ילד שהגיע לגיל חינוך, האם מוציא אחרים ידי חובה בברכת המזון ובברכת הזימון?

שאל השואל שהאם מותר לבקש ילד שכבר הגיע לגיל החינוך באשר מצטרף לזימון שאכל יחד פת עם כולם לזמן או אפילו לברך ברכת המזון ולהוציא את האחרים מדי חובה או לא ובכן הזימון לא ברכת המזון כן ובתנאי שהגדולים יענו אמן אחר ברכותיו ולכאורה מתוך התשובה הקצרה הזו עליונים למטה ותחתונים למעלה דהיינו ברכת המזון שהיא דאורייתא אנחנו אומרים כן ובתנאי שיענה אמן ובערכת הזון אנחנו אומרים לא מה ההגיון שב דבר ומה בסוס לכל העניין. רבנו בפרק ראשון ברכות הלכה יא כתב כל השומע ברכה מן הברכות מתחילתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן כלומר אם ראובן מברך ושמעון שומע את הברכה מראובן ומתכוון שמעון לצאת ידי חובה בעצם שמיעת הברכה מפי ראובן אף על פי ששמעון לא ענה אמן אחר ברכותיו של ראובן יצא ידי חובה וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה. כלומר מתי באמת העונה אמן אחר מברך הרומך הנמלא באדם שמברך וחייב באותה ברכה אבל אם הוא לא חייב אין דבר כזה שהוא השומע יוצא לידי חובה וכן אותו דבר אין דבר כזה שראובן יברך עבור שמעון וראובן לא חייב בברכה אלא אם כל אחד חייב אלא שיש שני אפיקים של לצאת ידי חובה שומע את הברכה בלי לענות אמן ומתכוון לצאת אבל זה חייב וזה חייב וכן שומע את הברכה ועונה אמן שאז דינוק כמברך אבל נאמר והוא שיהיה מברך חייב באותה ברכה. היה המברך חייב מדברי סופרים ועונה חייו מן התורה. לא יצא ידי חובתו עד שיענה אמן או ישמע ממישהו חייב בא מן התורה כמותו. כלומר אם ראובן הוא גדול ואכל כדי סובעו ושמעון הוא גדול ואכל כדי סובעו אזי אם שמעון שומע את הברכה ברכת המזון מראובן גם אם שמעון לא ענה אמן הואיל והוא מתכוון לצל ידי חובה יצא ידי חובה כי שניהם חייבים ובאותה דרגה דרגה של דאורייתא אבל אם ראובן אכל רק כזית לא כדי שבעו ושמעון אכל כדי סובבעו ראובי חייב בברכת המזון מדברי סופרים ושמעון חייב מן התורה לא יועיל במשמעון מתכוון לצאת ידי חובה מבלי לענות אמן כי ראובן נמצא בדרגת חיוב נמוכה והוא לא יכול להוציא את שמעון שנמצא בדרגת חיוב גבוהה אבל אם שמעון יענה אמן אחרי ראובן הרי הוא כמברך זה כאילו בעצמו ברך. אז למרות שראובן ברך הוא מכוח דברי סופרים, הרי העובדה ששמעון ענה אחריו אמן זה כאילו ששמעון בכבודו ועצמו ברך. ולכן שמעון יוצא ידי חובה במקרה כזה. ומכאן לילד הקטן שהוא הגיע כבר לגיל חינוך. חיובו הוא מדברי סופרים לא מדאורייתא. גם אם יאכל כדי סובעו. ולכן עם שמעון אביו שומע את הברכה מפי ראובן בנו הקטן לא יצא ידי חובה אם לא יענה אמן כיוון שזה מדברי סופרים וזה מדאורייתא אבל אם יענה אמן אחר ברכותיו של בנו הקטן הרי הוא נחשב כמברך ולכן הוא יוצא ידי חובה ו מצאנו בפרק חמישי מהלכות ברכות הלכת טו ותז רבנו כתב את הדברים הבאים שניים שאכלו כל אחד ואחד מברך לעצמו כי הרי אין שלושה אין זימון אז כל אחד מברך לעצמו אם היה זימון אחד יכול לברך בשביל כולם וכולם ישמעו אפילו גם בלי לענות אמן יוצאים מדי חובה כי כיוון שיש זימון וכבר נקראים חבורה ואחד מברך בשביל כולם וכולם מתכוונים לצאת דחובה אז אפילו בלי לענות אמן הם יוצאים דחובה כל שכן אם הם עונים אמן שניים שאכלו כל אחד ואחד מברך לעצמו כי אין חבורה ואם היה אחד יודע ואחד אינו יודע זה שיודע מברך בכל רם והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויצא ידי חובתו. למה? כי כיוון שהוא עונה אמן כל העונה אמן הרי הוא כמברך אז יוצא שאם ראובן ושמעון אכלו לא שלושה רק הם וראובן יודע ושמעון לא יודע לברך אז ראובן לא יכול להוציא את שמעון כי אין לו חבורה אין שלושה אבל אמר לשמעון טוב אתה לא יודע לברך לפחות תענה עמן על קור ברכה ברכה ואז זה יחשב כאילו ברכת ואז הוא יוצא ידי חובה בגלל שכאילו הוא ברך אז זהו רעיון שכשיש לנו אחד יודע מחת שאין לא יודע ובן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואישה מברכת לבעלה ויוצאין ידי חובתם אבל אמרו חכמים תבוא מערה למי שאשתו ובניו מברכים לו במים אמורים שיצאו דחובתן בזמן שאכלו ולא שבעו שהן חייבים לברך מדברי סופרים ולפי כך מוציאין אותן קטן או עבד או אישה מדחובתן כלומר מתי אבא יוצא ידי חובה בברכת הבן מובן שאנחנו מדברים כאן שאין זימון רק שניים אבל אבא ובנו הל מילה שהאבא אכל לא כדי סובעו רק כזית וחובתו היא מדרבנן אז הבן מוציא אותו ידי חובה כי זה דברי סופרים וזה דברי סופרים אבל אם אכל ושבא אם האבא אכל ושבא שנתחייב בברכת המזון מן התורה אין אישה או קטן או עבד מוציאין אותו מידי חובתו שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציא אותו מדי חובתו אלא החייב באותו הדבר מןתורה כמותו ואילו הבן הילד הקטן לא חייב כמו האבא אלא מדברי סופרים. הוא לא יכול להוציא את מי שחייב מן התורה. ולכן אם באמת שניהם דברי סופרים כגון שהאבא לא שבא אז הוא יכול לצדי חובה. אבל אם הבן הוא קטן והאבא אכל כדי שובעו הבן לא מוציא את האב. אלא אם כן נחזור לפרק ראשון שהאב עונה אמן אחר ברכת בנו. ואם הוא עונה עמן אחר ברכת בנוע הקטן הרי הוא האבא כמבר יצא ידי חובה יוצא איפה שברכת מזון יש זאת אומרת יכול הבן הקטן לברך אם האבא רוצה לחנך אותו אבל אז זה מותנה שאם האבא אכל כדי סובעו ואם הוא רוצה לצאתי חובה או שיברך איתו מלב מילה או שלפחות יענה אמן שעז דינו שהוא כמברך. עד כאן דין הברכה. אבל מה בנוגע לזימון? לזימון לא שייך לתת לילד קטן לזמן. ילד קטן מצטרף לחיוב זימון אבל לא יכול להוציא את אחרים די חובה. אין בברכת הזימון עניית אמן שאפשר להגיד שהרי הוא כמברך. ולכן בזימון הילד הקטן לא רוצח הזמן ומה שדיברה ההלכה דיברה בשניים ולא בשלושה אבל בשלושה לעולם יזמן הגדול ולא הקטן הוא יכול לומר לילד שיברך מילה במילה כדי לחנכו אבל כאמור כשיש זימון הגדול הוא המזמן ולא הקטן רבי חני גשם