מנכ"ל בצל"ם מנצל את המבוכה בדמוקרטיה הישראלית - אם המצב כ"כ גרוע שיוותר על אזרחותו

האם הופעתו של יו"ר בצלם או מנכ"ל בצלם בפני מועצת הביטחון, ומדבר סרה על צה"ל, לפי דבריו, לפלסטינאים או ממשלת ישראל, הוא מציג אותנו ככובשים אכזריים וכיוצ"ב. האם זה בגדר בגידה או אין זה בגדר בגידה?

כאן המקום להעיר, למסור מודעה שבשעה שאנחנו מדברים על בגידה, אין אנו מדברים כהוראה למעשה חס ושלום כיוון שאנחנו בית מדרש ואנחנו אמורים ללמוד בבית המדרש גדרים, השקפה באמונה, בהלכה, ואין עושים ממה שמדברים בבית מדרש והלכה למעשה אלא עד שיאמרו לו לך ועשה. זהו כלל הוראה נמצא במסכת בבא בתרא דף ק"ל עמ' ב' שכל מה שמלבנים בבית מדרש, אפילו שמדברים עליו בלשון הלכה הוא איננו הלכה למעשה עד שמורים אותו הלכה למעשה.

לכן, ברוח דברים זו הדבר פשוט שזוהי בגידה. מדוע? כיוון שאין מדובר כאן באיזה שהוא משטר רודני, עריץ, אשר אין לו שום ערכי יסוד והוא מתנהג כלפי האוכלוסיה הפלסטינאית בצורה מאוד מדכאת ורודפת. אלא מדובר כאן בחילוקי דעות שיש בקרב החברה הישראלית כיצד לנהוג כלפי הפלסטינאים במיוחד שהפלסטינאים מאז שהוכרה ואפילו לפני כן, אפילו לפני כן מאז שהוכרה מדינת ישראל על ידי האו"ם לא הסכימו להכרה זו וכל מדינות ערב פתחו מלחמה נגדנו באותם זמנים. אבל כאמור עוד לפני כן, מאז שהתחילו לשוב יהודים לארץ לא הכירו בזכותנו, נאבקו נגדנו בטרור פרעות תרפ"ט ועוד כיוצ"ב למרות שאנחנו היינו מוכנים לקבל את תוכנית החלוקה של האו"ם הם לא הסכימו. ולמרות שהפלסטינאים בטרם היותנו כאן לא היו עם ולא התנהלו כמדינה, אלא ערבים גרו כאן וקיימו את חייהם כאן אבל לא כיישות לאומית וללא שום מוסדות שלטון ריבוניים. לא היה דבר כזה בכלל וזה אין מי שמערר על כך.

ובכן, הדבר פשוט שכיוון שאנחנו מדינה דמוקרטית אף על פי שאותו איש שבצלם מלגלג על הדמוקרטיה הזו. אבל בסופו של דבר הרי היו כאן ממשלות מגוונים שונים. לאו דווקא ימניות וגם על אותן ממשלות הקודמות היו שקראו תיגר. על הרבה דברים קרו תיגר גם נגד ממשלת בן גוריון, אבל ככה זה דרכו של עולם. שלא כל דבר ודבר נתון להסכמה לאומית ותמיד יש ויכוחים. ולכן אחרי רבים להטות, יש כלי הכרעה במיוחד שהדברים שאותם הוא מציין, הרבה מאוד מהאופוזיציה לא מסכימים איתו. יש להם אי הסכמה נגד הממשלה משום שמבחינה פולטית הם רואים את עצמם כמי שמחליפים את הממשלה ומפילים אותה. אבל, יש בקרב האופוזיציה הרבה שדורשים קו תקיף נגד הטרור, נגד הטרוריסטים. יש הרבה מקרב האופוזיציה שמודים בפה מלא שאין פרטנר לשלום, כי הצד השני ממאן להגיע לשלום. אז עלינו לדעת שמהותה של הדמוקרטיה שמתווכחים כאן בבית, אבל ללכת למוסד שמרכז בתוכו שונאי ישראל מובהקים שלא יעיל ולא יציל אפילו שאתה תבוא עם אלף נימוקים כדי להראות עד כמה אתה צודק הדעה שלהם היא כבר מראש קבועה, ותמיד יצביעו נגד מדינת ישראל. כשאתה הולך ומדבר סרה נגד צה"ל, נגד הממשלה וכיוצ"ב. אתה מתדלק את מכונת התעמולה שלהם, ואתה משתף פעולה איתם. לכן הדבר פשוט שזה בגדר בגידה אבל כאמור, אין הדברים נאמרים כה רעה למעשה מהמשמעות של בגידה, אלא מהמשמעות הערכית של העניין.

וכאן המקום להעיר, בעצם אנחנו נמצאים במשבר מאוד מאוד חריף. משבר פנימי מאוד חריף במשמעות של דמוקרטיה, המשמעות המעשית של דמוקרטיה. עד שאנחנו מלינים נגד יו"ר בצלם או מנכ"ל בצלם על הופעתו במועצת הבטחון מה נאמר ומה נדבר אם אפילו בימ"ש העליון מתעלם מחוק אשר בא להגביל את ארגון הבידיאס, אשר לוחם כנגדנו, וכל המשתפים פעולה איתנו מגביל אותו בנימוק שזה לא סביר, שלא להכניס את אותה סטודנטית שלוחמת נגדנו בצורה בלתי רגילה בחו"ל עם כל הללו שמחרימים אותנו. מה נאמר ומה נדבר? כלומר, יש כאן שסע גדול מאוד בחברה הישראלית שאין כל גורם וגורם מכיר את מקומות אלא כל גורם וגורם לוקח ומייחס לעצמו תפקיד מעבר למה שניתן לו. ולכן עד שאנחנו מדברים על אותו האדם, חלילה אין אנו אומרים שביהמ"ש בוגד אבל הוא טועה וטועה בגדול. זה לא תפקידך. אתה לא מנהל את המדינה. אתה מבקר את הממשלה. אבל לא מנהל את המדינה. ואם הכנסת חוקקה חוק נגד הללו אשר מחרימים מדינת ישראל ומסייעים בידם ואומר שלא להכניס אותם לארץ, אתה רק יכול לומר אין מה לעשות, זהו החוק דעתנו היא שכדאי לשנות את החוק. אבל אתה לא יכול לבטל את החוק. אתה לא יכול להתעלם מן החוק בדרכים מדרכים שונות. כי אחרת יש כאן אנרכיה. פשוט כבר אין יודעים מהי רשות מחוקקת, מהי רשות שופטת, מהי רשות מבצעת. הכל מתבלגן.

קחו לדוגמא, את חברי הכנסת ואת השרים בהתבטאויות שלהם. בגלל שזה שנת בחירות אז ההתבטאויות שלהם הן נגזרות מתעמולת בחירות. הם לא אומרים בדיוק במה הם מאמינים. אלא מה הם רוצים שישמעו הציבור ברגע הזה כדי להגביל יותר ויותר את אחוזי הרייטינג כלפיהם, את אחוזי התמיכה בהם ולא בגלל שזה מה שצריך להיות. כלומר, יש דברים שנאמרים בעד קו תקיף נגד הטרור. נגד קו תקיף, שזה לא בגלל שזה האמת ככה בתוך ליבו, אלא בגלל כמה זה יתן לו אחוזי תמיכה לקו הפוליטי שלו.

ולכן זה מבוכה, האוייב רואה שלא מדובר כאן בעם שיש לו עמדה מאוחדים כלפי העמדה. אפילו האופוזיציה בדברים כאלה כשמדובר במלחמה או במאבק אז מלוכדים. האוייב קורא את הבלאגן הזה.

דבר נוסף, זה כלי התקשורת. כלי התקשורת תראו כיצד הם מנסים כדי שיהיה צידוק לפעילותם לדלות מידע, אפילו מישיבת קבינט שאמורה להיות סודית. ומנסים לגרות את זה, ולגרות את זה כדי שאולי יצא מפיהם משהו. והרי אחד הנכסים הבטחוניים והאסטרטגיים הם הסודיות. ברגע שהאוייב לא יודע מהי התוכנית בעתיד, אז הוא במבוכה. אבל ברגע שהוא קורא מאנשי התקשורת, שר הבטחון בעד קו תקיף, ראש הממשלה מהסס, הרמטכ"ל לא בעד קו תקיף וכל הדברים האלה. הרי האוייב לא רואה כאן קו ברור ואחדות אלא בדיוק הפוך, ולכן הוא מרשה לעצמו עוד ועוד להזיק, לפעול דרך הסדקים האלה הוא ממשיך לפעול. אז יוצא איפו שבמו ידינו בגלל חופש ביטוי מופרז אנו מזיקים לעצמנו.

אין פלא שהיום יש שכבר מדברים בכלי התקשורת שבזמן בן גוריון זה היה רודנות. אבל זו רודנות שהקימה את המדינה. זו רודנות שהצליחה לקיים אותנו עד למלחמת ששת הימים. לא שבן גוריון היה במלחמת ששת הימים, אבל זוהי רודנות שהצליחה לגרום למדינה מבחינה בטחונית להחזיק מעמד. אם היה טרור, ימות יתן שכרו למחרת כבר נשמע מיד, פעולת תגמול. שתדע בכל האזור ובכל העולם כולו, שתדע. ואפילו היו גויים שהעריצו אותנו בגלל הדבר הזה. והאוייב פחד. ראה שיש כאן כוח מלוכד שרוצה לחיות, רוצה להתקיים ואיננו חת משום דבר. במצב דברים כזה שזה אומר בכו וזה אומר בכו זה מגנה וזה חולק, האוייב מתעצם אפילו שהוא חלש בחלשים הוא הופך להיות חזק שבחזקים.

לסיכום, אכן דיברנו על הופעתו המבישה והמחפירה של יו"ר בצל"ם או מנכ"ל בצל"ם אינני זוכר מועצת הבטחון. אבל כאמור, אמרנו זה לא הלכה למעשה אלא בירור ערכי של מושגי הבגידה, וכן אמרנו שזה לא רק הוא, אלא זהו שסע בחברה הישראלית, זוהי מבוכה בחברה הישראלית שאין יודעים דמוקרטיה מהי. שאין יודעים את החלוקה השלטונית מהי, אלא זה נוהג בכו וזה נוהג בכו, ואנחנו סובלים כתוצאה מכך.

הייתי מעיר לאותו יו"ר בצל"ם או מנכ"ל בצל"ם הערה מאוד חשובה, אמרת שהפלסטינאים גיבורים, שנלחמים ומחנכים אותם למען זכויותיהם, ושאנחנו מדכאים אותם וכו'. אני חושב שהדבר הנכון ביותר הואיל ואתה מלגלגל על הדמוקרטיה בישראל. הדבר הנכון ביותר, וותר על אזרחותך הישראלית עבור למחנה השני, לפלסטינאים, תהיה אזרח מהם, תהיה חלק מהם ותילחם איתם מלחמת גיבורים למען הזכויות שאתה מאמין בהם כל כך אם אכן באמת אתה סבור שעד כדי כך מדינת ישראל, ועם ישראל וממשלת ישראל עושות את העוול הגדול ביותר בהיסטוריה. כך היה רבותי בתקופת התנ"ך, שבנו של חזקיה המלך, אחד מבניו, מספרת האגדה שהעתיק את מקומו למחנה אשור שצר על ירושלים. משם היה משדר דברים נגד העם היושב בציון כדי לרפות את ידים. אז יודעים שהוא אוייב וצר. אבל הצד השני הוא חלק בלתי נפרד מהאוייב. אולי כך תהיה אמיתי עם עצמך, ולא רק תדבר מכאן על שם, תילחם משם נגד כאן, אם עד כדי כך המצב הוא כזה קשה כפי שאתה מתאר אותו.

והקדוש ברוך הוא יעלה רוחו ממרומים ויתן לנו רוח, בינה ותבונה לדעת ואף לחיות ולהתקיים בארץ הזו באחדות עמנו, בייחודיות עמנו מבחינה ערכית, אבל מבחינה קיומית גם כן, כדי שנוכל להיות עם קודש, בארץ הקודש על פי תורת הקודש.

תגיות: 
תאריך: 
19/10/18 י' חשון התשע"ט
x

Audio Playlist