האם מותר לעקר כלבה נקבה?

שאל השואל האם מותר לו לעקר את הכלבה שלו הוא מציין שם משפחה דתית אבל הכלבה היא קטנה וחביבה ממש ממש לא כלב רע ההפך הנכון והילדים שלו מאוד מאוד קשורים אליה והיא נמצאת אך ורק בחצר אף פעם לא נכנסה הביתה בימים אלה היא המליטה ארבעה גורים זה ההמנתה הראשונה שלה ומתה מהשירות הויטריונרי המליצו לעצר לעקר כלבות והשאלה אם מותר לו לעקר את הכלבה או לא לפני שה אנחנו נתייחס לפען ההלכתי, נציין ונאמר שכבר אמרנו בעבר שגידול כלבים איננו מן הדברים שהיהדות השורשית מתפחת אף על פי שהכלב, כך אומרים הוא דיד נאמן אבל יש לנו עוד הרבה דברים לטפח ילדים נאמנים חברים נאמנים ואוהבים כן וכמה תענוג לראות במשפחות ברוחות ילדים כיצד הילדים האחים והאחיות תומכים זה בזה הגדולים לוקחים את הילדים הקטנים מטפלים בהם ואחראים טיפוח הערבות היהודית מקנות הרבה יותר טוב מאשר לטפח את היחס בינו ובין בעלי חיים. מה גרם שבעוונותינו המרובים אפילו מדובר בקלבש קטע? כפי שהשואל שואל. סוף סוף הכלבים יש להם חיים כלביים. מה יראו ילדיו בהתרועות בין הכלבים ובין הכלבה הזו? זה הרי מה שיראו יום יום. כלום זהו הח שאנחנו רוצים עם כל הכבוד. אף אחד לא בא ואומר שאין כלבים נאמנים, שאין התחברות והתקשרות של נפש האדם עם בעלי חיים, אבל לא צריכים להיכנס לזה, לא צריכים להגיע לרמה כזו של דברים, כי אז כאמור הם יחספו לדברים אחרים, שלא נאמר בעיות היגיניות וכל קרצים האלה. לכן ממש מתוך התייחסות של כבוד לשואל כי אנו מעריכים שהשואל הוא ישאר דרך ותמים בשאלתו באמת היא כנה כנה מן הראוי לדעת שיש אור החיים יהודי יהדותי שורשי מלא תכנים מלא שורשים שיגרום לה הרבה סיפוק לבני הבית הרבה מעבר להתעסקות עם בעלי חיים ואפילו נאמנים ואפילו חמודים עד כאן הפתיח ומכאן לשאלה נראה שאם השירות הויטריונרי ממליץ ואם באמת יש מפגעים כתוצאה מכך ריבוי הילודה פגיעה בהיגיינה ועוד כל מיני מיני דברים אחרים שמותר לעשות זאת למרות שאנחנו תכף נראה שהעניין של סירוס כלב כבר עולה בגמרא חגיגה ד יד עמוד ב שאלו את בן זומה מהללו שנכנסו לפרדס מה הוא לסרוס לכלבה מה הוא לסרס את הכלב אמר להם ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו ואומר רשי מה פתאום שאלו אותו לעניין סירוס הכלב הועיל וסירוס כתיב אצל מומי קורבן. כלומר, אחד מהמומים של בעלי חיים טהורים, בהמות שקרבים על המזבח, הוא עניין של סירוס. וכלב אפילו חליפיו אסור למזבח. שהרי אי אפשר להביא חליפי כלב למזבח. כלומר, נתאר לעצמנו שאדם הקדיש כלב לבית המקדש. אז כמובן שמענו תגובה ספונטנית בורך דיו אמן. אין כוונה שחלילה חלילה יקריבו את ה את הכלב כקורבן אלא במושגים הללו כמו של השואל או שאחרים כלב כזה הוא עיקר ערך מוכרים אותו בהרבה כסף ואז מטבע הדברים ימכרו אותו. ההקדש ימכור אותו יקבל כסף ויקנה קורבן ואז הקורבן יהיה חליפה. הכלב אין אסור להביא קורבן שהוא חליפי כלב ולכן אומר רש"י אפילו חליפה אסור למזבח משום מחיר כלב אסור לסרסו או לא כלומר כיוון שאנחנו רואים שאסור להפיא אפילו חליפי כלב למזבח האם גם עליו חל איסור הסירוס או לא וגם תוספות דיבור המתחיל לסרוסי קלבה משום שאףו אסור לקורבן שאלו שאלו לו תפחרינה וכן פירש ראשי השיב בן זומה שאסור למה כי התורה אמרה שאסור לסרס אסור להפסיד את כלי הזרע ובמיוחד בארץ הקודש כי בארץ הקודש עם קודש צריך לחיות עם ודי צריך לחיות וצריך יותר מבכל מקום לשמור על הקדושה ויש לו מן התורה לא מן התורה אזהרה מן התורה שלא לסרס אומר רבנו בספר המצוות לא שסא שהוזהרנו מלהשחיט איברי התשמיש של השכרים מאיזה מין שיהיה מבעלי החיים ושווה בזה האדם וזולתו והוא עומרו יתעלה אחר שהיזכיר ומעוך בחטות ונתוק וחרות ובארצכם לא תעשו וכך בא הפירוש ובכם לא תעשו והעובר עליו זה לוקה כלומר המסרס אחד מאיזה מין שיהיה ואמרו תניה מניען לסרוס באדם שהוא אסור תלמוד לומר ארצכם לא תעשו בכם לא תעשו בארצכם זה בכם לא תעשו ואפילו מסרס אחר מסרס ורבנו בהלכות ייסורי ביאה פרק הלכה יג או לפני כן אומר רבנו בהלכה י' אסור להפסיד איברי הזרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ בין בחוץ לארץ אף על פי שנאמר ובארצכם לא תעשו מפי השמואה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום בעניין הכתוב לא יעשה זאת בישראל כלומר ארצכם זה כאילו הדגשה הדגשת יתר כזו לא תהיה בישראל כי אחרת כיוון שכתוב ארצכם לא תעשו וכיוון שמפי השמועה למדנו שאסור עסרוס גם חוץ הארץ אז מה הי ההדגשה מהיא ההדגשה של ובארצכם כזה לא יעשה לא יעשה זאת בישראל בין בגופן בין גופות אחרים וכאמור למדנו שאפילו בעל החיים טמאים אסור לשרף אותם זה אותו עיקרון ורבנו אומר והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור כלומר פטור אבל אסור כלומר איסור הסעירוש שהוא דאורייתא ולוקים עליו זה איסור סירוש הזכרים בין בעל החיים בין בני אדם בין טמאים בין טהורים אבל סירוס הנקבה בין באדם בין בבהמה או בחיה פטור אבל אסור נמצא איפה סירוסה או עקורה של הכלבה ברמה העקרונית הוא פטור אבל אסור אלא מה מאחר והאיסור בה הוא מדרבנן להבדיל עלפי הבדלות כבר לפני שנים רבות שאלתי את הרבו יוסף בשאלה שמופיעה יביע העומר חלק טקסט אבן העזר סימן יא שאלתי אותו לגבי אישה אשר הייתה לה צניחת רחם והרופאים אמרו שצריך לחרותט את הרחם וזה נקרא עיכורה כי אם לא היא תסבול סבל גדול אזי הרוד יוסף כדרכו בקודש דן וסקר את הדעות השונות יש לומר ש הרב משה פיינשטיין בשוט אבן העזר חלק ד' א סימנים רבים הקדיש לכך הרבה שאלות באו לפניו לגד ל ועוד ועוד ואם כן א הוא בסופו של דבר הגיע למסקנה שיש להקל בנידון דידן משום הצער הגדול שיש לאישה והתיר אפילו בידיים. כלומר, בוודאי וודאי שמותר להבדיל את ההבדלות. אנחנו אומרים לאישה אל הקלבה, מותר להניח לפניה אוכל שיש בו סם מעקר, כי זה בוודאי וודאי זה נקרא גרמה וזה איסור דרבנן. אלא שאם נניח אין סם כזה שיכול לעקר אותה לחלוטין והוא לא רוצה לקחת סיכון, ונניח שהוטרינרים ממליצים לו רק עכור בידיים כדי להיות בטוחים. הרי כגודל הצער או הדאגה שמה היא תמליט עוד גורים ועוד גורים. דבר שיחבר את ילדיו להמון המון גורים. והרי אמרנו שצריך למעט בתפלות כי הרי בתום ליבו הילדים שלו התחברו לכל הדברים האלה. וגם כאמור הגינה בכל קרצים האלה. זה צער גדול ובינינו ובין עצמנו ה יום זה גם הוצאה גדולה של התזונה של הכלבים כי הכלבים הפכו להיות יוקרתיים ויש להם תזונם שלהם לכן כיוון שכל האיסור הוא מדרבנען וכיוון שהההמלטות העתידיות שלה עלולות להיות לגרום לו לצער גדול לדאגה גדולה בהפסדים גדולים יש מקום אפילו לעקר בידיים אבל כמובן כמובן שצריך לשאוף ולראות אם קיימת אפשרות לעקר אותה באמצעות שם הרי הדרך הזו היא הרבה הרבה יותר יעילה ללמדנו אף על פי שכאמור אנחנו איננו ממליצים או אפילו ממליצים שלא לגדל כלבים ראו גם ראו כיצד אנחנו דנים בחובד ראש אם מותר לעקרם או אסור לעקרם ואין אנו באים בחמת זעם ואומרים הרוג אותם וכל כאלה צ בדברים האלה לא אלא לגדל זה שאלה בפני עצמה ולהרוג או שער בעל חיים או לעקר הם שאלות בפני עצמן וההלכה היהודית התורנית מאוזנת ודענה בכל עניין ועניין לפי מה שצריך לדון בו רבי חניה אומר לשם הדבר