אבל כבד עם השמע עלייתו של הרה"ג שלמה קורח זצ"ל לגנזי מרומים

הספדו של הרה"ג רצון ערוסי שליט"א

אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה אבוי למשפחה היקרה שנסתלק לה עטרת תפארתה אוי לה לקהילה הנקהלה לכל העדה כולה שאבד קברניטה.
מורי ורבותי, טבעו של עולם שאדם מסתלק מן העולם, ואפילו משה רבנו אבל חובתנו כתלמידים, חובתנו כצאן לבכות "ויבכו את משה 30 יום" אף על פי שהוא חי 120 שנה. כי האובדן הוא גדול. אובדן של רבנות, אובדן של מנהיגות, אובדן של תורה.
היה רגיל לומר על גודלו הגופני, שהנה ניצב לפנינו כמה קטן הוא בגופו ענק היה ברוחו. עוד משחר בחרותו כשלמד בישיבת פונוביץ', כמה נשאר נאמן לעולם הישיבות עד ערוב ימיו. אף על פי שידע לחבר עולמות, בין עולם התורה ובין עולם ההמונים, ידע לשמור נאמנות על עולם התורה. כמה היה מאושר שהגיע ללייקווד והיה מקורבו של הרב אהרון הגאון הרב קוטלר זצ"ל.
הכוחות האלו, כוחות התורה נתנו לו כוחות אדירים. הוא בנשמתו בשורש נשמתו היה בנוי בשביל לתת לזולת, בשביל לתת לכלל כולו, כבר בצעירותו ארגן את ארגון בני הישיבות בארץ הקודש ואין צריך לומר כמה היינו תמימים אנחנו יושבי תימן שהגענו לארץ, ולא הכרנו את המציאות, והוא קרא את המציאות. הוא הבין את המציאות וארגן את ארגון בני הישיבות והוציא ביטאון בשם במסילה, במסילה נעלה, מסילת הקודש.
כי כזה היה. מלבד שהוא ידע לעסוק בתורה ושקד בתורה, ידע להתנהג כמנהיג לראות בחוכמה לטווח רחוק. לא כל אדם השכיל לזאת והוא השכיל זאת. עליו רבי יהודה בן בבא אומר: הווי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, גיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.
היתה למורנו עזות וקדושה, לא חת מפני איש. ידע שיש כוחות פועלים בארץ אשר אמורים לתקן את הקדושה, את הצניעות, את האמונה, את התורה. לא חת לומר את הדברים האמיתיים, את ענייני ההשקפה, היה כז כנמר - נועז מבחינה זו.
היה גם קל כנשר וידע להסתלק מכל מיני סיכונים והיו סיכונים. כי כל מי שרוצה לטפל בציבור הוא מתחכך עם הרבה גורמים מסכנים. וידע לברוח מאותם דברים. שקד בתורה והיא היתה לו מחסה, נתנה לו את הכוח ואת העוז ואת התעצומות.
רץ כצבי למרות שקידתו המרובה בתורה בכתובים, וספריו יעידו למרות הכל היה רץ כצבי, לכל אירוע נענה בנפש חפצה ובלבד להשמיע את הדבר ה', כדי לכונן את הצאן ללכת בדרך ה' יתברך.
גיבור כארי במלחמות הציבוריות שלו נלחם כנגד הדבר הנוראי, חטיפת ילדי תימן הנעדרים וגניבת ספרי הקודש. כמה הוא לחם בעניינים האלה. וכאמור למרות שעסק בתורה, למרות שהוא כתב, ידע איך לשלב גם את זה וגם את זה.
לא כל אדם יכול לדעת את סוד השילוב, אבל מורנו ידע לשלב את הדברים האלה ותרם את חלקו במאמצים האלה.
מורי ורבותי, " וימררהו ורבו וישטמהו" אני הייתי לצידו זמן רב. בזמן שאותם גורמים עויינים רצו להפילו וכתשוהו עד עפר. ואני יודע את הסבל המר ואת המאבק שנאבקנו עד שהוצאנו אותו מאותה מלכודת נוראה של אנשים עויינים שרצו לפגוע בו וזכינו. זכינו שהוא המשיך הלאה לרבץ תורה, לרבץ השקפה, בכל דרך שהוא מבקש.
היה בגובה העיניים מדבר עם כל אדם. אפילו צעיר מדבר איתו כאילו הוא חבר. היתה לו חוכמת חיים וחוכמת התורה. היתה בו חריפות ושנינות מלבד חוכמת התורה.
כאמור, ידע לחבר עולמות בין הרמב"ם ובין השולחן ערוך. ידע לחבר עולמות בתוך העדה ולאחד, דרך השלום, דרך השלימות זה היה רבי שלמה, שלמה משנתו "ותרב חכמת שלמה" מכל הארץ, זו חוכמה ייחודית שהיתה לו. חבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין.
זכה מורנו שהוא מסתלק בשעה שהוא שומע ציווי "לך לך לארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". הוא שומע את הציווי הזה והוא מוסר את נשמתו, עוזב את ארצו, עוזב את מולדתו והולך לעולם האמת, אל הארץ אשר אראך. בסימן "וירא אליו ה' באלוני ממרא" והוא הולך לקבל את פני השכינה.
יקבילוהו גדולי עולם, ראשי הישיבות שחי במחיצתם. גדולי רבני תימן שהוא המשיך את דרכם. כל אלו יקבילוהו בשלום, והוא הולך בשלום, בשלמות ומשום כך, מבחינתו הוא הגיע למצב של זכות נעלה. מבחינתנו האובדן גדול מאוד מאוד. מי יתן לנו חליפתו? מי יתן לנו תמורתו?
לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב ינך כי כבר רצה האלוהים את מעשיך אשריו ואשרי חלקו.
צור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

-----------------------------------------------------------------

הגר"ש זצ"ל נולד למשפחת רבנים בצנעא. בילדותו למד אצל הרב חיים צאלח ואצל סבו הרב עמרם קורח, רבה הראשי האחרון של יהדות תימן. בשנת תש"ט עלה לארץ ישראל והתגורר עם אביו וסבו בירושלים. אחותו נעלמה ממשפחתה, כחלק מפרשת ילדי תימן בה היה שותף פעיל לחשיפת האמת ופיצוי המשפחות.

למד בישיבת 'מקור חיים', בישיבת 'אור ישראל' בפתח תקווה. משנת תשי"ג למד בישיבת 'מרכז הרב' שבירושלים. לאחריה בישיבת פוניבז' בבני ברק. כמו כן למד בישיבת לייקווד והיה מקורב לרב אהרן קוטלר.

לאחר נישואיו למד בכולל אברכים שעל ידי ישיבת פוניבז'. לאחר מכן נתמנה לחבר הרבנות בבני ברק ובהמשך נבחר לרב העיר. הוא היה הרב הראשון של העיר בני ברק המוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל.

חיבר סדרת ספרי עריכת שלחן על מנהגי תימן; עריכת שולחן - ילקוט חיים - חיבור הלכתי על סדר השולחן ערוך אגדה של פסח - עריכת שולחן שפת מלך, אהבת המלך, זמנים למלך עלמשנה תורה לרמב"ם זאת אמונתי ועוד.

בדרשה שמסר לתלמידיו ממיטת חוליו אמר: "התנהגתי כל חיי בכל הכללים הרפואיים לא אכלתי חיטה וכל מה שהרופאים מקפידים כביכול ולפי הכללים שכתובים, שמרתי על נפשי, אבל ההפתעה באה ממקום אחר שלא צפיתי. צדיק הוא השם וצדיק משפטו. אמנם התחנכתי לבוז להבלי העולם. אבל עכשיו הכל מתגמד, אין לשום דבר ערך לא רבנות ולא כסף".