העושה יין מן הצימוקים, האם חייב להפריש תרו"מ? האם רשאי להפרישן מהשמרים?

של שואל ואמר שהוא עשה מצימוקים יין א' הוא שאל אם אותם אם אותו יין הוא חייב בתרומות מעשרות ב הוא אמר במידה ואותם אותו יין חיה בתרומות מעשרות האם הוא יכול להפריש תרומות מעשרות מן התחלה כלומר מהפסולת שיש בקרקעית הקדים זוהי שאלה כפ אבל עלינו תחילה לדעת באלו צימוכים מדובר והם בעצם שתי שאלות נפרדות א' כשיש לנו יין שבא שום ספק חייבים להפריש מונ תרומות עשרות האם יכול להפריש תומות מעשרות מהפסולת מהשמרים זה שאלה עומדת בפני עצמה ושאלה שנייה אותם צימוקים מה כתיבם שבגלל זה הוא שואל אם הם חייבים בתרומות מעשרות. נתחיל מהסוף להתחלה. בעצם כשאדם יש לו יין שחייב בטומות מעשרות, כגון שיש לו מטע, קרם, והענבים האלה הועיד אותם בשביל תעשיית יין. כך שבזמן שהוא כותב או בוצר את הענבים, עדיין לא נגמרה מלאכתן, כי גמר המלאכה הוא רק משעה שיעשה את היין. אז ורק אז יתחייבו. וכשהוא מתחייב, ברור שהוא מפריש מהיין על היין, מאותו יין. אבל מהשמרים אנחנו צריכים לראות אם יש ב אותם שמרים כדי להוציא יין. אז אם יש בכמות כדי הפרשת תורמות מעשרות, הכמות של יין שניתן להוציא מן השמרים כדי של תומות מעשרות מה מהין אז ההפרשה תהיה הפרשה אבל אם אין בה כדי השיעור שזה אחד ומאה אם אין בזה כדי השיעור אז הוא לא יכול להפריש מזה תרומות מעשרות יתרה מזו אנחנו צריכים לדעת שיש מה שנקרא תמד והמשנה מסכת חולין בפרק ראשון הלכה ו' אומרת שהתמד עד שלא החמיץ הוא כמו מים ולא מתייחסים אליו כאל אוכל ואין לקנות נוזל כזה שנקרא תמד בקסם עשר כי הוא לא נקרא יין אלא מים ואין קונים מים בכסם מעשר שני ומה זה תמד אומר רבנו כשלוקחים את השמרים ושמים בהם מים ולאחר מכן יוצא המים יוצאים המים הללו מתוך אותם שמרים אם עדיין לא החמיצו דין מים להם ואם החמיצו אז כבר דין חומץ יש להם דין יין יש להם וניתן איך קוראים לקנות בהם בכסף מעשר שני ואשר לדברת גפן אם הוא שם שלוש יחידות מים בשמרים האלה ולאחר כמה ימים הוא בא ויש לו כבר ארבע יחידות אז זה נקרא יין מזוג הוא מברך עליו בורא פרי הגפן ויכול לקדש עליו ולצאת לחובה בקידוש אבל אם אין פחות אם אם אין א שיעור כזה אז ברכתו שהכל ואין יוצאי ידי חובה בקידוש. כך נאמר פרק כט מהלכות שבת הלכת טו. אין בזה חובת אין בזה גדר של יין ולא יוצאים מדי חובת קידוש בו. ולפי זה יוצא שאם באמת בפסולת הזו, בדחלה הזו אין כדי להוציא נוזל ששמו יין אדיי אין אפשרות להפריש תומות מעשרות על היין מהדחלה הזאת מהשמרים הללו כי אין בנוזל הזה שם של יין ואי אפשר להפריש מים על יין אלא רק יין על יין ואין אפשרות להפריש מקליפים בחול עפר וחול שספוגים בטעם של יין להפריש מהם תרומות מעשרות על היין. כך יוצא איפה שאם יש בדחלה הזו כדי להפריש נוזל שיש עליו שם של יין אזי ורק אז מותר ברמה עקרונית להפריש מהדחלה הזו תרומות מעשרות על היין ובתנאי שיש בנוזל הזה כדי שיעור של הפרשת תרומות מעשרות מאותו יין שאותו רוצים לתקן. כי אם זה בכמות מזערית מאוד שאין בו כדי השיעור של הפרשת אומות מעשרות אז איננו יכול להפריש מהדחלה הזו מהפסולת הזו על היין אשר לצימוקים האלה אשר השואל שאל אם חייבים להפריש תרומות מעשרות מהין שעשה מהם התברר כשהצימוקים הללו ניקנו בחוץ לארץ מחוץ לארץ אז קודם כל אין לקנות צימוקים מחוץ לארץ אלא אם כן יש להם כשרות כדי לוודא שאכן באמת אין בהם חשש של שומנים אסורים או כל דבר אסור אחר. היה והם בהכשר. הרי מאחר והם גדלו בחוץ לארץ, בחוץ לארץ אין לה קדושת הארץ ואין חייבים בחוץ הארץ בתרומות מעשרות על היבולים שגדלים בחוץ הארץ. ומאחר ונגמרה מלאכתם בח הארץ. אז לכן בארץ אין הפרשת תרומות מעשרות על צימוקים כאלה שנאכלים ואנחנו קונים אותם למאכל. אבל אם לקחתי צימוקים כאלה ועשיתי מהם יין, הזי, גמר המלכה שלהם הוא ביין. והועיל בגמר המלאכה שלהם ביין. ההלכה היא בהלכות תרומות שאם נגמרה המלכה של פירות חוץ לארץ בארץ חייבים להפריש תומות ומעשרות. יש אומרים מדרבנן יש אומרים מן התורה. בין כך ובין כך עלינו לדעת שצימוקים אף שנעשו לאכילה בחוץ הארץ. אם נגמרה מלאכתם ביין כאן בארץ זה נקרא גמר מלאכה. וחייבים להפריש מות מעשרות מיין כזה. ובכן עלינו כאן עוד להוסיף מטבח חשוב מאוד והוא זה שאם הוא קנה צימוקים שגדלו בארץ אז אם הענבים האלה, הצימוקים האלה, גדלו אצל גוי ועשה צימוקים, הגוי הזה עשה צימוקים כאן בארץ מפירות שגדלו בארץ, יש לנו כלל שאם יבולים שגדלו בארץ הקודש שארץ ישראל קדושתה לא פקעה, אז ברמה העקרונית יש בהם קדושה לתרום מעשרות. אלא שיש הלכה מיוחדת הקובעת לאמור שאם נגמר נגמרה המלכה על ידי גוי אז הפירות האלה פטרו מתרומות מעשרות זוהי שיטתו של רבנו ושיטתו של מרן להבדיל משיטת התוספות שאומרים אפילו נגמרה המלאכה על דגוי חייבים בתומות מעשרות והיה מי שרצה להנהיג בזמן מרן את שיטת התוספות בארץ ומרן הטיל חרם נחש נידוי חרם שמעת על כל מי שרוצה להחמיר כנגד פסיקת רבנו בארץ הקודש וטענה שארץ הקודש היא תרד הרמבם בכל גדולי הפוסקים דאז מרן הרדבז הרלבח המבית כל ה כל גדולי הפוסקים היו מלוקדים סביב הנידוי הזה שמי שרצה להחמיר בניגוד להרמב"ם ולהפריש תומות מעשרות מיוולים שנגמרה שגדלו בארץ על די גוי ונגמרה מלאכתם על די גוי א הוא בנידוי כי אין צורך להפריש תרונות מעשרות אבל כשגוי א עושה צימוקים שגדלו לו בארץ ועכשיו הוא מוכר אותם ליהודי אומר הרב עודו יוסף כיוון שהצימוקים האלה נועדו ברובם המכריע לאכילה. אדי זה נקרא נגמרה מלאכתו אצל גוי ויש עליהם פתור מתרומות מעשרות. וגם אם היהודי אחר כך יעשה מהם יין, איננו צריך להפריש תרומות ומעשרות כיוון שיש עליהם שם של פטור. וזה אינו דומה לצימוקים שובעו מחוץ הארץ. כי צימוקים שובעו מחוץ הארץ אין עליהם דין של חיוב כלל ועיקר. ורק חכמים אמרו שאם נגמרם מלחתן בארץ חייבים. זאת אומרת זה דין מיוחד ודין מחודש שאם נגמרה מלאכתן בארץ חייבים. אז אף על פי שנגמרה מלאכתן כצימוקים בחוץ הארץ שם אין משמעות לגמר מלאכה או לא לגמר מלאכה. כי כל עצמם של האיבורים שגדלים בחוץ הארץ אין עליהם תורת חיוב כלל ועיקר ללא כל קשר הם גמר מלאכה או לא גמר מלאכה אין רלוונטיות בכלל לעניין של גמר מלאכה בחוץ הארץ אלא שחכמים אמרו שאם פירות מחוץ לארץ יובאו לארץ אם נגמר מחתם לארץ חייבים ומשום כך אם הצימוקים האלה הפכו להיות ליין זה נקרא נגמר מלחתן בארץ וחיימים מכוח הדין הזה אבל בארץ מאחד ופירות יש בהם קדושה בגלל שארץ האל יש בה קדושה וקדושת ארץ לא פקעה לא פקעה אז אם כי אין קניין לגוי להפקיע את קדושת הארץ אלא מה שיש פטור מיוחד אם הגוי גמר את המלאכה אז הועיל והוא גמר את המלאכה אז החיל דין פתור בדבר שביסודו הוא חייבוע והחיל דין פטור בדבר שביסודו הוא חייב אז גמרנו כבר לא יחזור מאור החיוב ויהיה פטור אוח יוצא איפה שבאמת צימוקים בארץ שגדלו מהארץ על דגוי פטור על ידי יהודי כבר נגמרה המלכה למצב של אכילה ואז נראה אם הופריש תלומות מעשרות על הצימוקים שנועדו לאכילה אזי גם אם יחזור ויעשה מהם יין גמרנו כבר לא צריך להפריש אתמות מעשרות במצב של יין. כי כיוון שכבר הפריש עליהם תרומות מעשרות ברמתם של צימוקים כי נועדו הם לאכילה, עכשיו הם מתוקנים ואין עוד יסוד לחייב כי זה נקרא גמר מלאכה בדבר שאין בו בכלל יסוד לחיוב והועיל ואין בו יסוד לחיוב אז גמרנו כבר לא צריך יותר להפריש תומות מעשרות נכון שלכתחילה אין להפריש תומות מעשרות מצמוקים על יין אבל למרות שזה נגמר ממלאכתוב ויין נגמרה ממלכתו אבל לעניין צימוקים שכבר תקנו ועשו מהם יין מה שתקן תקן וכבר אין צורך להפריש תומות לעשות ברמת יין כיוצא בדבר ענבים אם אדם גידל ענבים לצורך אכילה בא אליו חברו הטוב ואמר לו אלה ענבים נהדרים ליין אומר באמת אומר כן עשה לו יין עכשיו הוא אומר לו תפריש תמות מעשרות אומר לו אבל עוד לפני שבא אתה כבר הפרשתות מעשרות אז פטור להפריש כי כיוון שהעין הזה נעשה מענבים מתוקנות אין חוזר בני אור חיוב של הפרשת אומות מעשרות בגלל להיותו יין רבי חניה בגש רבי ח