נודע לו שנפטר אביו לפני מס' ימים ואינו יכול להצטרף לאחיו האבלים כיון שאביו הרחיקו, כיצד ינהג?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

1. דין הבא בשמועה על פטירה: הדובר פותח בהבאת דברי רבינו (הרמב"ם) בהלכות אבל (פרק ז', הלכה א') הנוגעים למי שנודע לו על פטירת קרובו.

• שמועה קרובה: אם השמועה מגיעה בתוך 30 יום מהפטירה, אפילו ביום ה-30 עצמו, היא נחשבת "שמועה קרובה". במקרה זה, החייב באבלות מתחיל למנות שבעה ימי אבלות מיום שנודע לו, קורע בגדיו ונוהג 30 יום של איסורי תספורת וכו'.
• ציטוט: "אם בתוך 30 יום הגיעה שמואה אפילו ביום 30 עצמו הרי זו שמועה קרובה וחייב לנהוג שבעת ימאבלות מיום שהגיעה השמואה וקורע ומונה 30 יום לאיסור התספורת וכולי. כללו של דבר יום שמועתו הקרובה כיום הקבורה."
• שמועה רחוקה: אם השמועה מגיעה לאחר 30 יום מהפטירה, היא נחשבת "שמועה רחוקה", והחייב באבלות נוהג יום אחד בלבד ואינו קורע.

1. יישום הדין על המקרה הנדון: הדובר מיישם את הדין הזה על המקרה של הבן שלא ידע על פטירת אביו עד לאחר שהאחים כבר קמו מהאבל. אם נודע לו בתוך 30 יום, זה נחשב שמועה קרובה והוא מונה שבעה ימים מאז שנודע לו באופן עצמאי. אם נודע לו לאחר 30 יום, הוא יושב שעה קלה בלבד.
2. דין המגיע למקום האבלים באיחור: הדובר עובר לדון במקרה בו אדם מגיע למקום בו יושבים שבעה לאחר שהתחילו את האבלות.

• מקום קרוב (10 פרסאות): אם האדם היה במקום קרוב (מהלך יום אחד), אפילו אם הגיע ביום השביעי ומצא מנחמים אצל "גדול הבית" (ראש המשפחה), הוא מצטרף אליהם ומשלים איתם את 30 יום. אם לא מצא מנחמים, הוא מונה שבעה לעצמו.
• ציטוט: "אם היה במקום קרוב שהוא מהלך 10 פרסאות שאפשר שיבוא ביום אחד אפילו בא ביום השביעי אם מצא מנחמים אצל גדול הבית אף על פי שננערו לעמוד הים מצא מנחמים עולה לו ומונה עמהם תשלום 30 יום ואם לא מצא מנחמים מונה לעצמו."
• מקום רחוק: אם האדם היה במקום רחוק (יותר מ-10 פרסאות), אפילו אם הגיע ביום השני, הוא מונה שבעה ימים לעצמו. הסיבה היא שמרחק זה נחשב כאילו הוא אבל בפני עצמו.
• ציטוט: "וכן אם היה במקום רחוק אפילו בא ביום השני מונה לעצמו שבעת שבעה אושים מיום שבא."

1. התייחסות לזמן המודרני: הדובר מציין שבימינו, הרבה פוסקים מקילים ומתייחסים לאפשרות ההגעה תוך יום אחד באמצעות אמצעי תחבורה מודרניים (כגון טיסה). לכן, אפילו אם אדם נמצא רחוק מאוד (אלפי פרסאות), אם הוא יכול להגיע תוך יום, זה נחשב כמקום קרוב והוא מצטרף לאבלות המשפחה.
2. חשיבות ה"התבטלות" כלפי האבלים: הדובר מדגיש את הצורך ב"התבטלות" של המגיע המאוחר כלפי האבלים שכבר יושבים. ראיה לכך היא התנאי "מצא מנחמים אצל גדול הבית". זה מרמז על צורך בהשתייכות ובקשר למשפחה האבלה. אם אין "גדר של צירוף והתבטלות", האדם מונה שבעה לעצמו.

• ציטוט: "הרי לנו שיש כאן שני גד קרבה של מקום והתבטלות כלפי היושים באבל והראיה היא מצא מנחמים אצל גדול הבית הגמרא ורבנו וכן מרן דיברו על גדול הבית משמע שצריך להיות איזה מין משהו של התבטלות הן בבחינת המקום וין בבחינת המשפחה ואז הוא לא מונה שבעה בפני עצמו, אבל אם לא הוא יצטרך למנות לעצמו."

1. יישום על המקרה הספציפי של הבן המורחק: לאור העובדה שהבן המורחק לא אמור להגיע לשבת עם שאר המשפחה בגלל שהוא לא רצוי אצלם, הרי שאין לו "גדר של ביטול והתבטלות" כלפי האחים שכבר התחילו להתאבל. לכן, הוא ימונה שבעה ימים לעצמו החל ממוצאי שבת, מיום שנודע לו על הפטירה. דינו יהיה דומה לאדם רחוק שלא יכול להגיע תוך יום לאבלים.
2. אישור מדברי השולחן ערוך: הדובר מביא ציטוט מדברי מרן השולחן ערוך (יורה דעה, סימן שעה, סעיף ח') המאשר את הדברים שנאמרו על ידי רבינו בנוגע למקום קרוב ורחוק והצורך במציאת מנחמים אצל גדול הבית כדי להצטרף לאבלות.

מסקנה:

במקרה הנדון, הבן שלא ידע על פטירת אביו עד מוצאי שבת ולא מתכוון לשבת אבל עם אחיו עקב הריחוק בחיי אביהם, ימונה שבעה ימים של אבלות לעצמו החל ממוצאי שבת, מיום שנודע לו על הפטירה. זאת כיוון שאין לו "גדר של ביטול והתבטלות" כלפי האחים שכבר החלו את אבלותם. הדין יהיה זהה גם אם היה מדובר באדם רחוק שלא יכול היה להגיע אל האבלים תוך יום