העושה יין מן הצימוקים, האם חייב להפריש תרו"מ? האם רשאי להפרישן מהשמרים?

תמצית עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים מהמקור "הטקסט שהודבק"

המסמך עוסק בשאלות הלכתיות הנוגעות לחובת תרומות ומעשרות על יין המיוצר מצימוקים ובאפשרות להפריש תרומות ומעשרות מפסולת היין (שמרים). להלן עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים, תוך ציטוטים רלוונטיים:

1. הפרשת תרומות ומעשרות מפסולת היין (שמרים):

• תנאי בסיסי: אין אפשרות להפריש תרומות ומעשרות מפסולת היין על היין עצמו אלא אם כן יש בפסולת כמות מספקת של נוזל ששמו יין. "אם יש בכמות כדי הפרשת תורמות מעשרות, הכמות של יין שניתן להוציא מן השמרים כדי של תומות מעשרות מה מהין אז ההפרשה תהיה הפרשה אבל אם אין בה כדי השיעור שזה אחד ומאה אם אין בזה כדי השיעור אז הוא לא יכול להפריש מזה תרומות מעשרות".
• דין "תמד": לפני שהשמרים החמיצו, הנוזל היוצא מהם ("תמד") נחשב כמים ואין להתייחס אליו כאל אוכל או יין. "התמד עד שלא החמיץ הוא כמו מים ולא מתייחסים אליו כאל אוכל ואין לקנות נוזל כזה שנקרא תמד בקסם עשר כי הוא לא נקרא יין אלא מים ואין קונים מים בכסם מעשר שני". רק לאחר שהחמיץ וקיבל דין יין ניתן לקנותו בכסף מעשר שני.
• יין מזוג: אם מוסיפים מים לשמרים ובתוך מספר ימים נוצר יין (ביחס של שלוש יחידות מים לשמרית ונוצר ארבע), הוא נחשב "יין מזוג" ומברכים עליו "בורא פרי הגפן" ואפשר לקדש בו. אך אם אין שיעור כזה, ברכתו "שהכל" ואין יוצאים בו ידי חובת קידוש.
• סיכום: אם אין בפסולת היין כמות משמעותית של נוזל ששמו יין, לא ניתן להפריש ממנה תרומות ומעשרות על היין. "אם באמת בפסולת הזו, בדחלה הזו אין כדי להוציא נוזל ששמו יין אדיי אין אפשרות להפריש תומות מעשרות על היין מהדחלה הזאת מהשמרים הללו כי אין בנוזל הזה שם של יין ואי אפשר להפריש מים על יין אלא רק יין על יין".

2. חובת תרומות ומעשרות על יין מצימוקים:

• צימוקים מחוץ לארץ:
• אין חובת תרומות ומעשרות על יבולים שגדלו בחוץ לארץ. "בחוץ לארץ אין לה קדושת הארץ ואין חייבים בחוץ הארץ בתרומות מעשרות על היבולים שגדלים בחוץ הארץ".
• אם גמר מלאכת הצימוקים היה בחוץ לארץ (ייעודם לאכילה), אין חובה להפריש תרומות ומעשרות עליהם בארץ כאשר קונים אותם לאכילה. "מאחר ונגמרה מלאכתם בח הארץ. אז לכן בארץ אין הפרשת תרומות מעשרות על צימוקים כאלה שנאכלים ואנחנו קונים אותם למאכל".
• אולם, אם לקחו צימוקים מחוץ לארץ ועשו מהם יין בארץ, יש חובת תרומות ומעשרות, כיוון ש"גמר המלכה שלהם הוא ביין" ו"אם נגמרה המלכה של פירות חוץ לארץ בארץ חייבים להפריש תומות ומעשרות".
• צימוקים שגדלו בארץ ועובדו על ידי גוי:
• קיים כלל שיבולים שגדלו בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות. "אם יבולים שגדלו בארץ הקודש שארץ ישראל קדושתה לא פקעה, אז ברמה העקרונית יש בהם קדושה לתרום מעשרות".
• עם זאת, קיימת מחלוקת האם פירות ש"נגמרה המלכה על ידי גוי" פטורים מתרומות ומעשרות. שיטת רבנו ומרן היא שהם פטורים. "אם נגמר נגמרה המלכה על ידי גוי אז הפירות האלה פטרו מתרומות מעשרות זוהי שיטתו של רבנו ושיטתו של מרן להבדיל משיטת התוספות שאומרים אפילו נגמרה המלאכה על דגוי חייבים בתומות מעשרות".
• מרן אף הטיל חרם על מי שרצה להחמיר כנגד פסיקת רבנו בעניין זה.
• אם גוי עשה צימוקים בארץ ומוכר אותם ליהודי, מכיוון ש"הצימוקים האלה נועדו ברובם המכריע לאכילה", נחשב שנגמרה מלאכתם אצל הגוי והם פטורים מתרומות ומעשרות. "כיוון שהצימוקים האלה נועדו ברובם המכריע לאכילה. אדי זה נקרא נגמרה מלאכתו אצל גוי ויש עליהם פתור מתרומות מעשרות".
• גם אם היהודי יעשה מהם יין, הוא לא יהיה חייב בתרומות ומעשרות, כיוון שיש עליהם "שם של פטור". "וגם אם היהודי אחר כך יעשה מהם יין, איננו צריך להפריש תרומות ומעשרות כיוון שיש עליהם שם של פטור".
• צימוקים שגדלו בארץ ועובדו על ידי יהודי לצורך אכילה:
• אם הופרשו תרומות ומעשרות על הצימוקים כאשר יועדו לאכילה, גם אם אחר כך יעשה מהם יין, אין צורך להפריש שוב. "אם הופריש תלומות מעשרות על הצימוקים שנועדו לאכילה אזי גם אם יחזור ויעשה מהם יין גמרנו כבר לא צריך להפריש אתמות מעשרות במצב של יין". זאת מכיוון ש"כבר הפריש עליהם תרומות מעשרות ברמתם של צימוקים כי נועדו הם לאכילה, עכשיו הם מתוקנים ואין עוד יסוד לחייב".
• הדבר דומה לענבים שיועדו לאכילה והופרשו מהם תרומות ומעשרות, ואז עשו מהם יין - אין חובת הפרשה נוספת. "כיוצא בדבר ענבים אם אדם גידל ענבים לצורך אכילה בא אליו חברו הטוב ואמר לו אלה ענבים נהדרים ליין אומר באמת אומר כן עשה לו יין עכשיו הוא אומר לו תפריש תמות מעשרות אומר לו אבל עוד לפני שבא אתה כבר הפרשתות מעשרות אז פטור להפריש כי כיוון שהעין הזה נעשה מענבים מתוקנות אין חוזר בני אור חיוב של הפרשת אומות מעשרות בגלל להיותו יין".

לסיכום: השאלה האם יין מצימוקים חייב בתרומות ומעשרות תלויה במקור הצימוקים (ארץ ישראל או חוץ לארץ) ובזהות מעבדם (גוי או יהודי) וייעודם הראשוני (אכילה או יין). בנוגע להפרשה משמרים, הדבר מותנה בכמות הנוזל הדומה ליין שניתן להפיק מהם ובשיעור ההפרשה הנדרש.