מעשר שהופרש כדין, האם גם בימינו מצוה ליתן אותו ללוי?

חל שאל מה דין הפרשת מעשר ראשון בזמן הזה ואכן באמת מצווה להפריש קודם כל תרומה גדולה לכהן ואחר כך מפרישים מעשר וזה כל שנה חוץ מהשנה השביעית מפרישים עשירית מן העיבול ונותנים אותו ללוי והוא נקרא מעשר ראשון והלוי מפריש מעשר למעשר וזה תרומת מעשר ונותן אותו לכהנים מאחר בתרומה צריכה להיות טהורה והכהן צריך להיות כהן שהוא מותר לו לאכול תרומה או מצווה לאכול תרומה ואנחנו בטוחים שהוא כהן והוא טהור אבל אם הכהן אנו בטוחים בכונתו אבל אין לנו טהור והתרומה היא טהורה אסור לתת לו אותה או על כל פנים אסור לו לאכול אותה אלא יתן אותה לכהנים טהורים ורק אם אם התרומה טמאה כמו בימינו יתן אותה לכהן לכאורה כהן שאין לנו ספק בכונתו עוד מעט נדבר על כך והכהן משתמש בזה בשביל הסכה כי הוא דקה היא לשרוף את התרומה ולהשתמש בזה בעסקה לעסקה. השאלה היא האמנם יש לנו כהנים מיוחסים? השאלה היא האם גם לוי מצווה לתת לו בימינו את המעשר ראשון היש לוי מיוחס שמצווה לתת לו? תשובה. קודם כל חייבים להבהיר יש שני דינים בהפרשת תרומות מעשרות. הדין האחד, ההפרשה של התרומה וההפרשה של המעזר. זה חובה בכל עת. בלעדי ההפרשה היבול נחשב לטבל ואסור באכילה. והאוכל טבל חייב מיתה בידי שמיים. ויש דין נוסף והוא נתינת התרומות ל כהנים נתינת המעשרות ללביאים זהו כבר דין אחר שיש לו כללים אבל לא לערבב בין שאלת ההפרשה ובין שאלת הנתינה ההפרשה זה חובה כי כאמור כל עוד התרומות והמעשרות מעורבבים בעיבול העיבול נקרא טבל ואסור באכילה והאוכלו חייב מיתה בידי שמיים עכשיו לאחר שהפרשנו השאלה אם אם אנו חייבים לתת את המעשר ללוי או לא? זו השאלה. כאן צריכים אנו לחלק את השאלה לשניים. א' יש הלכה האומרת שעזרה הסופר קילל את הלביאים שלא עלו אמוץ ולכן הוא כנס אותם שלא יקבלו תרומות ומעשרות. שלא יקבלו את המעשרות. וזה נאמר בפרק ראשון מהלכות מעשר א הלכה רביעית אומר רבנו אין מוציאין המעשר מן הכהנים שנאמר כי תיקחו מאת בני ישראל וכן כל מתנות כהונה אין מוציאין אותן מכהן לכהן ועזרה כנס את הלביאים בזמנו שלא יתנו להם מעשה ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים. כלומר, בעלייה מבבל לארץ ישראל לירושלים, הלביאים לא הצטרפו עם עזרא ועל כך עזרא כנס אותם לא לתת להם את המעשר ראשון כפי שהת מצווה. ולכן המעשה ראשון ניתן לכהן כי הכהן והלוי מאותו שבט. זה היה קנס. אבל רבנו אומר בזמנו. והשאלה היא מה זה בזמנו? יש אומרים בזמנו ממש בדורו. לאחר מכן לא. ויש אומרים בזמנו בכל זמן בית שני עד החורבן ומן החורבן ואלך חזרנו לתת את המעשרות ללביאים. הקנס פג יוצא איפה? מאחר ואנחנו אחרי החורבן. אז כבר אין לנו את העניין של הקנס הזה שאסור לתת ללוי את המעשה ראשון. השאלה היא האם יש לוי כדי לתת לו את המעשר או לא? אל נשכח. המעשר זה כמות גדולה. זה עשירית מן העיבול, 10% מהיבול והם מדובר בעיבולים גדולים ובכוונה כדי לסבר את האוזן, כדי להראות שיש על מה לדבר בהלכה הזאת. נתאר לעצמנו שמדובר באדם חקלאי והיבול שלו זה טונה 1000 קילו. אז 10% מדובר ב-100 קילו. 100 קילו זה כמות גדולה מאוד. ואז השאלה האם באמת מגיע ללוי את ה-100 קילו או לא? ה-100 קילו האלה כשהלוי מקבל אותם עדיין אסור לאכול אותם עד שיפריש מעשר למעשר דהיינו עשירית ממא זה 10 קילו ויתן אותם לכהן לאחר שהוציא את המעשר מהמעשר שזה תרומת מעשר אז ה90 קילו הנותרים הללו הם חולין לכל דבר חולין לכל דבר יכול לאכול אותם הלוי הישראלי יכול למכור אותם זה ממון הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בכך ו לכן השאלה שאנחנו דנים בה היא לא שאלה תיאורטית, היא שאלה מעשית שבאמת בני אדם נבונים יכולים להתווכח עליה. זה לא דבר פשוט. יכולים אנש אנשים דתיים יבוא לוי יאמר לחברו הישראלי, אתה חקליי, תן לי מעשה ראשון כי אני לוי ומגיע לי. האמנם יכול הוא לדרוש את זה. האמנם חייב בעל העיבול לתת ללוי בן ימינו את המעשר או לא ובכן שתי תשובות בדבר יש שלוש תשובות בדבר תשובה אחת אומרת הכהן יכול לומר ללוי א סליחה בעל העיבול יכול לומר ללוי תוכיח שאתה לוי ותקבל כל עוד לא הוכחת בעליל שאתה לוי אז אינני חייב לתת לך יש לנו כלל הממון המוטל בספק המוציא מחברו עליו הראיה תוכיח, תתקבל, לא הוכחת. אני הוא זה שהפריש תרומת מעשר וה0 קילו ישארו אצלי. המעשה הראשון ישאר אצלי כי זה חולין ואני לא רשי לאכול אותם. אז זה ויכוח ממוני מעניין מאוד. אז שיטה זו אומרת לא חייב. אין איסור אבל לא חייב. אם לא ירצה לתת עד שיוכיח לו שהוא לבי. לא חייב. שיטה אחרת אומרת לא גם אם יש לוי והלוי הזה הוא מוחזק אצלנו לא מיוחס הוא מוחזק אצלנו בתור לוי כגון שאנחנו מכירים אותו ואת את אביו ואת סבו ואת סבסבו וכל הזמן יודעים המשפחה הזו לביים למשל ניתן דוגמה ערוסיאנחנו מוצאים בכתבי יד בכתבי יד כמה דורות ארוסי הלוי ערוסי הלוי ערוסי הלוי לא הדור שלנו בלבד סבי אבי אנוכי לא אנחנו מוצאים בכתובים א כמה דורות לפניכם הרוסיה לוי הרוסיה לוי אז יוצא איפה יש חזקה על א משפחה הזו שהיא לוין אותו דבר חמדי הלוי לא רק הסבא שהכרנו אותו ולא רק האבא ולא רק הבן ולא רק הנחדים שאנחנו מכירים אותם אלא אנחנו מוצאים בכתבי יד בודי תימן חמדי חמדו לפני מאות שנים הבי אומר מדובר כאן בחזקה לא מדובר כאן בסתם בני אדם אותו דבר דהבני כן אנחנו מוצאים גם כן בכתובים דעבניה לוי דעבניה לוי אז מהר ויש לנו חזקה אז אומרת שיטה ב להבדיל משיטה א' מה יש לך יותר מחזקה כזו הרי אין כאן בעיה של מקדש. אם היית בעיה של מקדש אתה צריך להקפיד, אבל זה בעיה של ממונות. אם בעיה של ממונות אז נלך אחרי חזקה וצריך לתת ללוי. במעשה שהיה כך היה, מור שמעון שהוא לוי, הפריש תרומות מעשרות מיוול שהיה לו ונתן לי מעשה ראשון. אמר, "אתה לוי, אנחנו מחזקים בך שאתה לוי." קבל את המעשה הראשון ואני הייתי צריך להפריש מעשר ממעשר וזה תומת מעשר אמנם להשמדה כי גם הכהן לא יכל להשתמש בזה כיוון שהיה מדובר ביין מה היה יכול לעשות ביין להסקה לא יכול להשיג בזה אבל על כל פנים אז עשינו מעשה לפי שיטה זו נותנים לכהנים שיש להם חזקה בשביל לשרוף את התרומה להשקה נותנים לביים שיש עליהם חזקה בשביל א כי מגיע להם באה השיטה שלישית ו אומרת אסור זה שיטתו של חזון איש אסור לתת ללביים בני ימינו את המעשר מדוע כי בכך אנחנו מעודדים בני אדם שיבואו ויגידו אני לוי ואז יתחיל השיבושתחיל לרוץ דור אחר דור יגידו לוי הוא לבי הוא אותו דבר גם כהנים אומר אומר החזון איש אם אנחנו נתן לכהנים אז כהן יבוא יאמר אני כהן נתחיל לסמוך על אמירתו ב האמת רבותיי, כבר פעם נגענו בשאלה, האם בכלל מותר לעלות לתורה או לשת כפיים לכהן שהוא אומר כהן, האם מותר לנו או לא? כי רבנו אומר את הדברים הבאים בפרק 20 הלכות סורי ביאה. כל הכהנים שבזמן הזה בחזקה הם כהנים ואנן אוכלים אלא בקודשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה בחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס. כלומר כהנים בחזקה של היום לא נותנים להם תרומם מדאורייתא רק מדרבנן. איזה הוא כהן מיוחס? עכשיו נקשיב. כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני עד איש פלוני שאינו צריך בדיקה. והוא הכהן ששימש על גבי המזבח. עד כך שאילו לא בדקו בדין הגדול אחריו לא ה מנחים אותו לעבוד. לפי כך אין בודקים למזבח ולמעלה ולא מנסנהדרין למעלה שאין מנים בסנהדרין אלא כהנים לביים וישראל מיוחסים אז מי יש לנו היום כהנים מיוחסים עד המזבח אלא כהן חזקה חלה בזמן הזה וכולי עכשיו באמת אנחנו צריכים להיזהר ש וכך אמרנו בא כהן הוא אומר שהוא כהן אני לא יכול למנוע בעדו מלשת כפיים כי אין לי שום הוכחות שהוא לא כהן. אבל אני כגבאי צריך להתעלם וצריך לחקור ולדרוש. אתה מכיר את הכהן הזה שעלה לשת כפיים? אתה מכיר? מכיר את אבא שלו. למה? כי אם אני כגי מעלה אותו לתורה, אני מקדם את ביסוס העובדה שהוא כהן. ויכול להיות שבאמת מדובר כאן בשיבוש. מהבחינה הזו אנחנו בהחלט מסכימים עם החזון איש, אבל אנחנו לא קשה לנו לקבל שאנחנו לא ניתן ללוי שיש עליו חזקת לביעה, לא לתת לו מעשה ראשון רק בגלל החשש שלבי שיבוא ויאמר שהוא לוי ואז אנחנו נקדם אותו ונתחיל באיזשהי מערכת של שיבושים שהוא לוי. לא צריכים להיזהר לוי שהוא אומר שהוא לוי, אבל הוא לא לתת לו שני אלא לחקור ולשאול. לחקור ולשאול. אתה מכיר את אבא שלו? אתה מכיר סבא שלו. אנחנו נעים לעשות את זה היום הן בגלל ידיעת ההלכה והן בגלל החשש מפני השלום. אבל בדרך כלל כשבא אורח אז צריכים מידית להתחיל לשאול את האנשים כאן, אנשים שם כן שהם לו כן באמת נותנים מיד לשיבוש. כך נוכל לסכם ולומר שבאמת אה מצווה קודם כל חובה להפריש מעשה ראשון בימינו כי ברעדי ההפרשה זה נחשב טבל ואסור לאחלו האם א מצווה או חובה או איסור לתת את המעשה ראשון ללוי בן ימינו תשובה לוי שאומר שהוא לוי ואין לנו עליו חזקה לא לתת כי בזה נלך אחרי חזון איש אבל לוי שהוא מוחזק אצלנו מדורות שהוא לוי לכאורה אין שום סיבה לא לתת לו ומי שירצה לסמוך על הפוסקים שאומרים לא לתת עד שיוכיח בעליל שהוא לוי אז יש לו על מי לסמוך אבל לומר שאסור לתת קשה לומר שאסור לתת ללביאים בעלי חזקה מדורי דורות אלא כאמור אדרבה מגיע את הממון הזה אם הוא חזקה מדורי דורות כלבי רבי חנ בן