מורה נבוכים חלק ג פרקים נ-נא

שלום מארי, ותודה על תשובתך הקודמת. אני מרגיש במין כוונות מנוגדות במעשי הבוטח. לדוגמא. נניח שאדם חלה. מצד אחד, עליו לברך על הרעה. "תודה ה' שהחליתני, הכול לטובה". ומצד שני - "אנא השם! כי הגיעו מים עד נפש". "אני עבדך הבוטח אליך"? אודה על תשובותיך

שלום רב לרב.
אודה לרב על תשובה בהרחבה ככל הניתן יש כי בזה צורך הרבים:
א. לפי הידיעות שבידי, לא נהגו אבותינו בתימן להשתמש בכינוי אלוקים, קל, וכד' והגו את שם השם באדנות גם באיזכור של חלק מפסוק.
(אמי עליה השלום ולא רק היא היתה נפרדת ממני בברכה "ודעחק שם ה' באדנות ממש)
להפתעתי אני רואה כי יש שימוש גם ע"י יודעי ספר מבני עדתנו המשתמשים בצורה "אלוקים" הן בע"פ והן בכתב
מה הנכון לעשות וכיצד זה מתיישב עם מנהג אבותינו? (ראיתי אצל הרב רצאבי איסור מוחלט להשתמש בכנויים אלוקים, קל. שקי וכד')

בעז"ה נחתמנו אתמול כולנו בספר החיים. לכאורה זו תעודת ביטוח לשנה. דא עקא הגמ' בחגיגה ד-ה "ויש נספה בלא משפט "-לעיתים למלאך המוות יש טעויות בזיהוי. כיצד זה מסתדר עם ההשגחה והצדק האלוהי? האם יש התיחסות ברבינו לכך?(לענ"ד התשובה המובאת בגמרא שיש לס"מ "בנק" של שנים המועברות לת"ח העובר על מידותיו עוד יותר מקשה את הענין)