האם פיסטור היין מציל אותו מגדר יין נסך לאחר שנגע בו גוי?

השאלה המרכזית:

גוי נגע בבקבוק יין יבש ומפוסטר (80-85 מעלות, לא מבושל באופן מלא). האם היין נאסר מדין יין נסך?

תשובת הדובר העיקרית:

הדובר נוטה להתיר את היין במקרה זה ולא רואה בו יין נסך. הנימוק המרכזי הוא שהפסטור, בטמפרטורה של 80-85 מעלות, נחשב כ"יין מבושל" לעניין זה, ולכן אינו ראוי לניסוך על גבי המזבח וממילא אינו נאסר במגע גוי.

ניתוח הסוגיה והרעיונות המרכזיים:

1. הגדרת "יין הראוי להתנסך": הדובר מציין שהיין הראוי להתנסך על גבי המזבח הוא יין מקורי, בלתי מבושל ובלתי מתוק. יין כזה, במגע גוי, נפסל והופך ליין נסך.
2. "...יין שהוא מקורי בלתי מבושל ובלתי מתוק הוא היין אשר ראוי להתנסך על גבי המזבח והוא היין שראוי לקידוש והוא היין שאם גוי יגע בו הוא יפסור אותו כיהיה נסך."
3. הגדרת "יין פסול לניסוך": הרמב"ם (הלכות איסורי מזבח, פרק שישי, הלכה תשיעית) מונה יינות פסולים לניסוך, ביניהם "המבושל באש והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול".
4. "ואלו היינות הפסולים לגבי המזבח המתוק. והמעושן והמבושל באש והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול..."
5. הגדרת "מבושל באש" - נקודת המחלוקת: השאלה המרכזית היא מהי ההגדרה של "מבושל באש" עד כדי כך שהיין יהיה פסול לניסוך ולא ייאסר במגע גוי. הרמב"ם לא קבע במפורש את הגדר הזו.
6. השלכה מ"מבושל בשמש": יש שרצו להשליך מהדין של "מבושל בשמש" (שצריך שישתנה טעמו בבישול) גם ל"מבושל באש". לפי גישה זו, אם הפסטור לא משנה את טעם היין באופן ניכר, ייתכן שהוא עדיין ייאסר במגע גוי.
7. טענת שינוי הטעם בעידן המודרני: הדובר מעלה את הטענה שגם ברתיחה של 100 מעלות, טעם היין המודרני לרוב אינו משתנה בשל חומרים שמוספים לו. לכן, התנאי של "שינוי טעם" עלול להיות לא רלוונטי בימינו לגבי יין מבושל.
8. "...אבל הרי אם אנחנו מדברים על שינוי טעם גם ברטיחה של 100 מעלות אין הטעם של היין המבושל שלנו בימינו משתנה. כיוון ששמים חומרים שמכוחם הטעם של היין לא משתנה. לא משתנה מחמת הבישול ולא משתנה במהלך כל השנים. אפילו 10 שנים. לא משתנה טעמו."
9. דעת השולחן ערוך: השולחן ערוך (יורה דעה, סימן קכג, סעיף ג) פוסק ש"יין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר" ומגדיר "מבושל" כמי שהורתח על גבי האש.
10. "מרן כתב יין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר וממתי נקרא מבושל מי שהרתיח על גבי האש..."
11. דיון הפוסקים על "יין מבושל": הפוסקים דנים בהגדרה של "יין מבושל" ומציינים שיין מבושל "נחסר" (נהיה חסר).
12. "...והפוסקים דנים בדבריו ואומרים שמן המקורות רואים שיין מבושל נחסר הוא לא נשאר באותה כמו אלא נחסר נהיה חסר כי הרי יש עידו..."
13. דעות מחמירות לגבי יין מפוסטר: החכם בן ציון אבא שאול ז"ל חשש להחמיר ולאסור יין מפוסטר במגע גוי, למרות שאינו מגיע ל-100 מעלות, כי סוף סוף הוא לא "נחסר".
14. "...החכם בן ציון אבא שאול זכרו ברכה בער אור ציון פרק כ אות יט במקורות וביאורים חשש להחמיר שאם גוי יגע ביין מפוסתר יפסול אותו יעסר אותו כי למרות שנתייחס לבישול של ה איסור אף שאינו 100 מעלות אלא 80 עד 85 מעלות כי בשול סוף סוף הוא לא נחסר..."
15. תשובת הרב יוסף: הרב יוסף חולק על דעה זו ומסביר שהיין המפוסטר אמנם לא נחסר בגלל שהוא מתבשל בכלי סגור, אך העידוי (האדים) הופך לנוזל שמתעבה על הכיסוי או הדפנות וחוזר חזרה. לכן, הוא נחשב "ראוי להיות חסר" ובשלב מסוים אכן חסר. לפי דעתו, יין מפוסטר שנגע בו גוי אינו נפסל.
16. "...אבל הרב יוסף בשאלות ותשובות חלק ח סימן טו ביורי דעה השיב לו ואמר מה שהוא לא נחסר זה בגלל שהוא מתבשל בתוך כלי סגור ואז יש עידוי וזה החסר אלא מחר הזה בתוך כלי סגור העידוי הופך להיות מהלך הזמן. הוא הרי נדפס בכיסוי או בדפנות, אחר כך הוא מצטנן וזה חוזר חזרה. ולכן זה נקרא ראוי להיות חסר. והוא חסר לשלב מסוים, רק חזרו אליו הטיפות האלה. לכן הרב יוסף בדעה שיין מפוסתר, אם גוי נוגע ביין מפוסטר, איננו מפוסל אותו."
17. הגדרת "רתיחה": הדובר מנתח את הגדרת "רתיחה" בתלמוד, שהיא עליית בועות. הוא מסביר שגם בטמפרטורות של 80-85 מעלות יש בועות, אם כי לא בצפיפות ובכמות כמו ב-100 מעלות. המאירי מסביר ש"ירתיח" הכוונה היא תחילת תהליך הרתיחה ולא סופה.
18. השלכות מעשיות: למרות שהיין המפוסטר מותר במגע גוי לדעת הדובר, הוא מציין שיין כזה אינו ראוי לקידוש (גם בלי מגע גוי) משום שהוא נחשב כמבושל. לדעת רבנו, אין לברך עליו "בורא פרי הגפן" אלא "שהכל נהיה בדברו".
19. "...כמובן עלינו לדעת שיין כזה לא ראוי לקידוש מבחינתנו לא בגלל שהגוי נגע בו בלי שגוי נגע בו הוא נחשב כע מבושל ואז הוא לא ראוי לקידוש וגם לפי שיטת רבנו אין לברך עליו בורא פרי הגפן אלא שהכל נהיה בדברו כידינו כלפטן אלא כל מה שבאנו לבדוק אם הוא יעשר בטורי נסך אבל לא להתירו לקידוש וודאי לא להתירו ל לא לברך עליו גפן..."
20. הערה של הרב בעבר: הדובר מציין שבעבר, רבו הטיל ספק אם פסטור מסיר את החשש של יין נסך והורה להחמיר ולהתיר רק בשעת הדחק, תוך הזהרה שגוי לא יגע ביין מפוסטר שאינו מבושל במעט המעלות.
21. קריאה להתרחק מגויים: בסיום דבריו, הדובר מדגיש את הצורך להיזהר ולא להתקרב יתר על המידה לגויים ברמה של אירוח, על מנת לשמור על טהרת העם וקדושתו ולהימנע מהתבוללות. הוא מציין שגם שתייה שאינה יין עלולה ליצור קרבה יתרה.
22. "אני חושב שהערה הזו של מורי בצעירותו צריכה ללוות אותנו ולקל לגדור גדר שלא יותר מדי להתחבר אל גויים עד לרמה של אירוח... כך נשמור על נקיות עמינו ועל קדושת עמנו ונמנע התבולות."

לסיכום:

השיעור עוסק בסוגיה מורכבת של דיני יין נסך בהקשר של יין מפוסטר. הדובר מציג את הדעות השונות, תוך ניתוח דברי הראשונים והאחרונים, ומגיע למסקנה להקל ולאסור יין מפוסטר שנגע בו גוי מדין יין נסך, בעיקר על סמך ההבנה שהפסטור נחשב כבישול לעניין זה. עם זאת, הוא מדגיש שהיין המפוסטר אינו ראוי לקידוש ולברכת "בורא פרי הגפן". בנוסף, הוא משתמש בסוגיה זו כפתח לקריאה כללית להתרחקות מגויים לשמירה על זהות העם היהודי