שום קלוף שהונח במקרר כל הלילה, האם יש סכנה בשימוש בו?

ושא מרכזי: החשש מ"רוח רעה" במאכלים שהלינו והשלכותיו ההלכתיות.

הדובר פותח בשאלה פרקטית: האם מותר להשתמש בשום ובצל קלופים שהוקפאו במהלך הלילה. הוא מציין שיש דעה האוסרת זאת מחשש "רוח רעה", אך מנגד, מביא את דעת "רבנו" (הרמב"ם) שאינו רואה בכך חשש.

ציטוט מהגמרא במסכת נידה:

הדובר מצטט גמרא במסכת נידה (דף י"ז עמוד א') המונה חמישה דברים שהעושה אותם "מתחייב בנפשו ודמו בראשו", ביניהם:

"האוכל שום כלוף ובצל כלוף ובצה כלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה והלן בבית הקברות והנוטל ציפור נבו בזורקן לרשות הרב והמקיס דם ומשמש מיטתו בערו בגמרא ואמרו האוכל שום כלוף ואף על גב דמנחה בסילתא ומציירי וחתימי רוח רעה שורה עליהם כלומר אפילו היו בתוך קופסה סגורה רוח רעה שורה עליהן ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרים או קליפתן אבל שייר בהן עיקרין או קריפתן לתלן בה יוצא איפה לפי הגמרא במסכת נידה בשם רבי שמעון בן יוחאי שבאמת דברים כאלה יש בהם רוח רעה ואז גם במקום סגור אסור לאכול אותם אסור להשתמש בהם."

ציטוט זה מציג עמדה מחמירה ביותר, לפיה אפילו שום ובצל קלופים הנמצאים בכלי סגור עלולה לשכון עליהם רוח רעה, אלא אם כן נשאר בהם חלק משורשם או קליפתם.

דעת הרמב"ם והבחנת המהרי"ץ:

הדובר מציין שלא כל הפוסקים קיבלו גמרא זו להלכה. הוא מביא את דעת המהרי"ץ בשו"ת פעולה צדיק (חלק ב' סימן רמ"ח) שמבחין בין טעמו של הרמב"ם לאיסור הנחת תבשיל או משקים מתחת למיטה, לבין הטעם המובא בגמרא (פסחים דף קי"ב) על רוח רעה.

ציטוט מהשולחן ערוך המובא על ידי המהרי"ץ:

"עוד כתב השולחן ערוך שם ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המיטה מפני שרוח ראה שורה עליהם עד כאן לשונו והוא מגמרא פסחים דף קיב אוכלין ומשקין תחת המיטה אפילו חופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם."

הבחנת המהרי"ץ בדעת הרמב"ם:

המהרי"ץ מדגיש שהרמב"ם (פרק י"ב מהלכות רוצח) נימק את האיסור בהנחת תבשיל מתחת למיטה מחשש לנפילת דבר מזיק, ולא מחשש רוח רעה:

"ולא יתן התבשיל תחת המיטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמה יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו עד כאן לשונו כלומר רבנו לא אמר בגלל רוח רעה אלא רבנו אמר האיסור לשים תבשיל או אכל גלוי מתחת למיטה משום שיש סיכון שתחת המיטה רוחשים שרצים ואז יטילו ארס בארס בתוך ה בתוך התבשיל או בתוך המאכל הפתוח ולכן הדבר הזה הוא בגלל חשש של סיכון ולא בגלל רוח רעה ואז אומר מחריץ לפי זה כל דבר שהוא סגור נתון מאכל או בצל או שום שהם נמצאים בתוך קופסה סגורה עליבה דרבנו אין בו איסור."

לפי המהרי"ץ, הרמב"ם פוסק על פי הירושלמי (תרומות פרק ח' הלכה ל'), שאינו מזכיר טעם של רוח רעה אלא חשש ממזיקים. בכך, הרמב"ם נוטה אחר שיטת הירושלמי במקרים של אמונות תפלות ו"רוח רעה", בניגוד לבבלי שהיה יותר מושפע מהאמונות הפרסיות.

עניין איסור זוגות:

הדובר מזכיר גם את עניין איסור שתיית שני כוסות או אכילת שני פירות וכדומה, גם שם הטעם המובא הוא חשש ממזיקים. למרות זאת, הרמב"ם ופוסקים אחרים לא הביאו איסור זה להלכה, משום ש"מי שלא חושש שומר פדו עם השם ואין מה לחשוש". גם כאן, הירושלמי אינו מזכיר טעם של רוח רעה בעניין הזוגות.

דעת הרב עובדיה יוסף:

הדובר מביא את דעת הרב עובדיה יוסף, שנוקט גישה זהירה אך מקילה בדיעבד:

"ראו כיצד הרב עודה יוסף מתנסח בזהירות נכון להיזהר שלא להניח שום כלוף ובצל כלוף ובצה כלופה באופן שיעבור עליהם לילה מפני שרוח רעה שורה עליהם זולת עם ערב את השום והבצל הקלופים עם מאכלים אחרים כגון סלט או מעשה כדרגון שעל ידי התערובת אין לחוש ומכל מקום בדיעבד אין לאסור אותם אפילו בלי תערובת כלומר אומר נכון להיזהר שלא להניחם בלילה כן אבל הוא אומר ודעבד מניחם אין מה לחשוש אפילו בדיעבד נתן לזה מינון נמוך ואם הם בתערובת בוודאי וודאי שמותר."

הרב עובדיה יוסף ממליץ להיזהר מלכתחילה, אך בדיעבד, אין לאסור את השימוש בשום ובצל קלופים שהלינו, במיוחד אם הם מעורבים במאכל אחר.

סיכום ומסקנה:

הדובר מסכם כי לאור ניתוח המהרי"ץ את שיטת הרמב"ם, נראה שלדעת הרמב"ם אין חשש בשום ובצל קלופים הנמצאים בפריזר בכלי סגור, שכן החשש העיקרי הוא ממזיקים ולא מ"רוח רעה". יתר על כן, נראה שאפילו לדעות המחמירות יותר בנוגע ל"רוח רעה", יש מקום להקל בדורנו, במיוחד כאשר מדובר במזון סגור. הוא מביא דעות נוספות המתירות שימוש בשום כבוש או בשימורי בצלים סגורים שעבר עליהם הלילה.

בסיום דבריו, הדובר מצטט את הכלל "מדכבד כבדנן דומד לא כבד לא כבד" (מי שמכבד – נכבד, מי שלא מכבד – לא נכבד), ומביא את דעת הרב יוסף המתיר שימוש בשום פרסי כבוש ומשומרים סגורים, ומסיק שאף לחוששים מ"רוח רעה" יש מקום להקל בדורנ