הרשאית אשה להתעטף בטלית?

תמצית נושאים ורעיונות מרכזיים מתוך "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מציג דיון מפורט בשאלה האם אישה רשאית להתעטף בציצית או להניח תפילין, תוך התייחסות למקורות הלכתיים שונים ולשינויים בנורמות החברתיות.

הנקודות העיקריות העולות מהטקסט:

1. העיקרון של "מצוות עשה שהזמן גרמן":

• הטקסט פותח בהסבר העיקרון ההלכתי שאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות שתלויות בזמן מסוים).
• עם זאת, מצוין כי אישה המעוניינת לקיים מצוות כאלה רשאית לעשות זאת, אך ללא ברכה, מכיוון שאין לה את הציווי הישיר ("אשר קדשנו במצוותיו וציוונו").
• הכותב מציין את המחלוקת בין חכמי ספרד ואשכנז בנוגע לאמירת ברכה על מנהג, דבר שיש לו השלכה לכאורה על ברכה של אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה.

1. האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אישה ולא תלבש אישה שמלת גבר" (ולא יהיה כלי גבר על אישה):

• הטקסט מעלה את החשש שהתעטפות אישה בטלית (שהיא בגד ארבע כנפות שנהוג לגברים להתכסות בו) או הנחת תפילין עלולה להיחשב כעבירה על איסור "לא ילבש" או "לא יהיה כלי גבר על אישה".
• רבנו (הרמב"ם) מובא כמי שמזהיר מפני טשטוש ההבדלים בין המינים בחזות החיצונית, ורואה בכך "מרשם לזימה לשחיתות". הוא מפרט דוגמאות של אישה המתקשטת כגבר וגבר המתקשט כאישה, הכל לפי מנהג המדינה.
• מוזכר תרגום יונתן בן עוזיאל לפסוק "לא יהיה כלי גבר על אישה", בו הוא מפרש "כלי גבר" כ"גולייני דציצית ותפילין" (תיקוני גבר), דבר שממנו משתמע שאסור לנשים לקיים מצוות אלו מכיוון שהן מזוהות עם לבוש ותכשיטי גברים.

1. המקרה של מיכל בת שאול:

• הטקסט מציין את המובא במסכת עירובין על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין, וחכמים לא מיחו בה.
• מכאן עולה שאלה: אם יש איסור תורה בדבר (כפי שמשתמע מיונתן בן עוזיאל), מדוע חכמים לא מחו? חובה למחות על איסור תורה, אפילו בפני הרב.
• ההסבר האפשרי הוא שחכמים לא ראו בכך איסור תורה, אלא אולי איסור דרבנן. עם זאת, מצוין כי רבנו לא הזכיר איסור דרבנן בנושא זה.

1. ההסבר האפשרי לאי-המחאה:

• הכותב מציע שהעניין של טלית ותפילין לאישה הוא "דבר מאוד מאוד גבולי" מבחינת איסור "לא ילבש" או "לא יהיה כלי".
• ההנחה היא שכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה, ולא ללבוש "כלי גבר עליה" לשם חיקוי או טשטוש זהויות, אולי אין בכך איסור. זה נמשל לאישה הלובשת בגדי גבר כדי להינצל מאונס, או לאדם המכסה חולה בבגד לא לו לצורך רפואי – המניע מסלק את האיסור.
• אך ישנה הסתייגות חשובה: בתקופות קדומות, גברים היו מתעטפים בטלית ומניחים תפילין כל היום. אם אישה הייתה נוהגת כך, היה קשה לומר שזה לא נחשב "כלי גבר" עליה. לכן, המקרה של מיכל בת שאול, שהייתה עושה זאת כנראה באופן פרטי ומצומצם, היה גבולי ולא הצריך מחאה.

1. השינוי בנורמות וההשלכות הציבוריות בימינו:

• הכותב מדגיש כי בימינו, הנושא של נשים המתעטפות בציצית או מניחות תפילין עבר מ"רשות היחיד לרשות הרבים" והפך לוויכוח ציבורי על מקומה ומעמדה של האישה.
• הוא מצביע על כך שישנם אנשים "שאינם מקבלים את העיקרון של תורה מן השמיים" ורואים בתורה דבר הניתן לפירוש אישי, דבר שמוביל לעקירת מצוות ואיסורים.
• יתרה מכך, העיסוק בנושא זה הפך למאבק נגד המודל המסורתי של "כל כבודה בת מלך פנימה" והערך של הצניעות והייחוד בין המינים.

1. המסקנה הנובעת מהשינויים החברתיים:

• בגלל ההקשר הציבורי והשיח הכופרני סביב הנושא, מגיע הכותב למסקנה כי "אסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין" אפילו ברשות היחיד ובצנעה.
• הטעם לכך הוא חינוכי: יש להרחיק את הדור הצעיר מדברים "מטעים" שעלולים לערער את האמונה היהודית.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אל השואל, מה הוא שאישה תתעטף בציצית אם היא מעוניינת להתעטף בטלית? ובכן, הציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמה. ומצוות עשה שהזמן גרמה, אישה פטורה בה."
• "ורבנו ובעקבותיו מרן כבר גילו דעתם שאם אישה מעוניינת לקיים מצוות עשה שהזמן גרמה היא רשאית אבל בלי ברכה כי היא לא יכולה לומ אמר אשר קדשנו במצותיו וציונו כי מי ציווה אותה"
• "אז יוצא איפה לכאורה אסור לאישה ללבוש בגדי איש בגדים שהאיש לובש או להתקשט בקישוט שהאיש רגיל להתקשט בו הכל מנהג המדינה"
• "בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הזה בדיוק בתרגום נתן בן עוזיאל לא יהיה כלי גבר על אישה כתב לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהיינו תיקוני גבר על איתה כלומר לדעת יונתן בן עוזיאל נכון שנשים רשעיות לקיים מצוות עשה הזמן גרמה ולא ברכה אבל לא את המצוות הללו כי המצוות הללו מזוהות עם בגד של איש עם כס איש ומזהות עם תכשיט של איש של גבר ואסור לאישה לא לקיים את המצווה הזו אלא לא ללבוש את הכסות הגברית לא להניח תכשיט גברי עליה."
• "אבל אנחנו מוצאים במסכת עירובין דף צו עמוד א' שאמרו שם מכל בת שאול המלך היא הייתה מניחה תפילין ולא מיחו בחכמים ה לא מחו הביטוי לא מחו משמעו לכאורה היה מקום למחות ולא מחו"
• "אם באמת יש בו מה שנקרא לא ילבש או לא יהיה כלי גבר על אישה. הוא מאוד מאוד גבולי. וכיוון שהאישה מתכוונת לשם מצווה ואין איננה מתכוונת ללבוש כלי גבר ש כלי גבר עליה, לא יהיה אלא כמו אישה אשר לובשת חליפה של גבר כדי להנצל מאינוס"
• "מאחר ובעוונותינו המרובים בימינו שלנו העניין של התעטפות בציצית או אפילו תפילין לאישה כבר יצא מרשות היחיד לרשות הרבים והפך להיות לוויכוח ציבורי למקומה של האישה בחיי הדעת ומאחר ולא רחוקים הימים שקמו מבני עמינו אנשים אשר אינם מקבלים את העיקרון של תורם לשמיים [...] הרי שאסור לאישה להתעטף בטלית או להניח תפילין כ שאפילו ברשות היחיד אפילו בצנאה בינה לבינה כיוון שברגע שמתחקכים עם דעות שהם כופרות כוניות כופרות בעיקרי האמונה צריך מבחינה חינוכית להרחיק את בנינו ובנותינו מאותם דברים מטעתים אשר עוקרים את האמונה היהודית"

בסיכום, הטקסט מציג ניתוח הלכתי מורכב של סוגיית נשים בציצית ותפילין, תוך התמודדות עם מקורות שונים, הבנת מנהגים היסטוריים והתייחסות להקשר החברתי המשתנה בימינו. בסופו של דבר, מתוך חשש להשפעה החינוכית והתמודדות עם כפירה בעקרונות האמונה, מגיע הכותב למסקנה שיש לאסור זאת אף בפרטיות