שאל השואל מהי עמדת משפט התורה לגבי פסק דין של בית הדין הצבאי אשר לא הסכים להרשיע את המחבל הערבי בניסיון להריגה, בטענה שכיוון שהוא דקר את אותה אישה יהודיה דקירה אחת והסכין נשברה ונפלה על הרצפה. ואין אנו יודעים אם כוונתו היתה להרוג, או אין כוונתו להרוג. ולכן, אפשר להרשיע אותו על חבלה וכיוצ"ב אבל לא על ניסיון הריגה. מה עמדת התורה בעניין זה?
ברור שאין המשפט העיברי מסכים כלל ועיקר להכרעה זו. ונסביר את הדברים.
מבחינת העבירה הפלילית כשאדם חשוד בניסיון בהריגה כמו בכל עבירה פלילית צריך להוכיח שני דברים: את עצם המעשה ואת הכוונה הפלילית. לא די שהאדם עשה מעשה, צריך להוכיח שהיתה לו כוונה פלילית בעניין. אז ורק אז הוא מורשע בפלילים באותה עבירה שרוצים להרשיע אותו. היה ואין לבית הדין הוכחה על כוונתו הפלילית, לא יורשע באותה עבירה. זה יסוד מוסד גדול מאוד בדין הפלילי.
גם משפט התורה מסכים לדבר הזה. אבל כאן בדיוק ההבדל בין משפט התורה ובין גישתו של אותו הרכב בבית הדין הצבאי.
טרוריסט זה לא עבריין פלילי
יאמר משפט התורה, טרוריסט לא נקרא עבריין פלילי, אלא לוחם. יש מלחמת טרור. והרי אנו רואים את המלחמה הזו בעינינו כבר עשרות שנים. הטרוריסטים באים בכל מיני דרכים, אם זה בסכינים, אם זה בנשק, אם זה ברכבים ומחבלים מתאבדים במסעדות ואוטובוסים. זהו טרור! זוהי מלחמה! ולכן, כל שהאדם בא וצועק "אללה ואכבר" ודוקר, הוא לא יחיד, אנו רואים את זה כשיטה של אותם טרוריסטים, ומשום כך די בכך כדי לזהות את האדם הזה כטרוריסט. כי זה סגנון הטרוריסטים.
עלינו לדעת שבתחום הפלילי, להבדיל מדיני מלחמה, גם אז יש מה שנקרא להרשיע עבריין על בסיס שיטה. כי אם רואים שהוא מתנהג בדפוס שיטתי מסויים, אז זה כבר מסביר אותו. זה נקרא הוכחת שיטה. כאן מעין זה, הרי אנו רואים את דפוס הטרור מהסוג הזה לא על ידי אחד ולא על ידי שניים, אלא על ידי עשרות אם לא מאות. ולכן, אין צורך להתאמץ כדי לדעת שמדובר כאן בטרוריסט מסוג מסויים. ולכן, בדיני מלחמה בוודאי ובוודאי יש להרשיע אותו.
בית הדין מאשר לקונות בחוק שתפקידו לתקן אותם
אפילו גם אם לא היינו דנים בדיני מלחמה, יש כלל שנקרא "בית דין עונשין שלא מן הדין", בהוראת שעה.
כשבית דין רואים שיש דפוס התנהגות מסויים של עבריינים שמאיימים על שלום הציבור, אף על פי שבאותו דפוס פעולה לא נשלמו כל היסודות הפליליים שעל פיהם ניתן להרשיע, בא הכלל "בית דין ועונשין שלא מן הדין". כלל זה הוא הוראת שעה שתפקידו לבלום את העניין הזה שאותם פושעים מנצלים אם אפשר להגיד את הלקונה, ומתנהלים בדרך הזו ופוגעים בשלום הציבור. אזי, המשפט חורג מכלליו ואז כבר אין הולכים לפי הכללים הראייתים המקובלים והנדרשים בדין הפלילי.
למשל, יהושע הרג את עכן במעל בחרם הממון לא על פי דין הפלילי. שהרי לא היו עורכי דין. לא היו עדים. אמר הרמב"ם זה מדין הוראת שעה "בית דין מכין ועונשין שלא מן הדין". ואז מקבלים אפילו עד אחד. אפשר אפילו בהודעת פיו, שהוא מודה באשמה. כל זה בשונה מהכללים הרגילים. כי זה מה שנקרא הוראת שעה, יש ניסיון לגדור גדר. יש ניסיון להגן על שלום הציבור ולכן חורגים מן הכללים ופועלים בשביל להגן על הציבור שלא יהיו קורבנות נוספים.
הדבר פשוט, שהתופעת "טרור הסכינים", שכבר זכתה לשם משלה, מסכנת את שלום הציבור. משום כך אין צורך לפעול בכללים הפליליים המדוקדקים.
יתרה מזו, אחרי שהוכרע הדין שאין להרשיעו בניסיון הריגה אלא בחבלה, אך לא ניתן עדיין גזר הדין, הפרקליטות ביקשה לפתוח את הדיון מחדש כי נתגלתה ראייה שאותו פושע הודה בחקירותיו שהוא בא להרוג. ואמר בית הדין, אחרי שכבר זיכינו אין אפשרות לפתוח מחדש. בדין הרגיל הדבר נכון, אבל בדין של הוראת שעה אין את הכלל הזה. כי כאמור, בית דין שפועל בהוראת שעה רואים לנגד עיניהם כמטרה עיקרית את ההגנה על שלום הציבור ובלימת עבריינות מסוכנת כזו.
נתפלל לבורא עולם שיחון את המנהיגים והשופטים, להשכיל לשלב את עמדת משפט התורה במערכת המשפט ולהושיע את העם מתופעות מעין אלו, ולקיים "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
תכנים לקריאה נוספת
האם ביהמ'ש העליון יוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה' לאחר שפסק 'לפתוח השמים' בעידן מגיפת הקורונה?
הרב רצון ערוסי - החלטת בג"ץ ל'פתוח את השמיים' מסכנת חיי אדם
מה נתחדש באיסור סיכה ביום הכיפורים והרי כלל זה (סיכה כשתיה) חל בכל מקום?
היש שינוי בין דין איסור סיכה ביום הכיפורים לבין איסור הסיכה בתשעה באב?
האם מותר לסוך הגוף בדבר האסור באכילה, כגון סבון שאינו כשר לפסח?
מי באמת מגן על כבודן של הנשים? ביחס להחלטת בית המשפט למנוע מופע בהפרדה
החלטת ביהמ"ש העליון אשר אסר לקיים מאורע לחברה החרדית בעפולה במתקן ציבורי שבו המאורע התקיים על בסיס של הפרדה בין נשים ובין גברים לפי בקשתם של המשתתפים באירוע, הלו הם בני החברה החרדית. ולפי בקשתו של האמן שאמור לשיר באירוע, שהכל מותנה בהפרדה כדרכם של החרדים ששומרים על ההפרדה המגדרית באירועים כאלה.
ראש השנה כיום הדין
שלום למרי. ברצוני לשאול האם לדעת הרמב"ם ראש השנה הוא יום הדין? לאור פירושו של מרי יוסף למשנ"ת המושגים מעט מעורפלים, אך בכל זאת אבקש ראשי פרקים לנושא זה.... כי כתב מרי "יום דין... אם נניח כי הוא רה"ש", ומדוע השתמש במילת "נניח"? וכן כתב, כי לדעת רבנו ישנו יום דין אחד או בראש השנה או בעת המיתה, ומתי אם כן אותו האחד? או שמא לפי ראש דברי הרמב"ם, נוכל לדון כי כל יום ויום הוא יום דין? ואז השאלה מתעצמת יותר. ושמא הצורך ברה"ש במשמעו הרווח כיום דין, נצרך מבחינה אמונית - המונית וד"ל. אודה על הפירוט בעניין זה.
בקשה של אדם מידידו הדיין שלא לענות את הדין של קרובו של המבקש, האם מותר?
האם מותר לאדם שמכיר דיין מסויים שיזדרז הוא ובית דינו בדין של קרובו שסובל מעינוי הדין כיון שההליכים בבית הדין נסחבים זמן רב? אותו אדם ביקש זאת בתמימות וחשב שיוכל לעזור ולקצר את הסבל. תודה רבה.
יום כיפור והנקה
בס"ד שלום, אני מניקה את בני בן ה-5 חודשים הנקה מלאה (למעט יומיים-שלושה בשבוע בהם הוא מקבל לפעמים פעם ביום מעט מטרנה:10-50 גרם- הוא לא מוכן לאכול כמות גדולה מזו). בתשעה באב נאמר לי כי איני חייבת לצום. רציתי לדעת מה לגבי יום כיפור והאם ישנו סיכוי כי בעקבות הצום יפסק החלב? בברכה,
מה השיב הרב על החזרת קנייה מקוונת ופנייה לבית משפט לתביעות קטנות?
אשתי קנתה מטפחות דרך האינטרנט במבצע. בתקנון רכישה הופיע שאין החזרים על מבצעים שאשתי אישרה לפני הקניה.
כשהמטפחות הגיעו (במשלוח) אשתי לא הייתה מרוצה ורצתה להחזיר את המטפחות.
בעלת החנות לא רצתה לקבל את המטפחות חזרה וגם לא הציעה זיכוי .
למיטב הבנתי, החנות לא עומדת בכללי חוק הגנת הצרכן ותקנותיו שמאפשר החזר עד 14 יום בקניה דרך האינטרנט (כמובן שיש דמי ביטול) גם על מבצעים.
כל השיח גרם לעגמת נפש וצער לאשתי .
האם לפי דין תורה מגיע לי כסף בחזרה?
ואם כן, האם מותר לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות?
לגבי צום ביום הכיפורים
במהלך הצומות הקודמים, חשתי בחילה, סחרחורות והקאתי מיצי קיבה. שאלתי היא האם במהלך יום הכיפורים אוכל לשתות מעט על מנת להימנע מהתייבשות (לאור אשר התרחש בעבר)? אם כן, מהו השיעור המותר לשתייה. בברכת תיכתב בספר החיים ובספר הזיכרון, מוריה