אימתי יחשב היין למבושל הנפסל לקידוש ומלהתנסך ע"ג המזבח?
האם תלוי בשינוי הטעם כנדרש בפיסול הבישול בשמש או אף אם עבר תחילה של תהליך רתיחה?
מהם הדרכים המומלצות,מבחינה הלכתית, לקיום מערכת יחסים עם גוי בנסיבות של קרבה וכד'?
הרב דן בשאלה הלכתית עתיקה הנוגעת לדין יין שנגע בו גוי, ובפרט ביין שעבר פיסטור. הדיון מתמקד בהשוואה בין יין מבושל לאש או לשמש, אשר פסול לניסוך ולקידוש אם נגע בו גוי, לבין יין מפוסטר, שחימומו מתון יותר. עמדות שונות מוצגות, כולל דעות המקלות ומחמירות בנוגע לסטטוס של יין מפוסטר במקרה של מגע גוי. לבסוף, נידונים השלכות חברתיות של אירוח גויים ומתן יין שנוי במחלוקת.
השאלה המרכזית:
גוי נגע בבקבוק יין יבש ומפוסטר (80-85 מעלות, לא מבושל באופן מלא). האם היין נאסר מדין יין נסך?
תשובת הדובר העיקרית:
הדובר נוטה להתיר את היין במקרה זה ולא רואה בו יין נסך. הנימוק המרכזי הוא שהפסטור, בטמפרטורה של 80-85 מעלות, נחשב כ"יין מבושל" לעניין זה, ולכן אינו ראוי לניסוך על גבי המזבח וממילא אינו נאסר במגע גוי.
ניתוח הסוגיה והרעיונות המרכזיים:
- הגדרת "יין הראוי להתנסך": הדובר מציין שהיין הראוי להתנסך על גבי המזבח הוא יין מקורי, בלתי מבושל ובלתי מתוק. יין כזה, במגע גוי, נפסל והופך ליין נסך.
- "...יין שהוא מקורי בלתי מבושל ובלתי מתוק הוא היין אשר ראוי להתנסך על גבי המזבח והוא היין שראוי לקידוש והוא היין שאם גוי יגע בו הוא יפסור אותו כיהיה נסך."
- הגדרת "יין פסול לניסוך": הרמב"ם (הלכות איסורי מזבח, פרק שישי, הלכה תשיעית) מונה יינות פסולים לניסוך, ביניהם "המבושל באש והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול".
- "ואלו היינות הפסולים לגבי המזבח המתוק. והמעושן והמבושל באש והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול..."
- הגדרת "מבושל באש" - נקודת המחלוקת: השאלה המרכזית היא מהי ההגדרה של "מבושל באש" עד כדי כך שהיין יהיה פסול לניסוך ולא ייאסר במגע גוי. הרמב"ם לא קבע במפורש את הגדר הזו.
- השלכה מ"מבושל בשמש": יש שרצו להשליך מהדין של "מבושל בשמש" (שצריך שישתנה טעמו בבישול) גם ל"מבושל באש". לפי גישה זו, אם הפסטור לא משנה את טעם היין באופן ניכר, ייתכן שהוא עדיין ייאסר במגע גוי.
- טענת שינוי הטעם בעידן המודרני: הדובר מעלה את הטענה שגם ברתיחה של 100 מעלות, טעם היין המודרני לרוב אינו משתנה בשל חומרים שמוספים לו. לכן, התנאי של "שינוי טעם" עלול להיות לא רלוונטי בימינו לגבי יין מבושל.
- "...אבל הרי אם אנחנו מדברים על שינוי טעם גם ברטיחה של 100 מעלות אין הטעם של היין המבושל שלנו בימינו משתנה. כיוון ששמים חומרים שמכוחם הטעם של היין לא משתנה. לא משתנה מחמת הבישול ולא משתנה במהלך כל השנים. אפילו 10 שנים. לא משתנה טעמו."
- דעת השולחן ערוך: השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קכג, סעיף ג) פוסק ש"יין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר" ומגדיר "מבושל" כמי שהורתח על גבי האש.
- "מרן כתב יין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר וממתי נקרא מבושל מי שהרתיח על גבי האש..."
- דיון הפוסקים על "יין מבושל": הפוסקים דנים בהגדרה של "יין מבושל" ומציינים שיין מבושל "נחסר" (נהיה חסר).
- "...והפוסקים דנים בדבריו ואומרים שמן המקורות רואים שיין מבושל נחסר הוא לא נשאר באותה כמו אלא נחסר נהיה חסר כי הרי יש עידו..."
- דעות מחמירות לגבי יין מפוסטר: החכם בן ציון אבא שאול ז"ל חשש להחמיר ולאסור יין מפוסטר במגע גוי, למרות שאינו מגיע ל-100 מעלות, כי סוף סוף הוא לא "נחסר".
- "...החכם בן ציון אבא שאול זכרו ברכה בער אור ציון פרק כ אות יט במקורות וביאורים חשש להחמיר שאם גוי יגע ביין מפוסתר יפסול אותו יעסר אותו כי למרות שנתייחס לבישול של ה איסור אף שאינו 100 מעלות אלא 80 עד 85 מעלות כי בשול סוף סוף הוא לא נחסר..."
- תשובת הרב יוסף: הרב יוסף חולק על דעה זו ומסביר שהיין המפוסטר אמנם לא נחסר בגלל שהוא מתבשל בכלי סגור, אך העידוי (האדים) הופך לנוזל שמתעבה על הכיסוי או הדפנות וחוזר חזרה. לכן, הוא נחשב "ראוי להיות חסר" ובשלב מסוים אכן חסר. לפי דעתו, יין מפוסטר שנגע בו גוי אינו נפסל.
- "...אבל הרב יוסף בשאלות ותשובות חלק ח סימן טו ביורי דעה השיב לו ואמר מה שהוא לא נחסר זה בגלל שהוא מתבשל בתוך כלי סגור ואז יש עידוי וזה החסר אלא מחר הזה בתוך כלי סגור העידוי הופך להיות מהלך הזמן. הוא הרי נדפס בכיסוי או בדפנות, אחר כך הוא מצטנן וזה חוזר חזרה. ולכן זה נקרא ראוי להיות חסר. והוא חסר לשלב מסוים, רק חזרו אליו הטיפות האלה. לכן הרב יוסף בדעה שיין מפוסתר, אם גוי נוגע ביין מפוסטר, איננו מפוסל אותו."
- הגדרת "רתיחה": הדובר מנתח את הגדרת "רתיחה" בתלמוד, שהיא עליית בועות. הוא מסביר שגם בטמפרטורות של 80-85 מעלות יש בועות, אם כי לא בצפיפות ובכמות כמו ב-100 מעלות. המאירי מסביר ש"ירתיח" הכוונה היא תחילת תהליך הרתיחה ולא סופה.
- השלכות מעשיות: למרות שהיין המפוסטר מותר במגע גוי לדעת הדובר, הוא מציין שיין כזה אינו ראוי לקידוש (גם בלי מגע גוי) משום שהוא נחשב כמבושל. לדעת רבנו, אין לברך עליו "בורא פרי הגפן" אלא "שהכל נהיה בדברו".
- "...כמובן עלינו לדעת שיין כזה לא ראוי לקידוש מבחינתנו לא בגלל שהגוי נגע בו בלי שגוי נגע בו הוא נחשב כע מבושל ואז הוא לא ראוי לקידוש וגם לפי שיטת רבנו אין לברך עליו בורא פרי הגפן אלא שהכל נהיה בדברו כידינו כלפטן אלא כל מה שבאנו לבדוק אם הוא יעשר בטורי נסך אבל לא להתירו לקידוש וודאי לא להתירו ל לא לברך עליו גפן..."
- הערה של הרב בעבר: הדובר מציין שבעבר, רבו הטיל ספק אם פסטור מסיר את החשש של יין נסך והורה להחמיר ולהתיר רק בשעת הדחק, תוך הזהרה שגוי לא יגע ביין מפוסטר שאינו מבושל במעט המעלות.
- קריאה להתרחק מגויים: בסיום דבריו, הדובר מדגיש את הצורך להיזהר ולא להתקרב יתר על המידה לגויים ברמה של אירוח, על מנת לשמור על טהרת העם וקדושתו ולהימנע מהתבוללות. הוא מציין שגם שתייה שאינה יין עלולה ליצור קרבה יתרה.
- "אני חושב שהערה הזו של מורי בצעירותו צריכה ללוות אותנו ולקל לגדור גדר שלא יותר מדי להתחבר אל גויים עד לרמה של אירוח... כך נשמור על נקיות עמינו ועל קדושת עמנו ונמנע התבוללות."
לסיכום:
השיעור עוסק בסוגיה מורכבת של דיני יין נסך בהקשר של יין מפוסטר. הדובר מציג את הדעות השונות, תוך ניתוח דברי הראשונים והאחרונים, ומגיע למסקנה להקל ולאסור יין מפוסטר שנגע בו גוי מדין יין נסך, בעיקר על סמך ההבנה שהפסטור נחשב כבישול לעניין זה. עם זאת, הוא מדגיש שהיין המפוסטר אינו ראוי לקידוש ולברכת "בורא פרי הגפן". בנוסף, הוא משתמש בסוגיה זו כפתח לקריאה כללית להתרחקות מגויים לשמירה על זהות העם היהודי
האם היין המפוסטר נאסר כשאורח גוי מזג ממנו לעצמו?
במקרה שנשאלתי עליו אפשר להתיר את היין. בפסטור של 80 עד 85 מעלות כבר מתחילות לעלות בועות. לפי פירוש המאירי די בתחילת הרתיחה כדי שהיין ייחשב מבושל לעניין זה.
מתי שינוי הטעם קובע אם היין פסול לניסוך על המזבח?
הרמב״ם מונה יין מבושל באש ויין מבושל בשמש עד שנשתנה טעמו. יש שהצריכו שינוי טעם בשני המקרים. להבנתי התנאי הזה נאמר בבישול בשמש. בבישול באש יש לברר אם היין הגיע לתחילת הרתיחה.
מה אפשר ללמוד מכך שטעמו של היין נשמר אחרי החימום?
ביין שמוסיפים לו חומרים השומרים על טעמו, גם חימום למאה מעלות עשוי שלא לשנות את הטעם. לכן שמירת הטעם כשלעצמה אינה ראיה שהיין לא התבשל.
מה פסק השולחן ערוך ביין מבושל שנגע בו גוי?
בשולחן ערוך, יורה דעה קכג, ג, נפסק שיין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר. מרן מגדיר את הבישול משעה שהיין הרתיח על האש. בדיון בדבריו מביאים הפוסקים סימן לבישול מן האידוי, שבגללו כמות היין פוחתת.
מדוע חשש חכם בן ציון אבא שאול להחמיר ביין מפוסטר?
חכם בן ציון אבא שאול חשש למגע גוי ביין מפוסטר משום שלא ניכר שכמות היין פחתה. החשש עומד גם אם נקבל שחימום ל־80 עד 85 מעלות נחשב בישול.
כיצד הסביר הרב יוסף שכמות היין אינה פוחתת בפסטור?
כשהיין מתבשל בכלי סגור, חלק ממנו מתאדה. האדים מתעבים על המכסה ועל הדפנות והטיפות חוזרות ליין. בשעת החימום היין אכן נחסר, אף שבסוף התהליך הטיפות חזרו. משום כך התיר הרב יוסף את היין שנגע בו גוי.
האם אפשר לקדש על היין המפוסטר הזה, ומה מברכים עליו?
לשיטת רבנו, כפי שאנו נוהגים, יין זה נחשב מבושל גם קודם שנגע בו הגוי. משום כך אין מקדשים עליו, וברכתו ״שהכול נהיה בדברו״.
איזו הדרכה עולה מן הדיון ביחס לאירוח סביב שולחן אחד?
מורי הסתפק בעבר בדין הפסטור ונטה אז להקל בשעת הדוחק. גם לצד ההיתר במקרה שנשאלתי עליו, ראוי בעיניי לכבד את הזולת ולשמור על גבולות הקרבה. אפשר לקיים מפגש מכובד בלי לערוך מסיבה או סעודה משותפת. גם משקה אחר עשוי לקרב את המסובים, וראוי להיזהר מהתבוללות.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
האם יפה הם עושים,שליחי ציבור שאומרים קדיש כשהם מהלכים?
האם כל הציבור חייב לעמוד כשנאמרים דברים שבקדושה או יעמוד רק האומרם?
מהו מנהג אשכנז הקדמון לגבי חיוב העמידה כשנאמר קדיש וברכו?
כיצד עולה מנהג יהודי תימן בקנה אחד עם הדין התלמודי?
גניזת ס"ת שבלה, האם זקוק לכיסוי נוסף להכנסתו לכלי חרס? האם חייבים לגנזו אצל קבר ת"ח?
מהי הסיבה לדרישה לאטימה של הכלי בו מונח ספר התורה הנגנז?
אם מגמת גניזת ספר התורה הינה שימורו, מדוע דווקא בכלי חרס ואצל תלמיד חכמים?
"אצבע" מתכת המשמשת להנחיית הקורא בתורה (מכוואט), האם מותר להתיך אותם לשימוש חולין?
באלו תנאים נחשבים חפצים הבאים בקשר עם ס"ת כ"תשמישי קדושה"?
באיזה הגדרה ניתן לכלול את המכוואט, האם כחפצי נוי לס"ת או רק ככלי להנחיית הקורא ?
כאשר רוצים להשתמש בו לשם ייצור מכוואט חדש, האם יותר להתיך את הישן?
נידה
שלום מארי רצון אשתי מניקה בדקה בעד ומצאתו טהור אני בדקתי ומצאתי עליו כ טיפת דם כהה מאד ומצד אחר גם קו משוך גם כהה מאד. לפני חודש גם מצאתי על עדי קצת דימום כהה כגוון זה מדמום מכה שלאשתי שהית באותו מקום האם גם בפעם אפשר לתלות במכה. אשתי בדקה עוד פעם ומצאתו טהור
תרווד שהידית שלו מעץ והכף מפלסטיק, האם טעון טבילה אם נרכש מגוי ?
מאכל שנתבשל בכלי חדש שלא הוטבל למרות שנרכש מגוי, האם אסור באכילה?
היש לברך על טבילת כלי חדש שנרכש מגוי?
האם סימנייה דביקה ששימשה בספר קודש ויבש הדבק טעונה גניזה?
כנהר שלום,
סימנייה דביקה שהשתמשו בה בספרי קודש והתייבש לה הדבק. האם מותר להשליכה לאשפה או שיש לגנזה?