מה מקור המנהג שמישהו מהציבור אומר "כהנים" ולא הש"צ כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע?
האם יש איסור שאחר יאמר "כהנים" במקום שליח ציבור?
היש לחשוש לגדר של הפסק בתפילה ע"י אמירת "כהנים"?
מה היה המנהג הקדום באמירת "כהנים" אצל כל העדות ומדוע מהרי"ץ שינה ממנהג זה?
האם יש איסור שאחר יאמר "כהנים" במקום שליח ציבור?
היש לחשוש לגדר של הפסק בתפילה ע"י אמירת "כהנים"?
מה היה המנהג הקדום באמירת "כהנים" אצל כל העדות ומדוע מהרי"ץ שינה ממנהג זה?
הרמב"ם פסק שכהן שטרם נתמלא זקנו מנוע מלפרוש כפיו משום כבוד ציבור, האם גם כאשר הציבור מוחל על כבודו?
בנסיבות שכל הציבור עמי ארצות ואין מי שיכול להיות ש"צ מלבד אותו נער, האם אז יהיה רשאי לשמש ש"צ?
היש להתחשב בכבוד הציבור שלא יפגע ולהתיר נשיאת כפיים בנסיבות של ימינו אף למי שטרם נתמלא זקנו?
שלום לכת"ר. א. מדוע בימינו מאמינים לכהן להעלתו לתורה בלא חקירה (לכאורה בניגוד לדעת רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ הלכה יג:מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד, ...).
מי אומר 'כהנים' האם הש"צ או אחר ע"מ שלא יהיה הפסק בתפילת הש"צ?
האם רשאי כהן נער לישא כפיו יחידי או רק בהצטרפות לכהנים בוגרים בתורת חינוך?
אם אמירת כהנים הינה מדאורייתא ("אמור להם") האם רשאי להזמין את הפטור או את מי שאינו רשאי לשאת כפיו?
תפילה העמידה הנאמרת בציבור ע"י שליח ציבור בלבד הכוללת למעשה גם את תפילת היחיד (מתבקש להתעלם מהסיבות לאופן תפילה זו)
לשיטת החוששים מהפסק בתפילה ע"י ש"צ, האם בתפילה אחת לא יחשב הפסק גם לאחד מן הקהל?
מי אמר קריאה זו לפי מנהג תימן הקדום ומדוע שינה מהרי"ץ בניגוד למנהג קדמונים?
האם יש מקום בכל מקרה להנהיג ולחזור לעיקר הדין שש"צ הוא הקורא לכהנים?
שלום הרב.
האם כשהכהנים מתחילים לברך מי שנמצא מצידם או לפניהם (אבל בצד) צריך ללכת אחורה כדי שהכהנים יהיו מלפניו כמו שנוהגים האכנזים?
כהן שמסיבות כלשהן מצוי בעיצומה של תפילת העמידה - האם חייב לעקור רגליו ולהצטרף לאחיו הכהנים שעלו לדוכן ?