בשר שהוכשר בכלי שאינו מיועד לשימוש בפסח או זחוק שעובד במיקסר המשתמשים בו בכל ימות השנה, האם מותר באכילה בפסח?
תבשיל שנתבשל ונמצאו בו חיטים או שעורים, האם ישנן נסיבות שלא יאסר התבשיל לאכילה בפסח?
היש לחשוש שהמלח הנמצא בד"כ בכלי הכשרת הבשר יגרום להפלטת ספק טעם חמץ מדפנות הכלי?
היש לחשוש שחריפות המזון המעובד יגרום להפלטת טעם מדפנות המיקסר למרות שאין פה תהליך חימום?
15/03/10 כ"ח אדר התש"ע
המקור השמעי עוסק בשאלה הלכתית הנוגעת להכשרת כלים לפסח. השאלה מתמקדת במקרה בו אישה זריזה הכינה בשר וזחוג לפסח בכלים נקיים אך לא מיוחדים לפסח. הרב המשיב דן בהיתר השימוש במאכלים אלה, תוך השוואה למקרים דומים בדיני חמץ ובדיני סכין חריפה. הוא מסביר את ההבדלים בין איסור חמץ מן התורה לאיסור דרבנן, ואת השפעת חריפות או שומניות על בליעת טעמים בכלי. המסקנה ההלכתית היא שבדיעבד, המאכלים כשרים לפסח אם הכלים היו נקיים משומן.
קובץ שמע - מלא
עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:
- התשובה ההלכתית המתירה בדיעבד: התשובה לשאלה היא שניתן להשתמש בבשר ובזחוג גם בפסח. הדובר מנמק זאת על סמך מספר עקרונות הלכתיים.
- הלכה הנוגעת למציאת שעורה בתבשיל בפסח: הדובר פותח בדברי הרמב"ם מהלכות חמץ ומצה (פרק חמישי, הלכה ח') העוסקת במקרה בו נמצאים שעורים או חיטים בתבשיל בפסח. אם הם נתבקעו, כל התבשיל אסור משום תערובת חמץ. אם לא נתבקעו, מוציאים אותם ושורפים אותם, והשאר מותר באכילה, מכיוון שמדובר בספק חמץ ובאיסור דרבנן בלבד ("שאין את הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים"). הדובר מביא דוגמה אקטואלית למקרה כזה ומסביר את ההשלכות ההלכתיות.
- ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חיקים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערב בו חמץ ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין אותן ואוכלין שאר התבשיל שאין את הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים."
- הנימוק לגבי כלי המליחה של הבשר: הדובר טוען שבכלי המליחה, שבאופן רגיל משמש רק להכשרת בשר ולא לחמץ, החשש להימצאות טעם חמץ הוא רחוק ("מי שם חמץ בתוך זה לא שם חמץ אלא חשש אולי מדובר כאן ספק"). גם אם היה טעם חמץ בלוע בכלי, פעולת המליחה ("מליח קרותח") אינה גורמת להפלטת הטעם מדפנות הכלי, אלא רק להוצאת הדם מהבשר ("הוא לא גורם להפלטת הטעם מן הדפנות הוא גורם להפלטת דם מן הבשר או לא להפלטת טעם מן הדפנות"). לכן, אין מקום לאסור את הבשר בדיעבד.
- ההבחנה לגבי המיקסר של הזחוג: המיקסר נחשב לבעייתי יותר מכלי המליחה, מכיוון שאם הוא משמש גם לערבוב בצקים, סביר יותר שנבלע בו טעם חמץ ("אז שם מדובר בדבר שהוא בוודאי בוודאי שימושו בחמץ נכון מדובר בנקי כלי נקי אבל שמה בלוח הוא בדפנותיו לחמץ מחמת דוחקה דסכינה בגלל הדוחק של המערבל"). במקרה כזה, דינו יכול להיות כמו כלי חרס שחימוצו קשה.
- הלכה הנוגעת לכלי חרס ששימשו בחמץ בצונן: הדובר מצטט את הרמב"ם (פרק חמישי, הלכה כ"א) לגבי כלי חרס ששימשו בחמץ בצונן, שמותר להשתמש בהם במצה בצונן, למעט כלים שהניחו בהם שאור או חרוסת, וערבות שלישו בהן חמץ, מכיוון שחימוצם קשה והם כ"כלי אור" ואסורים לשימוש בפסח אפילו בצונן.
- ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מכלי שמניחין בו השאור וכלי שמניחין בו חרוסת מפני שחמוצן קשה וכן ערבות שלשים בהן החמץ ומניחין אותו שם עד שחמית הרי הן כבע אור ואין משתמשים בהם בפסח."
- בירור לגבי חרוסת עם קמח: הדובר מדגיש שהחרוסת עליה מדבר הרמב"ם היא חרוסת שיש בה תערובת קמח, ולכן מקום שהשהו בו שאור או חרוסת נחשב למקום עם טעם חזק של חמץ שאסור להשתמש בו בפסח אפילו בצונן.
- הלכה בשולחן ערוך וברמב"ם הנוגעת לסכין חריפה: הדובר מביא הלכה מהרמב"ם (מאכלות אסורות פרק ט, הלכה כ"ד) העוסקת בסכין שחתכו בה בשר צלי שומני, ואז חתכו בה דבר חריף כמו צנון. במקרה כזה, אסור לאכול את הצנון עם חלב מחשש שספג שומן בשרי. אולם, אם הסכין הייתה נקייה ולא חתכו בה דווקא בשר צלי, הרי שלדעת הדובר, על סמך דברי מורו, "דוחקה וחריפותה אינם מבליעים ואינם מפליטים כלים", אלא רק סופגים שומנים.
- ציטוט מרכזי מהרמב"ם: "סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפים אסור לאוכלן בקותח."
- דברי המורה המובאים: "ונראה ורבנו סבור דלעולם דוחקה וחריפותה אינם מבליעים ואינם מפליטים כלים ולפי כך הוסיף בסרצלי שדרך להיות עליו הרבה שומן ועין כלומר הדוחקה והחריפות יכולים לשאו שומן בעין אבל לא להפליט טעם הבלוע הבלוע בכלי זה לא."
- יישום ההלכה על הזחוג: לאור העיקרון שחריפות ודוחק הסכין אינם מפליטים טעם בלוע (אלא רק סופגים שומנים), אם המיקסר היה נקי משומנים ולכלוך, הרי שבדיעבד הזחוג כשר לפסח, במיוחד לאור העובדה שמדובר בכמות גדולה שהוכנה. הדובר מסכם ש"אם קמלה לאותה אשת חיים וימצא שהמיקסר היה נקי על קרבו ועל קרעיו הן ברמת הכלי כלי הכיבול הן ברמת הציר שהיה נקי הטב ומצחצח ואין בו שום שומנים ושום כלום אז היי בדיעבד הזחוג הזה כשר גם לפסח".
לסיכום: הדובר מתיר בדיעבד את השימוש בבשר ובזחוג שהוכנו בכלים רגילים לפסח, תוך שהוא נשען על הלכות הנוגעות לספק חמץ בתבשיל, על ההבחנה בין סוגי כלים ושימושיהם (כלי מליחה לעומת מיקסר), ועל העיקרון שחריפות ודוחק הסכין אינם גורמים להפלטת טעם בלוע מחפצים נקיים משומן
Full text
שאל השואל ואמר שברוך השם הוא זכה באשת חיל מאמצא וברוך השם כבר מפורים הופכת לו את כל הבית על קערותיו, על סירותיו, על קירותיו, על כליו, מכשירה, מנקה, מצחצחת. הכל ברוך השם בסדר. ולא עוד אלא אפילו כבר קונה את מצרכי הפסח ומכינה אותם, כי ברוך השם בעדן היום למקפיאים יש הכל ומאחר והכשירה את המקרר ואת המקפיא אז כבר הזדרזה להכשיר את הבשר ועשתה גם את הזחוג הכל ושמה בהקפאה דעתקה מרוב זריזותה מרוב זריזותה היא פשוט שכחה והכשירה את הבשר בכלים של כל ימות השנה וכן את הזחוג עשתה במיקסר של כל ימות השנה אמנם נקיים הם מאוד מאוד כי מדובר באישה מאוד מאוד נקייה אבל לא הוכשרו הכלים האלה לא כשרו ויש להם מיקסר מיוחד לפסח ויש לה כלים של מליחה בהכשרת הבשר מיוחדים לפסח אבל מרוב זריזותה אז השגתה ועשתה את הבשר הקשר לפסח עשתה אותו בכלים דהיינו של כל ימות השנה ואת הזחוג עשתה גם כן במקסר של כל מות השנה קדעת מה לעשות האם הזוג הזה וה והבשר הזה כבר לא ראויים לפסח. האם תצטרך להקפיא אותם במקפי עד לאחר פסח או שמה יכולים הם להשתמש בהם? והתשובה יכולים הם להשתמש בהם גם לכבוד פסח. עכשיו הנמוקים לכך ובכן קודם כל רבנו אמר קבע הלכה חשובה למדאי והיא זו פרק שמיני פרק חמישי מהלכות חמץ ומצע הלכה שמינית כתב רבנו תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חיקים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערב בו חמץ ואם לא נתבקעו מוציאין אותן ושורפין אותן ואוכלין שאר התבשיל שאין את הדגן שנבלל או נתבשל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מדברי סופרים כלומר אם למשל א אדם בא ובשל בשר בשר עוף ופתאום וזה היה בפסח עצמו פתאום הוא רואה שעורה זרעון של שעורה תקוע בבשר כלומר אפילו שעבר תהליך של שטיפה והכשרה הוא היה עמוק עמוק מאמצאנו תקוע בפנים ועכשיו בעת התבשיל או אפילו אחרי שכבר מתבשל הוא רואה שם זרעון של שעורה תגוע בבשר עכשיו הוא הולך בבהירות למורי אומר לו מה לעשות המורי שול את ה את הזרעון של הסעורה. כידוע השעורים הם רכות ומחמיצות מהר. והמורי שולף את הזרעון של הסעורה אומר אה ברוך השם לא נתבקע עוד לא הספיק להתבקח כי אם מתבקע זה ודאי חמץ ואז ה הזרעון דינו בשרפעור חמץ והיך קוראים התבשיל אסור מדין תערוב את חמץ כי תערוב את חמץ חץ בפסח אפילו במשהו אפילו בחלק מיליוני ויש גם טעם טעם של חמץ אז כל התבשיל אסור אלא שכבר ציינו שבעדן שלנו שאומרים אסור אסור לאכול אותו בפסח אבל הוא יכול להכניס אותו למקפי עד לאחר פסח ותערובת חמץ עד אחרי אחרי פסח מותרת ואבל מה אם המורי שלף את הזרעון הזה ורואה שלא נתבקע אז אמר אה בורך השם אין כאן חמץ ודאי זה רק חמץ ספק ולכן הזרעון לג'הנה ג'היהנום לשרוף ביעור חמץ הם אפילו מספק ומה עם התבשיל יוכלו ענוו אם יסבעו אפשר לאכול את התבשיל הזה אז ובכן נאמר ככה תבשיל שנתבשל ונמצאו בו שעורים או חיטים אם נתבקעו הרי כל התבשיל אסור שהרי נתערבו ואם לא נתבקעו מאחר וזה רק ספק החמיץ מוציאן אותן את הזרעונים האלה ושורפין אותן אבל את התבשיל אוכלים בפסח ואוכלים שער התבשיל למה כי הרי מדובר כאן בספק חמץ ומדובר כאן באיסור חמץ במשהו איסור חמץ במשהו זה מדרבנן יש טר דרבנן ויש כאן ספק לכן התבשיל מותר שאין הדגן שנבלל אובשל ולא נתווכח חמץ גמור של התורה ואינו אלא מדברי סופרים עכשיו ניגש אל הכלים כלי הכלים שבהם מולחים את הבשר א מכשירים את הבשר כל השנה לא בהכרח שהיה שם חמץ זה נמצא במטבח שנמצא שם חמץ אבל מי שם חמץ בתוך זה לא שם חמץ אלא חשש אולי מדובר כאן ספק אולי היה חמץ במקום ואם כן הועיל במדבר רק בספק אם היה בכלל חמץ אז אין מקום לאסור בדיעבד מה גם שאנחנו צריכים לדעת שהמליחה היא מה שנאמר מליח קרותח זה לא שהוא מבושל אלא נכון הוא גורם לכך שהדם יפלא הוא גורם לכך שיבלע בסיר אבל הוא לא גורם להפ לטת להפלטת הטעם מן הדפנות הוא גורם להפלטת דם מן הבשר או לא להפלטת טעם מן הדפנות ואם כן גם אילו גם אילו נניח היה בלוע איזשהו טעם של חמץ בסירים האלה עדיין אי אפשר אבל לומר שהמליח קרותח הזה הוציא הופליט את ה את הטעם של החמץ ספק טעם חמץ ספק טעם חמץ מן הדפנות ולכן לאור ההלכה הזו אין ספק שמותר להשתמש בבשר. וכן אותו דבר גם בזחוג המיקסר הוא יותר בעייתי מאשר הכלי מליחה. כי כלי מליחה באמת מי שם בהם קמח? מי שם בהם חמץ? הם מיועדים אך ורק להכשרת הבשר. רק הועיל ו מצויין במטבח שמה ושמה ושמה. אבל המיקסר לכאורה אם איננו מיועד רק לתחיל הזחוג אלא נניח זה משמש כערבל לערבוב הבצקים וכאלה דברים אז שם מדובר בדבר שהוא בוודאי בוודאי שימושו בחמץ נכון מדובר בנקי כלי נקי אבל שמה בלוח הוא בדפנותיו לחמץ מחמת דוחקה דסכינה בגלל הדוחק של המערבל ואולי לכאורה אם השתמשו בו בחמץ אז דינו כמו בית שעור שחימוצו קשה שהרי רבנו אומר שהרי רבנו אומר בפרק חמישי מהלכות חמץ ומצא הלכה כאי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה בצונן חוץ מכלי שמניחין בו השאור וכלי שמניחין בו חרוסף מפני שחמוצן קשה וכן ערבות שלשים בהן החמץ ומניחין אותו שם עד שחמית הרי הן כבע אור ואין משתמשים בהם בפסח כלומר כל אלה בלועים בטעם חמץ כי חמוצם קשה השאור חמוצו קשה החרוסת חימוצה קשה ולכן אין להשתמש בו אפילו בצונם לא רק א איך קוראים לא רק בחם שוודאי ודאי אלא בפסח אסור להשתמש בכלים האלה אפילו בצונן הרחקה יתירה מה כבר צונן יכול לעשות אבל כאן יש מקום להעיר א מה שאמר רבנו כאן בית חרוסת אומר מורי בערה לטו וברור דחרוסת בכל השנה יש בה תערובת קמח כן לא מדובר כאן בחרוסת בלי קמח כאן מדובר בחרוסת שיש בה תערבת קמח נמצאנו למדים שבאמת מקום שמשהים בו את השעור או את החרוסת לכאור הדברים חריפים לכור הדברים חרבים אז הם אולי בלועים יותר מאשר איך קוראים בחמץ ולכן אסור להשתמש בהם אפילו בצונן לא רק בחם אבל עוד רגע כת על מנת שנצטרך לסגור את העניין של הזחוג שהכינה גם כן אות אשת חיל זריזה אם כן א יש לנו לדון בדבר החריפות בהלכה בשולחן ערוך פרק ט מהלכות מאכלות אסורות הלכה כד סכין
רמבם מאכלות אסורות פרק ט הלכה כד סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים חריפים אסור לאוכלן וקותח אבל אם חתך בה קישוט או הבטיח גורד מקום החתך ואוכל השאר בחלב אומר מורי, שים לב שרבנו מדבר על סכין שחתך בה בשר צלי, לא לחינם נאמר בשר צלי, שהוא שומני, שהוא שומני ואז וחזר וחתך בהצנון וכיוצא בו מדברים חריפים אסור לאוכלן בקותח אומר מורי אם אני לוקח סכין בשרי שלא חתכנו בשר צלי אלא חותכים סתם בשר או כאלה דברים אבל לא דווקא בשר צליי והוא נקי הוא נקי הסכין הזה וחתכנו בו צנון אז הוא אומר אין דבר כזה שדוחקה דסקינה והחריפות מבליע או מפליט אין דבר כזה בערה ל שם כותב מורי ואומר ונראה ורבנו סבור דלעולם דוחקה וחריפותה אינם מבליעים ואינם מפליטים כלים ולפי כך הוסיף בסרצלי שדרך להיות עליו הרבה שומן ועין כלומר הדוחקה והחריפות יכולים לשאו שומן בעין אבל לא להפליט טעם הבלוע הבלוע בכלי זה לא ולכן כשיש שומן אז אנחנו אומרים אם יש דוחקה וחריפות תיזהר אל תאכל את הצנון הזה עם חלב כי לבטח הוא ספג שומן בשר שהיה על גבי הסכין אבל אם הוא לא היה צנון אלא הבטיח קישוט רק גורד קצת מעליו מעל הטיח או הקישוט ואוכלו עם חלב כיוון שאיך קוראים מדובר כאן בשומן אבל כשלא מדובר בשומן אין חשש שהחריפות מפליטה מפליטה ולכן אנחנו באים ואומרים נכון מאוד שאסור להשתמש בכלי חרוסת או ביתח אפילו בצונן אבל מה יהיה אם הוא שתמש בצונן ברור שזה מותר מה לא פלט לא בלע לא שום דבר אלא מה הריצונן צונן לא יכולת להפליט ולבלוע להפליט מהכלי ולבלועכי הכל צונן מה יהיה אם משתמש בחמין נכון אם משתמש בחמין הן החנמה זה מדובר בפסח הן החנמה החמין מפליט את הטעם ש של החמץ שיש בדפנות של אותם כלי חרס, מדובר בכלי חרס מפליט וה ונבלע באוכל ואז זה אסור, זה נאסר אפילו שזה נותן טעם לפגם לנו אוסרים אפילו נותן טעם לפגם זה עדיין מובן אבל במה מדובר כאן מדובר כאן לא בחמין אלא בחריף בזחוג והרי מור קבע שחריפות ודוחקד סקינאה אינם מפלי תים דעם הם רק סופגים שומנים ולכן אם קמלה לאותה אשת חיים וימצא שהמיקסר היה נקי על קרבו ועל קרעיו הן ברמת הכלי כלי הכיבול הן ברמת הציר שהיה נקי הטב ומצחצח ואין בו שום שומנים ושום כלום אז היי בדיעבד הזחוג הזה כשר גם לפסח כי מדובר בכמויות גדולות שהכינה וכולי זה כשר לפסח כי אין הדוחקת סכינה בן החריפות מפליטים אלא כאמור רק סופגים שומנים אז בדיעבד מותר רבי חני