כיצד יגיעו נשים, הפטורות מלימוד תורה, לדרגת הנבואה ולחיי העולם הבא?

התשובה: יש כמה סוגים של לימוד תורה. יש לימוד תורה כדי לדעת מה לעשות וכיצד לנהוג ויש לימוד תורה כברית. "והגית בו יומם ולילה" – גם אם אתה יודע.

הגבר מצווה על "והגית בו יומם ולילה" בתור ברית לימוד התורה. אבל האישה חייבת בלימוד תורה כדי לדעת מה מותר, מה אסור, מה מוזהרים עליו לאיסור, מה מצווה. הרי גם היא צריכה לחיות על פי התורה, להתנהג על פי התורה. אם אין לה מי שינהל אותה, בוודאי היא צריכה לנהל את עצמה. אז מבחינה זו היא לא פטורה אלא אדרבה היא חייבת ללכת ללמוד. לימוד תורה ענייני תכני בוודאי ובוודאי שצריכה לעסוק בו.

יש עוד סוג של לימוד תורה שאישה לא אמורה ללמוד, וזה תלמוד "הוויות אביי ורבא" – לימוד בדרך של פלפול – בזה אין האישה צריכה לעסוק. אבל ספרי מוסר, תורה ומפרשי התורה, ספרי מחשבה וענייני אמונה בכל זה היא עוסקת.

אישה שבאמת רוצה, תעלה מעלה מעלה. מטבע הדברים אם היא לומדת תורה ויודעת לעבוד על מידותיה, להכשיר את מידותיה, וכן לדעת איך להתנהל בצורה הנכונה, היא תעלה מעלה מעלה בתובנות של ענייני האמונה. אז יש לה גם חיי העולם הזה וגם חיי העולם הבא זה העניין של דרגות נבואה כמו מרים וכיוצ"ב.

לכן, אין חלילה לחשוב שהתורה הדירה את האישה מלימוד תורה בכלל, לחלוטין, באופן כזה שהיא רק בסה"כ ביתית ולא יותר. האישה היא ביתית, ובד בבד עם הצניעות, היא יכולה לעסוק בתורה בצורה הרחבה הזו כמו שפרטנו.

דוגמא לכך היא היא שרה אימנו. "איה שרה אישתך", כך שאלו המלאכים את אברהם אבינו, "ויאמר הנה באוהל" – צנועה. מה אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו? "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה".

חז"ל אומרים במדרש, מלמד שאברהם טפל לשרה בנביאות – באותה נבואה. שרה אימנו ראתה לטווח ארוך מאוד, מי זה ישמעאל, מי זה צאצאיו, מהם הנהגותיו. מה שאברהם אבינו לא ראה. כלומר, אין לחשוב שאישה בגלל הצניעות, ובגלל הכללים המגבילים בלימוד תורה, שהיא ממודרת ולא אמורה להגיע לדרגות נבואה ולחיי העולם הבא.

דבר נוסף אומרת הגמרא בברכות " גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנא' (ישעיהו לב, ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי: אמר לו רב לר' חייא נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן" [נשים במה זוכות לחיי עוה"ב? שמביאים בניהם לבית כנסת ואת בעליהן לבית המדרש ושומרים לבעליהן עד שחוזרים מבית המדרש]

העובדה שהן זוכות לזכות אותנו ואת בנינו לעסוק בתורה, זו הזכות הגדולה. זו גישה נשית, שהיא מוכנה להקריב הכל כדי שבניה ובעלה יעסקו בתורה, זו הגדלות נפש מצידה, וזה מזכה אותה בחיי העולם הבא. דעו כי להיפך, הגברים שמצווים ביותר מצוות, להם יש סיכון שלא יגיעו לחיי העולם הבא. אם חס וחלילה נכשלו בעבירות. יוצא אפוא שהדרך של האישה הרבה יותר קצרה, והרבה יותר פתוחה לחיי העולם הבא.

כאשר כאמור, להשגות ברוח הקודש או בנבואה,

אומרים חז"ל שכשדוד המלך בא אל נבל המנוול כדי להעניש אותו על דרך ההתנהלות שלו וכו', אביגיל העירה לו דברי חוכמה ודברי הנהגה בחיים שהועילו לדוד המלך בדרכו אל כס המלוכה. חז"ל אומרים שהוא הלך לאורה. לא חס וחלילה במובן החושפני, אלא היכולות החוכמתיות שגילתה, ראה דוד שיש לו עסק עם אישה מאוד נבונה ומאוד חכמה שיש מה ללמוד ממנה וקיבל את דבריה. אז כשכבר נבל נפטר והכל הוא לקח אותה לאישה, את אביגיל כי הוא ראה בה אישה מאוד מאוד מושכלת, מאוד יראת שמים, מאוד חכמה שיכול איתה לבנות בית בישראל.

אסור להתבלבל בשני דברים, מהעובדה שהאישה מטופחת ומונהגת לצניעות בתורת ישראל מהעובדה שהתורה פוטרת אותה ממצוות מסויימת, ועובדה שהתורה מסייגת סוג מסויים של לימוד תורה שלא תעסוק בזה כל העובדות האלה כלל וכלל אין בהם כדי להוכיח או להעיד, או לקבוע שחס וחלילה דרכתה של האישה נחותה. לחלוטין לא. אלא כאמור היא זוכה בחיי העולם הבא. היא יכולה להגיע לדרגות נבואה. ואין הדברים האלה בגדר הבטחות היו כבר דברים מעולם. אין המגילה נקראת מגילת מרדכי, אלא מגילת אסתר. מגילת אסתר קוראים לה, כשהן עולות לדרגות גבוהות, הן עולות לדרגות גבוהות ואין התורה מטשטשת את מעלתן זו, אלא נהפוך הוא מפרסמת כדי להראות לה את הדרך העולה בית אל.