האם כהן יחיד המשמש כשליח ציבור אינו רשאי לישא כפיו?

לשיטת החוששים מהפסק בתפילה ע"י ש"צ, האם בתפילה אחת לא יחשב הפסק גם לאחד מן הקהל? 

מי אמר קריאה זו לפי מנהג תימן הקדום ומדוע שינה מהרי"ץ בניגוד למנהג קדמונים?

האם יש מקום בכל מקרה להנהיג ולחזור לעיקר הדין שש"צ הוא הקורא לכהנים?

באלו נסיבות נפטור אותו ממצווה זו ובאלו נסיבות חייב לשאת כפיו למרות צרידותו?

מה נשתנה דין ברכת הכהנים שחובתה בקול רם מדין התפילה שחובה לאומרה בלחש? 

האם ברכת כהנים מסורה אך ורק לכהנים וטעונה נשיאת כפיים באופן מיוחד ותנאים נוספים?

היש הבדל בין המתכון המיוחד למצוות נשיאת כפיים ע"י הכהנים לבין ברכת הדיוט בלשונות מפסוקי התורה?

כיצד התורה מאפשרת לכאורה התיווך של הכהנים בין ישראל להקב"ה בניגוד לתפיסה היסודית שביהדות השוללת מכל וכל פניות עקיפות אל ה'?