טליתות הקשורות אחת לשניה ופרושות לתצוגה, האין בכך משום בזיון מצווה?

אתמול נערכה עשרת השואה, לזכרון השואה, והיה באולם בקריאת אונו. א מצד ימין תליטות תלויים באוויר, פרוסים באוויר ומצד שמאל נוסח הקדיש. זאת משום שניצול השואה שני מבחר השנה אמר שבשעה שהוא נולד אביו שמח ש יהיה מי שיאמר אחריו קדיש ולכן תשומת הלב הייתה על העניין הזה של טלית וקדיש וזה דבר חשוב ויש לזה קידוש השם גדול אבל שאל השואל האם מותר היה לטלוט את הטליטות באוויר ולקשור טלית לטלית ולהציג את זה כמצג של תצוגה והתשובה מותר הדבר ויש לצורך העניין הזה אפילו צד מצווה של קידוש השם ונסביר את הדברים הטלית להבדיל מן התפילין היא מוגדרת בהלכה תשמיש מצווה והתפילין מוגדר בהלכה תשמיש קדושה תשמיש קדושה יש בגופו קדושה תשמיש מצווה אין בגופו קדושה ולכן נמנה כמה דברים שנחשבים לתשמישי מצווה לא לו אתרוג אלה נחשבים תשמישי מצווה בזמן היא אותה מצווה אסור לאדם לההנות מהם הנאה אישית כי הם מוקצו למצוותם עצה סוכה זה תשמיש מצווה אסור לאדם לההנות מהם הנאה אישית מחוץ למצווה הזו שלב בסוכה כי הם קצו למצוותם אבל שלא בזמן מצוותם מותר לאדם להנות מהם. ולכן אתרוג משאש נגמרה מצוות מותר לאוכלו. לא לו. משעש נגמרה מצוותו מותר להשתמש בו לכל שימוש שאדם רוצה. כך יוצא איפה שגם תלית טלית כשי לעצמה היא תשמיש מצווה. ומשום כך, אם אין מדובר בשימוש של מצווה או בזמן מצווה יותר נכון, לכאורה וכגון טלית שבלתה, יכול האדם להשתמש בזה מה שהוא רוצה. אבל למרות הכל, נכתב בשולחן ערוך בסימן כאור החיים כ נאמר שיתות של מצווה שבלו אדם בודל עצמו מהם ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא לייח אותם לתשמיש המגונה. כלומר, אם תלית בלתה ואדם לוקח את הטלית הזו מנגב את הידיים בה, מקנח בה, זה תשמיש מגונה. אבל אם לוקח תלית שבלתה ומלפת ידו כדי לחמם אותה בגלל הקור מותר זה לא נקרא תשמיש מגונה יתרה מזו גם תלית שלא בלתה היא נועדה להיות בגד להיות כסוט ובשביל מה אדם לוקח בגד או כסוט ללבוש מפני הצניעות ללבוש בגלל החום והקור ואם כן עדיין זה מוש ובאמת תוצאה מהלכה זו היו כאלה שבזמן שהכלית מקופלת ואיננה על כתפיהם ולא על ראשם אזי שמו את הטלית על הברכיים כדי להתחמם משום שלדידם זה לא נחשב לתשמיש מגונה והרי זה תשמיש מצווה ש תן להנות בגוף ה בגוף הדבר רק תשמישים גונים אסורים ויתרם מזו בגמרא נאמר שתשמישי מצווה שבו נזרקים כך נאמר במסכת מגילה דף כו עמוד ב כי אין עוד מה לעשות איתם בעוד שתשמישי קדושה שבו מגנזין יש בגופם מצווה וכך יוצא שרבנו מביא את ההלכות הבאות בפרק שלישי מהלכות ציצית הלכה ט ומותר להיכנס בציצית לבית הכסה ולבית המרחץ זה ברמת העיקרון האחרונים היום אומרים מן הראוי שעם הטלית הגדולה שכבר מחוברת ב התודעה של הבני אדם למשהו קדוש, תפילות, רחמים אז לא להיכנס לשירותים עם טלית כזו, לא כי אסור, אלא כי זה שובר שובר עניינים שבתודעת המונים. וברור שאם אדם נכנס כשהם מקופלים לפניו ואחוריו ועושה רק מים קטנים ואין חשש לו מפני ניצוצות הוא פוחד שמה יחליפו לו את הטלית, יקחו לו את הטלית אז מותר כי עיקר הדין מותר. כמובן לא בטליתות של אלו אשר רוקמים עליהם פסוקים או ברכות אלה אסור לרכום עליהם פסוקים, אסור ללקום עליהם ברכות ומטבע הדברים אם עשו כן אסור להיכנס לשירותים הם ה עם ה עם שמות השם ועם הפסוקים כי זה דברים שבקדושה אבל ברמת העיקרון טלית שאין בה לא פסוקים לא לא ברכות מותר בעומת העיקרון להיכנס לבית חסה או לבית המרחץ כפי שרבנו כותב ומותר להיכנס בציצית לבית חסה לבית המרחץ נפסיקו לו חוטי לבן או תכלת זורקן באשפה אז מפני שהיא מצווה שאין בגוף הקדושה אז מרן השולחן ערוך אומר ובלבד לא במקום מגונה במקום בזוי שלא תהיה המצוות בזויות עליו גם רבנו יסכים אבל ברמת העיקרון מותר נגמרו יכול להשליך אותם אין להם תאונות גניזה אבל נשים לב להמשך ההלכה אומר רבנו ואסור למכור תלית מצויצת לגוי עד שיתיר ציציות לא מפני שיש בגופה קדושה אלא שמה יתעטף בה ויתלווה עמו ישראל וידמשו ישראל ויהרגנו זוכרים אתם את המחבלים הערורים שופחי דמים, צמאי דם, שהם מתעתפים בטליתות או בטליתות קטנים, לוקחים פאות נוכריות עם עם סימונים ועולים כטרמפיסטים ותובחים את הנוסעים ואת הנהג ללא רחם. הם מתחזים כי הנהג שעשה עמם חסד ואסף אותם היה סבור שמדובר בבני ישיבות, בבני תורה והם מתחזים. אז נאמר בהלכה שאסור למכור לגוי טלית מצוי, לא כי אסור לגוי להשתמש בטלית מה שהוא רוצה להשתמש, אלא שמה אולי הגוי שונא ישראל יתעטף בטלית המצוית, יתחזה לודי ויגע ביהודי. אבל אלמלה החשש הזה של הגמרא שהגמרא אומרת אותו ורבנו פסק אותו להלכה וכן מרן אלמחש הזה מותר היה למכור לגויים טלית. נטאר לעצמנו בעזרת השם יתברך כשיבוא השלום לעולם יהיה מותר למכור טלית לגוי. טלית מצויצת ומה שהגוי יעשה בטלית יעשה. כך יוצא איפה? שברמת העיקרון אין איסור להשתמש בטלית בשימושים שונים מלבד שימוש של מצווה. כי אין בגופו קדושה. אלא שאנחנו מקבלים על עצמנו יותר זהירות, יותר הנהגות של חומרה אשרינו, אבל עלינו להבחיל בין עיקר הדין ובין ה החמרות. ובאמת א מורי בזמן שהוא מתאר בספרו הליכות תימן את הטליתות של ודי תימן, בין הגר הוא מתאר את הטלית שנקראת בתימן שמלה. אז הוא אומר, אין שום אדם יוצא בלי טלית מצויצת בתימן מקופלת. ומונחת לו על כתבו. כלומר, יהודי תימני, זה סימן ההיקר שלו, שהוא לוקח תלית מקופלת, מצויצת, ושם אותו על הכתפיים וכל היום הוא יוצא, כל היום הוא יוצא בשוק עם הסמל היהדותי הזה עליו ומקופלת ומנחת לו על כתפו. הטלית נקראת שמלה, רבים שמאי, והוא מתאר את אופן עשייתם. עכשיו ויש המשלים צית לפנים ואלו הם התלמידי חכמים או מי שמרגיש את עצמו אדם חשוב הטלית בדרך כלל ארוכה או כשאדם מתעטב בה ראשו וצברו מגיעים שנקצותיה עד למטה מן הברכיים רחבה כמטר ורבע אוכשיוצא אדם לקנות פירות או תבואה ואין בידו צל פורס את כנף תליתו מצורר לתוכו כל מה שקנה ואת שאר הטלית משל לאחורם. כלומר, ילדי בית ספר אומר, צוררים בה את ספריהם בלכתם ובשובם ללימודיהם. ללימודיהם. כלומר יהודי תימני עבר בשוק והנה הזדמן לו לקנות תבלין או פרי או משהו. לקח את כנף טרייתו, שם את זה בכנף טריטו, כיצה ונכנס לביתו. ילד קטן, ילד קטן לקח לו הלך לבית ספר, צורים בו את בגד את ספריהם, לוקח את הספר, מקפל אותו והולך איתו. כלומר זה שמש להם כעביזר בשביל לקחת דברים איתם. כאמור אין דגופם קדושה וזה לא זלזול כי אדרבה הם ראו בזה סמל היהדות שצמוד אליהם כל הזמן. כך יוצא איפה שכאמור אין איסור מצד הדין להשתמש בהם שימושים אחרים על אחת כמה וכמה. אם אדם מחבש טלית כלום איננו קושר אותה על מנת ליבשה זה לטובתה זה בשביל תיקון הכלי בוודאי שמותר על אחת קמה וכמה כשרב בא ולוקח טלית הוא מלמד את התלמידים על דיני טלית פורס את הטלית עם זה על הרצפה כדי להראות להם בצורה מסודרת, את הציציות, את מקום הציצית או באוויר, מחזיקים את זה באוויר והוא מלמד אותם. וכן יכול הוא לקשור ציצית וציצית. כל אמת שהוא לוקח את הטליתות מעבירה ממקום מקום ופוחט שיתפזרו ויבדו. אבל בדרך כזו הוא קושר ציצית לציצית ומקפל את הטלייתות כדי שלא יעבדו. הוא מוביל אותם מקום מקום. כשיגיע למקומם יתיר את הציציות. אין בזה איסור. אחת כמה וכמה כאן שקשרו את הציציות ואת הטליתות שמו אותם באוויר כדי שהדור הצעיר והדור המבוגר שהתרחק מתורה ומצוות ידע את עוצמת הטלית, ידע את המשמעות של הטלית בהוויה היהודית של העם היהודי שבדבר הזה יש קידוש השם גדול ולכן אין בזה איסור אלא אדרבה יש בזה שליחות ולכן ניצלתי את ההזדמנות את שמאל שיש את הדבר הזה ואמרתי שבעוד ששונאי ישראל אין בהם שום שם אצל רחמים אלא אכזרים שאין דומים להם שהרי התורה אמרה לגבי שחיטת בהמה לאכילה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ואלה לא הלכות כתובות בלבד אלא הלכות שדקדקו בהם למעשה ונזהרו והיו מודיעים ברגלים כשהיו מוכרים את הבהמות היו מודיעים ללקוחות זה קנת האמא זה קנה כך וכך כדי שלא ישחטו ביום אחד אמא ולד ביום אחד ועוד שבאים שני בחורים צעירים מבני אויבנו ובכל רוח טובים משפחת רוגל השם במקום דמם הורים וילדיהם באותו מעמד הם לא אשמים הילדים האלה הנערים האלה אין זאת אלא שיש כאן שורשים ומקורות של שנאה של אבוצה האלוהים שבהם זוהי חייתיות אנושית ש יותר גרועה מהחייתיות הבהמית שהחייתיות הבהמית היא נובעת תוצאה מרעב ומכוח אינסטינקטיבי להישרד בעוד שכאן מדובר במשהו מתוכנת של שנאת שנאת עולם לעם עולם שזה דבר השם אצילנו ולא עוד אלה אחד הרוצחין חשב שהוא לא השלים את משימתו חזר כדי להשלים את משימתו רואה תינוק בת שלושה חודשים גם אותה הוא טובח ללא רחם. אם כן, באה היהדות ואומרת, אתם רואים מה זה הטלית? הטלית זה שודי שם על ראשו ועל כתפיו את ארבע כנפות טבל ומחנכים את היהודי. אתה אחראי לשלום העולם. אתה אחראי לשלום האנושות. במעשה שלך לא אחראי במחדל, יכול להיות שאתה גוזר, מכריח את כף העולם וכף חובה. במעשה שלך טוב יכול להיות שאתה מזכה את כל העולם לקו זכות. ככה היהודי מתחנך מגיל אפס שיש לו אחריות לשלום העולם, לשלום האנושות, מגיל אפס על מעשיו ועל מחדריו. זו הכלית. ולכן יש בזה קידוש השם גדול מאוד להראות לדור צעיר שמסכן נדקו אותו ממקורות היהדות, לחבר אותו למקורות היהדות, כדי שידעו את עוצמת המוסר היהודי. רבי חנן גש