מי ששכח בקשת גשמים בתפילה, האם חייב לחזור על התפילה כולל ק"ש וברכותיה?

לפי ההלכה 1 הדברים שצריך לומר עם הציבור הוא עלינו לשבח אפילו אם אינני מתפלל איתם האם מספיק עד על כן נקוה או להמשיך עד ושמו אחד

לק"י ג' טבת תשע"ב כבוד ר' רצון ערוסי נ"י כנהר שלום א' לפי רבנו אליבא דמורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל, האם מי שאומר ישתבח עונה אמן לש"ץ כשמברך "מלך גדול התושבחות אל ההודיות אדון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה חי העולמים" עמו, או רק כשאינו מברך עמו? ומה אם סיים הברכה קודם הש"ץ? ב' למה לא התיחס רבנו בשלילה לאמירת השירה בין ישתבח ליוצר בהיות שזה הוספה על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה? והאם – לפי רבנו – רצוי לומר השירה, והיש הבדל בין יחיד לצבור (לא ראיתי שרבנו הבדיל בין אמירתה ביחיד ובצבור כמו שהבדיל בקריאת ההלל בראשי חדשים)?

בס"ד לכבוד כבוד הרב,
אני נוהג במסורת אבות ומתפלל בנוסח התכלאל, ולומד בישיבה שבה הנוסח הנהוג הינו נוסח "ספרד". כמובן שאני מתפלל מתוך הסידור שלי ולרוב זה לא מתנגש, אך ישנם חלקים קבועים שבהם ישנה "התנגשות" מסוימת בין שני הדברים וארצה לדעת מה עדיף לעשות בחלקים הללו.
א. כשהציבור אומרים פסוקי דזמרה ולי נותר לומר את החלקים "ותקח מרים" ו"רפאני" - האם לדלג עליהם ולהצטרף לציבור לאמירת ישתבח (ולהשלים לאחר התפילה) או שמא עלי להמשיך ולומר אותם לעצמי ובכך לפספס חלקים מ"שמע" עם הציבור?

שלום הרב.
הנוסח שלי בתפילה הוא בלדי (סידור שיח ירושלים). מה עלי לעשות כשמתפלל אני במנין של נוסח שונה משלי? להתפלל כשלי חוץ מהדברים שבהם צריך מנין בכדי לאמרם?

אני גר ביישוב בו רוב היישוב אשכנזי ויש לנו מניין תימני אחד בימות החול מוקדם (נכון לחנוכה בשעה 5:30) כך שיוצא שבימות החול אני בכל מקרה צריך לצאת לעבודה מוקדם ולכן מבחינה הלכתית אין בעיה שאני אתפלל מוקדם לפני הזריחה. השאלה היא אם בימים שאני לא עובד אני רשאי מבחינה הלכתית להתפלל במניין זה עקב החשיבות שמדובר במניין תימני, ומה עוד שמנין זה הינו מצומצם וכל אדם שנעדר הדבר פוגע במניין.

1. קראתי את תשובתך בנושא. איך מגדירים אדם כמבוגר בהלכה?
2. האם תלמיד ישיבה כבן 25 המקובל על הציבור (עדיין רווק) יכול לשמש כשליח ציבור? האם יש השגות לגבי תפילת מוסף?
3. באם כבר עלה, האם נכון להורידו?
תודה מראש

שלומים כנהרים יבואו אל מרי רצון יצ"ו, כתב רבנו בהלכות תפלה פ"ו הל' ד': "... אבל טועם ועושה מלאכה קודם שיתפלל מוסף, וקודם מנחה, אבל אינו סועד סמוך למנחה ..." מה בא רבנו להוסיף באומרו "אבל אינו סועד סמוך למנחה", זה פשיטא ממה שאמר טועם, דיקא טועם. ועוד שמהלכה הבאה "כיון שהגיע זמן מנחה גדולה... ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה...", אני יודע שאין לסעוד. יבאר לנו המורה ויה"ר שהמב"ה יחזקהו וירחיב גבולו.

האם חובה/צריך להגיד עלינו לשבח בכל יום בסיום התפילות שחרית וערבית?!