תאונות דרכים קטלניות המתרחשות יום יום הן "מכה מן השמיים", האומנם?

הנכון הוא לתלות את הארועים הקשים והרעים ברצון ה' לפגוע בנו או בגורל שלא ניתן להימלט ממנו?
מה ההבדל בין נזקי בעלי חיים לבין נזקי אדם ומדוע קבעו חכמי ישראל שאדם מועד לעולם אף כשהוא ישן?
מה מוטל על גדולי ישראל כדי לסייע לציבור שלומי אמוני ישראל להפנים את ערך "קדושת החיים" ע"מ להפחית הקטל בכבישים?
היש לתלות פגעים קשים אלו בהסתר פנים שבא מהתופעה הרווחת ש"אין אלוהים" ולכן "איש הישר בעיניו יעשה"?

שאל השואל ואמר, האם צריך להתייחס למכה הקשה הזו שיש לנו תאונות דרכים מחרידות יום יום, קטלניות מאוד מאוד כמכה משמים. והראיה הנה אתמול, אברך אב ל- 12 ילדים אשר הסיע את בניו במכונית ונכנס במכונית משאית שעצרה ברמזור אדום והוא נהרג וארבעה מילדיו נפצעו, מהם קשה. וכשאנחנו מצרפים את זה למכלול של התאונות דרכים הקטלניות, האיומות, הנוראות הפוקדות אותנו יום, יום. לכאורה, צודק השואל שמדובר כאן אולי במכה שמיימית והשאלה היא האמנם?

התשובה היא לא ב-א' רבתי.

אוי לנו אם אנחנו נתנער מאחריות מהדבר האיום והנורא הזה שנקרא תאונות דרכים קטלניות, על ידי זה שאנחנו נאמר זו מכה משמימית או על פי מה שהמונים אומרים "אין מזל". זוהי שטות גמורה, ואפילו עבירה. בורא עולם מתייחס לזה כעבירה. למה לתלות את זה בו? למה לתלות את זה בדברים עמומים 'יש מזל או אין מזל'? למה לא לתלות את הדברים בנו עצמנו קודם כל?

נכון שהקדוש ברוך הוא אב רחמן שאנחנו בניו רחומיו, משגיח עלינו בעין חמלתו. וכשאנו רואים שאפילו יהודים שעוסקים בתורה עוסקים במצוות ובגמילות חסדים, שגם הם לא ניצולים, אכן ראוי צריך לראות את זה כהסתר פנים של הקדוש ברוך הוא, צריך לעורר אותנו לתשובה מדוע יש הסתר פנים?

כלומר, זה שה' לא מנע את התאונה למרות שמדובר באנשים שהם בבחינת עובדי שמים זה כן ביטוי להסתר פנים שצריך לעורר אותנו לתשובה. אבל לחשוב או להתבטא בביטויים כאלה, שמציאותן של התאונות, הקטלניות שיש בהם, כאילו זה מכת שמים שהקדוש ברוך הוא מכה אותנו בדרך הזו, או כאילו 'אין לנו מזל' כפי הבנת ההמונים. אסור לחשוב כן, אסור לייחס לקדוש ברוך הוא רעות, "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" צריכים אנו לומר "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'".

התשובה היא קודם כל, וראשית לכל שאין אנו מספיק משתמשים במתנה האלוהית שהקב"ה נתן לנו. הקדוש ברוך הוא ברא כל אדם ואדם בצלמו. והרי ברור שלקדוש ברוך הוא אין גוף ואין דמות הגוף, כי השם הוא חוכמה. השם הוא רחמים. ואם ה' ברא אותנו בצלמו, כלומר הוא ברא את האדם בשכל, נתן לאדם שכל. כי באמצעות השכל האדם מתבונן 'סוף מעשה במחשבה תחילה', והוא זהיר, כי הוא שוקל כל דבר ודבר. מה עלול להיות אם לא ינהג כך או ינהג אחרת. זוהי המתנה האלוהית העצומה.

ושתי מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, בנוסף למתנה שה' נתן לכל אדם באשר הוא אדם, צלם האלוהים - שכל. הוא נתן לישראל עוד מתנה, תורה ואורה שמלמדת את האדם ומחכימת פתי. ככל שהאדם ישתמש בשכל, וכל שכן שאדם משתמש בתורה אז מידת הזהירות שלו היא גדולה מאוד, הוא מונחה על ידי הכלל 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

כלל נוסף יסודי שקבעה לנו התורה במשנה (בבא קמא ב ו) "אדם מועד לעולם בן ער בן ישן".

שאלו חכמים, איך אפשר להטיל אחריות נזיקית על אדם ישן? מילא על אדם ער שנניח עשה תרגילים בידיו וברגליו, ולא שת ליבו למישהו שמאחוריו וכתוצאה מכך פגע בידיו במישהו. אז אומרים למזיק, "אדם מועד לעולם". אם אתה עושה תרגילי התעמלות, אתה צריך לקחת בחשבון אם בסביבתך בני אדם אחרים, תבטיח שאין אדם מסביבך כדי שלא תפגע בו. ואם לא עשית כן, אף על פי שלא התכוונת להזיק, אתה מועד, ואתה אחראי באחריות נזיקית. אבל איך נקרא "אדם מועד" כשהוא ישן, הרי כשהוא ישן, ליבו בל עימו?

אומרת הגמרא בתלמוד הירושלמי, שאם אדם יודע שבשעה שהוא ישן הוא פעיל, רגליו וידיו זזות, והוא הלך לישון ליד אדם שכבר קדם לו וישן במיטה סמוכה או אם יש כלים סמוכים ליד מיטתו, אם לא שמר מרחק מתאים, ובלילה על ידי תזוזה בלתי מודעת שבר את הכלים או פצע את האדם שקדם לו וישן לידו, הרי הוא חייב באחריות נזיקית. לא כי בשעת מעשה הוא היה מודע למעשיו, אלא שעוד לפני כן הוא היה צריך לקחת בחשבון שבנסיבות כאלה הוא עלול להזיק ולכן הוא אחראי אחריות נזיקית.

ולכן, אדם אשר שותה יין או משקאות חריפים ויודע שהוא עתיד לנהוג, אם נהג וכתוצאה מכך ארעה תאונה, אף על פי שבזמן התאונה הוא לא היה מספיק צלול, הוא מתחייב באחריות נזיקית על כי הוא שתה לפני הנהיגה למרות שידע שהוא ינהג, ואז טבעו של עולם שמשקאות משכרים פוגעים בצלילות הדעת ובערנות ובזהירות. והתורה מטילה אחריות על האדם בעניין הזה.

ולכן אין צל של ספק כי האדם מועד לעולם בגלל שה' נתן לו שכל. ובשום פנים ואופן אין לבוא ולומר זו מכה שמימית שה' הכה אותנו, או להגיד 'אין לנו מזל'.

כאן המקום להעיר את מה שכבר הערתי בעבר, זה מצווה להעיר, ובמיוחד שאנחנו מדברים על יהודים יראי השמיים שעוסקים בתורה תדיר.

הגמרא במסכת בבא קמה דף ב' עמוד ב', מבררת את ענייני ארבעה אבות נזיקין ובין היתר מדברת על שור שמזיק שאם הוא נוגח באדם, כתוב "כי יגח שור את איש". לעומת זאת, אם שור פוגע בשור, אז התורה כותבת "כי יגוף שור איש את שור רעהו". ואין ספק שמחייבים באחריות נזיקית את בעל השור הנוגח, או את בעל השור הנוגף.

שואלת הגמרא למה כששור נוגח אדם התורה מתבטאת בביטוי כי יגח, ולמה כששור מזיק שוק התורה מתבטאת במובן של נגיפה ולא במובן של נגיחה?

משיבה הגמרא תשובה שצריכים יום יום ללמוד אותה, ללמד אותה, לפרסם אותה על מנת שבני אדם ידעו עד כמה אחריות היא גדולה על עצמם, כי ה' נתן להם שכל, ונתן להם תורה, ועוד לא שמים לב.

אומרת הגמרא בצורה זו בלשון הזו, יש הבדל בין האדם ובין הבהמה. אצל האדם יש לו מזל, ולבהמה אין לה מזל. ומסביר רש"י, כשהשור נגח אדם, כתיב כי יגח שור. אדם דאית ליה מזלא [האדם שיש לו מזל] שיש לו דעת לשמור את גופו. יוצא מכאן שהמזל האמור כאן זה השכל שה' נתן לאדם. זה המלאך השומר על האדם. לא משהו מיסטי. זו המתנה האלוהית שאין דומה לה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם.

אדם שיש לו דעת לשמור את עצמו, מתי שור יכול להזיק אותו? לא אם הוא עבר לידו בתמימות ופתאום נגף אותו בגופו. כי האדם ישמור מרחק מן הרגע שהוא עובר ליד כלב, ליד שור, ליד משהו מסוכן, תמיד ישמור מרחק. הוא לא יתחכך, לא יתקרב ליד הנזק, כי יש לו שכל. ה' נתן לנו שכל, זה המזל. אז הוא ישמור מרחק.

מתי יכול שור להזיק אדם? "כי יגח" כשהשור בא בתחבולות ובא באופן מפתיע ונוגח בקרנו אז גם האדם שיש לו שכל לא מספיק ולא יכול להתגונן נגד שור אלים כזה, שבא ונוגח בכוונת מכוון כדי לפגוע.

אבל בהמה שאין לה מזל, שאין לה שכל, שה' לא ברא את הבהמה בצלמו, אזי זה פשוט שהיא לא יכולה להתגונן מפני נגיחה. אבל היא אפילו לא מתגוננת מפני נגיפה כי היא לא ערנית מספיק. ואנו יודעים כיצד הקדוש ברוך הוא ברא בבעלי חיים אינסטינקטים להגן על עצמם. ז"א מידת הערנות של הבהמה שאין לה שכל, אבל יש לה מערכת מנגנון שהקדוש ברוך הוא הטביע בה, לשרוד, לשמור על עצמה. כלומר, האדם עם השכל שה' ברא אותו, פי כמה צריך לגלות ערנות מפני כל מיני מזיקים ומשום כך הדבר פשוט שאין לומר זו מכת שמים, ולומר אין לאדם מזל ובגלל זה יש לנו תאונות.

אין אנו יודעים מה קרה אתמול. המשטרה תחקור, איננו יודעים. מה שאני אומר כעת אינני מתכוון על מה שקרה אתמול אלא בכללי, מנהמת ליבי.

כל אדם אשר נוהג ברכב ויש לו ילדים קטנים מאחור, לעולם אל ינהג אלא אם כן יש אדם בוגר אשר שומר על הילדים מאחור. טבעו של עולם שהילדים משחקים, מרגיזים זה את זה, מתעסקים, נוטים לפתוח את השימשה ולהוציא יד מהשימשה, או את הראש מהשימשה. או אפילו לפתוח את הדלת. וכמו שאוטמים את הדלת על מנת שלא יוכלו לפתוח, כך צריך להושיב מלווה, כי איך הנהג יוכל מצד אחד לנהוג בזהירות, ומצד שני כשהילדים מרביצים זה לזה, מתעסקים זה עם זה, צועקים וכו', איך יוכל לנהוג מבלי שהוא להסית את ראשו אחורה, יעיר לזה או אפילו בידו ימשוך ילד לצד, והוא מצד שני צריך לשמור על הכביש, והנה יכולה לקרות תאונת דרכים קטלנית מבלי שהוא רוצה בכך.

אבל טוב מעשה במחשבה תחילה. האדם נידון על כך הוא לא מספיק חושב שבתנאים כאלה אסור לנסוע. אני חוזר ואומר, אינני מדבר עליו כי אינני יודע. אסור לי לדבר עליו. אבל אני מדבר על כך שבני אדם נותנים שמקרים כאלה עוברים מכה מן השמיים, מה לעשות? הקדוש ברוך הוא גזר לא נכון, אסור. מפי עליון לא יצא הרעות והטוב, אלא אנחנו צריכים למצות את אחריותנו.

אנחנו נמצאים ברחובות בני ברק, עיר קודש, מלאה מוסדות תורה על כל צעד ושעל. מלאה מוסדות גמילות חסדים על כל צעד ושעל, מודל לערים אחרות בעניין של תורה וגמילות חסדים. כמה דואב וכואב הלב לראות עוברי אורח שעוברים ברחובות חשוכים עם מעילים שחורים, לא במעבר חציה, בתנועה סואנת או ילדים נוסעים עם אופניים בלי פנס, בלי מחזיר אור, ואפילו נוסעים בכיוון הנגדי מול המכוניות במקום שאסור. כאילו חס ושלום אין שום מודעות לקדושת החיים ולשמירה על כללי זהירות.

זו קריאת קודש לכל מרנן ורבנן שהם גדולים ועצומים ומאורות שלנו ובזכותם אנו מתקיימים. שיפתחו את הפה בקול גדול, ויאמרו שאין לומר שזו מכה שמימית, אלא לנצל את צלם האלוהים שבנו, לנצל את המתנה השניה שה' נתן לנו תורה. שאנו יודעים מה זה נקרא סוף מעשה במחשבה תחילה, ומידת הזהירות. על מנת שאנחנו עצמנו נהיה דוגמא לאחרים, מה זה קדושת החיים ועד כמה צריכים לשמור מכל משמר על החיים. זו הדרך העולה בית אל.

נכון שיש מה שנקרא הסתר פנים. דהיינו, אם אנחנו חס ושלום מתנהלים יום יום, שעה שעה, בצורה כזו כאילו אין אלוהים בתוכנו. אם זה אחים יקרים שרחוקים מתורה ומצוות, ה' יצילנו כיצד נשים הולכות בפריצות, מבלי כוונת מכוון, אבל ככה הן חושבות זו האופנה. או אם זה אנשים איש את רעהו מנסים לתחמן, למה? בשביל הפרנסה. זה עושה ככה וזה עושה ככה. או קריירה בשביל יוקרה, להגיע, להיבחר. נוקטים בכל מיני תכסיסים אסורים, שקריים. חושבים כאילו אין אלוהים, וזה אפילו שלומי אמוני ישראל נתקלו בכך. וראיתי זאת בבחירות לרבנות, שבאמת עושים כל מיני תכסיסים כאילו אין אלוהים. והרי אנחנו שלומי אמוני ישראל, אנחנו מאמינים שאלוהים משגיח עלינו. אם אנו חושבים שאין אלוהים, זה ההסתר הפנים. אז הקדוש ברוך הוא שהוא אבינו, והוא אשר מרחם עלינו כרחם אב על בנים אומר, אם אתם חושבים שאינני פה נסו להתקיים גם בלעדי. "ואני אסתר אסתיר פני מכם והייתם לאכול".

אם חס וחלילה הקדוש ברוך הוא כביכול לא משגיח עלינו, אז אנחנו חשופים להמון המון נזיקים, המון פורענויות, כי אז אין לנו מי שיעורר אותנו, אין מי שברגע האחרון יחלץ אותנו מן הצרות.  באמת זו המכת שמים, זה ההסתר פנים. אבל קודם כל זו מכת אדם בשר ודם על הרשלנות, על חוסר הזהירות.

לכן אנו מתפללים לאבינו שבשמים שיערה רוחו עלינו, ונשוב להיזהר להשתמש במתנה האלוהית, בשכל שנתן לנו ה' לכל אדם באשר הוא אדם. ואנחנו על אחת כמה וכמה שקיבלנו תורה ואורה, שבוודאי ובוודאי עלינו להתנהג במלוא כל הזהירות לדעת שקדושת החיים זה ערך קדוש שמכתיב לנו המון דפוסי התנהגות זהירים למדי. אז ורק אז בורא עולם ישגיח עלינו בעין חמלתו.

תאריך: 
16/08/13 י' אלול התשע"ג
x

Audio Playlist