האם התלכדות נגד הדוגלים בהשמדה פיזית של היהודים דוחה את הויכוח המהותי על הצלת העם היהודי מההתבוללות?

האם התורה היא משהו נזיל שיכולים בני אדם לבוא ולומר, היום הדין הזה לא מתאים. היום צריך להתנהג ככה, היום צריך להתנהג אחרת כמו רפורמים וכיוצ"ב, לא. זה ויכוח מהותי. זה ויכוח אשר עומד בשורשה של היהדות אם להתקיים או לא להתקיים.

סוף סוף תראו, הרפורמים אשר טוענים שגישתם המודרנית היא להכיל את כל העולם ואת כל האנושות כולה, למעלה מ- 80% התבוללות יש בקרבם. וכן בקרב האורתודוקסים בארה"ב. כלום אפשר להתכחש למציאות כזו קשה ונוראה?

לכן אין צל של ספק, חובה בשעה כזו להתלכד כעם אחד, להילחם ולעזור ולסייע ולמחות נגד האנטישמיות. אבל, בשום פנים ואופן לא לנצל את ההזדמנות ולומר, רבותי, כמו שאנחנו מתאחדים היום, תפסיקו כבר לבדל ולהפריד בין אורתודוקסים, בין קונסרבטיבים ובין רפורמים הגיע הזמן שכל אחד ואחד יעשה כפי שנראה לו, ותכניסו אותם לכותל לפי כל אחד ואחד לפי דרכו והשקפתו. כך אמר שדרן ותיק בדבריו.

אחרי בקשת המחילה אוי ואבוי אם אנחנו באמת כאלה רדודים שבגלל צער אז הכל נופל וכל אחד יכול לעשות מה בא לו?

קודם כל, כל השיטה הזו שכל אדם נוהג לפי ראות עיניו, היא מוטעית. הרי אתה קורא לעצמך מדינה יהודית דמוקרטית. עם יהודי, ואם אתה בא ואומר כל אחד יעשה מה שבא לו. גם אם הוא רוצה להתחתן עם מוסלמית, הוא יתחתן כי זו אהבת ליבו. יפה, ברמה האישית מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ברמה הלאומית, הרי היא היתה ונשארה מוסלמית. הבנים שלה לפי ההלכה יהיו מוסלמים. והעם היהודי מתכלה בדרך כזו.

דרך אגב, המוסלמים לא מכירים בשום פנים ואופן בנישואים עם יהודי או יהודיה, אלא אם כן התאסלמו. כלומר, הנה גם הצד השני מקפידים מאוד, מאוד כל אחד על המסגרת שלו. המסגרת הדתית שלו. בין רגשות ובין מהות. ברגשות טוב, זו אהבת ליבו הוא מתחתן איתה. אבל במהות, אנחנו לא יכולים להתעלם מן העובדה שזה מרשם להתבוללות.

לכן, כל הגישה הזו שכל אחד עושה מה שנראה לו, היא מוטעית מיסודה. הנה מדברים על החד מינים, זה מה שהם רוצים וכל אחד יממש את עצמו. כלום החברה המודרנית שמגלה אמפטיה לחד מינים במצעדים שלהם וכל אלה, היו מסכימים שגם הנודיסטים אשר באים ואומרים, אנחנו חיים על פי הטבע כמו שעולם החי איננו לובש מלבושים וחי בצורה טבעית, גם אנחנו כך. האם היו מסכימים שנודיסטים יעשו מצעדים כאן בפני כולם ויחיו יחד איתנו? איפה הגבול? היכן הגבול? לכן, החברה המודרנית מגלה רדידות ופשטות והם לא מבינים שבדברים האלה, שורש האומה, עצם קיומה הוא דבר אמיתי. הוא דבר שצריך מאוד לשמור עליו.

עד שאנחנו כואבים בלהלחם מלחמה, נגד האנטישמיים נגד הנאצים והניאו נאצים שרוצים להשמיד אותנו בגופנו. הרי אנחנו צריכים לעמוד על המשמר שלא נתבולל, כי ההתבוללות גם היא שואה. אולי שואה יותר מסוכנת מאשר השואה הגופנית. כי השואה הגופנית ניכרת לעין כל. השואה של התבוללות לא ניכרת לעין כל, אבל ביום מן הימים כבר אין לך עם יהודי. לכן המוות צריך לדעת איך להכיל אותו בצורה אנושית מבלי לטשטש דברים מאוד, מאוד מהותיים שאמורים לשמור על האומה היהודית, כאומה יהודית. שאם לא כן, אוי ואבוי לאנושות כזו שתחסל את היהדות במהותה.