האם מותר לשלב נעימות חול, כולל של שירי עגבים בתפילות ובקשות?

אפשר לשלב נעימות שלקוחות מעולם הזמר הכללי ותוך התפילות. אצלנו אצל יהודי תימן אנחנו מאוד מאוד שמרנים. יש לנו את דפוסי הנעימות והתפילות שהם ייחודיות לתפילות ואין אנו נוהגים לשלב נעימות מעולם הזה. בתוך התפילות. אבל במנהגי אשכנז וספרד נוהגים החזנים שהם משלבים מדי פעם ופעם נעימות מעולם הזמר הכללי אל תוך התפילה בקטעי תפילה שונים. ותוצאה מכך הרב לדנברג בציצלי עזר בסימן בחלק יג הוא דן ואותם אלו אשר הם א משלבים נעימות של חול ועוד יותר גרוע נעימות הידועות משירי עגבים משלבים אותם בקטעי תפילות בקשות ו בסימן יב בחלק יג הוא אסר את הדברים הללו ומורי כתב לו שלמדוע הוא לא ציין את שאלות ותשובות רבנו סימן רכד שמשם יש לו תנא דמסייע רבנו לאזור וקניא שמורי רצה לחסוף אותו אל התשובה הזו סימן רכד שהיא תשובה נפלאה ויחודית לרבנו הן בשיטתו הכללית העקרונית על הזמר בזמן הזה ועל ההבחנות בין זמר לזמר בין מזמר ובין מזמרת תשובה מאוד יסודית מאוד חשובה ואגב זה יש לו מה ש נקרא סיוע למה שכתב הרב דנברג בעניין האיסור להשתמש בנעימות מעולם הזמר הכללי שמשתמשים בהם לזמרי עגבים. הרב ולדנברג בשאלות ציצץ לעזר חלק יד בסימן יבן מודה למורי מביא את המכתב של מורי עם הערות שלו ומודה לו על ההפניה הזו ואומר הפריון נמתי לכבוד תורתו מה שמציין בקשר לדבריי בסימן יב לדברי שאלות ותשובות הרמבם סימן רד ואז הוא אומר לכאורה שם הרמבם מדבר על הזמר של חול ולא דיבר על קטעי ח הגבים בעוד שאני אומר הרב אלדמנבר עסקתי בעיקר ונוגע לניגוני קטעי תפילה ובקשות בניגוני עגבים אבל מודה הרב אדנברג שבהמשך התשובה של הרמבם יש באמת יש בשבילו סיוע עצום כי רבנו באותה תשובה כותב ומה שאמרו הגאונים זכרונם ברכה הוא זמר דברי שירות ותשבחות כמו שכתב בעל הלכות זכרו ברכה אבל חס ושלום להזכיר שירחול בהם לא נשמעה זאת בישראל לא מן גאון ולא מן הידיות כך אומר הרמבם כי הרמבם נאמן לגזרות שגזרו חכמים בגלל החורבן שאין לשיר ולזמר מן הזמר בגלל החורבן ולכן מה שאנחנו שרים לפי מנהגי אבותינו זה רק שירי קודש, הודעות ותשבחות כמו שהגאונים אמרו. אבל שירי חול גם אם אין בהם זימה, גם אם אין בהם תכנים שליליים, אין היתר בגלל העניין של החורבן. ותכף נראה את שיטתו של רבנו איך הוא מסביר מדוע חכמי ישראל גזרו זו גזירה מקיפה מאוד מאוד שבגלל החורבן לא לשיר אפילו שירים כלליים מנזמר כלליים אפילו שתחניהם לא שליליים נאמר כך עוד רגע כת ונראה בתשובתו של רבנו אבל מה שמעניין הוא שרבנו אומר שאם היום אנחנו שרים אנחנו שרים שירי תשבחות לא יותר על בסיס ההתר של הגאונים אבל אומר הרמבם אבל חס ושלום זה הביטוי של הרמב"ם להזכיר שירי החול בהם וסיף הרמב"ם ואומר לא נשמעה זאת בישראל לא מן גאון ולא מן הידיות אז הרבדנבלג אומר הרי דברי הרמב"ם ברור מללו שבדברי השירות והתשבחות חס ושלום להזכיר בהם שירי חול והיינו שלא לאומרם ולנגנם בניגוני חול ומינה בעל אחת כמה וכמה שלא נגן אותם בשירי עגבים אוכפי שוררתי ועליתי בספרי שם. כלומר אם הרמב"ם עד כדי כך מתנגד לעמירת שירי חול אפילו שאין תכנם שליליים וודאי זה נגינות של שירי חול לשלב אותם בתפילה בוודאי שאסור כל שכן להשתמש בנעימות על כוחות משירי עגבים שוודאי ודאי לא שתמשו בהם בתפילה כאן המקום להעיר מאמר מוסדר כדי להבין שאם אישה שהיא לא נהגה במוסריות בלשון המעטה בחיים שלה והייתה ידועה בטור מופקרת ומפורסמת לרבים אם היא תורמת כסף לבית הכנסת בסדר לוקחים כי לכסף אין צבע אין טעם ואין ריח אבל אם היא תורמת את השמלה שלה בשביל פרוכת ועדיין היא נראית ונכרת שזו השמנה של פלונית אלמונית אסור אבל הוא לא כתוב השם שלה כי זה מעלה הרהורים לכל בני אדם הרהורים שליליים בתוך בתוך מקדש מערב וזה אסור כך אותו דבר כדי שנבין אם אנחנו משתמשים בנעימות של שירי עגבים משתמשים בהם בתפילה אבל לא בתכנים רק בנעימות, אבל זה מעלה הרורים אצל כל מי שמכירים את הזמר הזה. ולכן אסור להשתמש בנעמות כאלה. אני אומר את זה בצער כלא פעם אני מגיע לבתי הכנסיות, ספרדים או ששכזים ואני שומע את החזים, מתחזנים ומשלבים נעימות כאלה וזה רק כואב. ואין לאל ידיך לשנות את הדברים האלה כי ה זה פסע הנגע וזה צריך אולי מלמד הוראה גדולה מלמעלה כדי לבלום את התופעה הזו נחזור חזרה לענייננו לאחר ש התייחסנו לעניין של נעימות עגבים אמרנו שהרמב"ם היה מאוד מאוד תקיף בעניין של שירה אחרי החורבן והוא אומר הוא נשאל שאלה מערם צובה המותר לשמוע שירה עם שירי האזור הערבים זמר והוא משיב ידוע שעצם הזמר והניגונים כולם אסורים אפילו אין אומרים עליהם מילים כלל. הוא אומר בזמן הזה אם אדם יבוא ויקח תליי נגינה ויעשה מיני זמר כלליים אפילו בלי מילים אסור בגלל החורבן עודנה ומצטט את דברי הגמרא לשמע זמרה תעקר אוזן ששומעת בזמן הזה זמר תעקר אוכבר בערב התלמוד אומר רבנו שאין הבדל בין שמיעת הזמר או ניגון על מתרים או השמעת הנעימות ב מלין אלא כל מה שמביא לידי שמחת הנפש והתרגשותה אסור כמו שאמרו ושמכו דבריהם על איסור הנביא אמר אל תשמח ישראל גל קעמים כל אומן כל העולם המודרני ואפילו העולם הדתי המודרני ואפילו העולם החרדי המודרני אשר משתמשים היום בזמר כל כך רב מבלי שירות תשבחות אלא אני מדבר עכשיו על זמר כזמר היו רואים בתשובה הזו כתשובה מוזרה מאוד קיצונית, מאוד אנטיא אומנותית, מאוד נגד נפש האדם אשר מתענגת על הזמר. ואיך הרמבם שהיה שכל מאוד מאוד, איך הוא המץ לעצמו גישה כזו קיצונית? שמעו, טעם זה הדבר ברור מאוד לפי שכוח תאווה זה צריך לקופשו ולמונעו ולמשוך ברנו ולא שיפעל וחיי מתו. וא עכשיו אומר ככה, בזמר יש גירוי יצרים בנעימה כנעימה. ואת היצר צריך לכבוש ולא לתת לו אפשרות לחיות. כי אם אתה נותן לו אפשרות לחיות, הוא יכבוש אותך. לא אתה אותו אלא הוא יכבוש אותך. אתם תגידו מה כבוד הרמבם? מה כולם כאלה? אומר הרמב"ם ואין משגיחים באחד היוצא מן הכלל שאומר אני עשיר את הזמר ולי לא יקרה. לי זה לא יגר את הריי אומר הרמב"ם אני מאמין לך אבל כמה יש כמוך שמעתים כמותו אשר זה מביא או לידי שמירת הנפש ומהירות התפעלות להשגת מושכל או קניעה לדברים אלוהים אני מאמין לך שאתה יש לך נפש אלוהית ואתה מתענג על זמר ומתעלה מעלה מעלה אני מאמין אני לא לא מלגלג עליך אני מאמין אבל הוא אומר כמה יש כמוך השאר הם ברמה רדודה מניין הנעימה מעבירה אותם למחוזות אחרים, למחוזות של גירוי יצרים. ואז אומר רבנו כלל כלל גדול מאוד. לפי שדיני התורה לא נכתבו אלא לפי הרוב והרגיל שדיברו חכמים בהוה וכבר בארו לנו הנביאים זאת ואמרו בגנותם השימוש בחלד מלכולה. כלומר כל דין מדיני תורה ודיני חכמים הכל נעשה על פי הרוב. רוב בני אדם ככה מתגרים לכן לא רצו חכמים שבעדר ה מקדש אשר ממוראו אנחנו אנחנו יראים ועובדים את השם בעדר המקדש צר צל המורה הזה ואנחנו מדרדרים מדרדרים לגרווי יצרים ולמטיר אז לכן בלמוד חכמים הם גזירה לא לשמוע זמר לא לשמוע זמר בכלים לא לשמוע נעימות אשר הם של חולין בטח לא של עגבים הרמבם כאן מדבר שהדברים האלה ודאי עוד יותר חמורים בטח לא פי אישה והוא ממשיך ומפרט וכולי וכולי למדנו תראו כמה כל דין מדין תורה או מדיני חכמים הכל מבוסס הכל מושכל וזה לא סתם גזרות קיצוניות שאין להם איזשהו איזשהי הסבר אלא הסברים מבוססים הם רק רוצים ללמוד ולהבים רבי חני בן הגש