משבר הדמוקרטיה בישראל המונחית ע'י אג'נדות אישיות העטופות ב'ערכים'

עתה הוכח שהדמוקרטיה כשהיא לעצמה,יכולה להגיע לשיא השיאים של הרס. לא רק גיחוך, אלא הרס כי מתברר ששלטון העם הופך להיות שלטון אספסוף כל אחד עם דעתו ולא מוכן לזוז מחישובים אינטרסנטים שלו, והכל בגלגולי עיניים ובצקצוקי לשון. כאילו כל אחד ואחד בא בשם ערכים גדולים אבל מאחורי ערכים אלה מסתתרים אינטרסיים אישיים, אגו אישי וכן שנאה, שנאת חינם תהומית. אבל הכל יבוא בשם "ערכים". וכל זה מוכיח שמאחר ואין אמת אלוהית במהלך, אלא הכל גישה אנושית-אישית יש מסלול התנגשות בין תפיסות העולם שלא ניתנות לגישור, בגלל שאין ערכים אלוהיים שמחייבים. אלא יש את הערך האישי הצורך האישי שהוא עטוף בערכים ואז אנחנו מגיעים למצב של משבר שלטוני, שלוש פעמים בחירות בתוך שנה אחת. רוצה לומר, מבחינה יהודית-יהדותית זהו הזמן לדבר אל עצמנו, ולדבר אל אחינו: צאו וראו, הדמוקרטיה יש בה יסודות מאוד חיוביים אבל קדושת הדמוקרטיה המודרנית שאיננה יודעת גבולות, היא איננה נכונה. והיא הרסנית מאוד מאוד. צאו וראו, אפילו אם נתעלם מהמשבר הפוליטי אשר מלווה אותנו מזה זמן, תראו איזה ויכוח אמיתי קיים בתוך החברה הישראלית. יש אומרים, השלטון מסור לעם. יש אומרים נכון, השלטון מסור לעם והוא המחוקק אבל כל חוק וחוק יבחן במבחן ההסתברות ומי יקבע את מבחן ההסתברות? יועצים משפטיים, משפטנים שנמצאים בבג"צ. כלומר יחידאים.

אמנם העם, העם הוא אשר מצביע, הוא אשר שולח שליחים, הוא אשר מבטא את רצונו אבל רצונו יבחן גם זה אצל הרוב, במבחן ההסתברות אשר יעבור דרך יחידאים. מתברר שבתוך אותם יחידאים יש רינונים בלתי פוסקים על אינטרסים, על סילוק חשבונות, על אג'נדות וכיוצ"ב. אם כן, שוב אנו מגלים את הדמוקרטיה במערומיה. לא רק בחולשתה, במערומיה. אם אנחנו באים ואומרים שלטון העם לפי הנחיות אלוהיות, הם בזים לנו. אבל אם אומרים שלטון העם עם מבחן ההסתברות של יחידאים, לחלק מהם שזה תומך באג'נדה שלהם הם נלחמים כאבירים למען אמון מערכת אכיפה, לא לפגוע בה. ואלה אשר מוצאים את עצמם מרוקנים מכל תוכן, יש להם רוב בקרב העם אבל הרוב הזה נמחץ על ידי מבחן ההסתברות של יחידאים. אז אם כן איפא, שוב אנחנו מוצאים את עצמנו בקרע במשבר עצום. בעוד שהדרך הסלולה היא שלטון עם שמונחה על ידי ערכים אלוהיים. לא אישיים. כי במניעים האישיים גלומים אינטרסים. גלומים בתוכם אג'נדות. בעוד שערכים אלוהיים הם כוללים את הכל.

אבל, מעבר לעניין הזה מורי ורבותי, תראו כיצד מדובר בשנאה. שחכמי ישראל אמרו שבית שני חרב בגלל שנאת חינם, לא ידענו מה זה. עכשיו אנחנו מבינים מה זה. כל אחד ואחד נלחם זה נגד זה מתוך שנאה תהומית, אבל הוא לא יגיד שזה שנאה. הוא יגיד שיש לו סיבות כבדות משקל למה הוא מתנגד, זה נקרא שנאת חינם. כשבאים בשם כאילו ערכים, אבל מסתתרת מאחורי זה שנאה תהומית. מילא כשהשנאה גלויה אזי דוחים אותה. אבל כשהשנאה לא גלויה והיא עטופה בהסברים ערכיים זו שנאת החינם שמביאה לחורבן, כי לא מתגוננים מפניה כשנאה ואז כאילו ממשיכים להתווכח ערכית עד שהחברה מתפרקת. עד שבית המקדש חרב. עד שיש סיכון לקיומנו. זוהי רבותי נורת אזהרה גדולה מאוד, מאוד מבחינה יהודית-יהדותית, צריכים להיזהר מפני שנאת חינם זו, ומי יודע כיצד הבחירות הבאות שילוו בהרבה תעמולות שכרוכות בהרבה הרבה שנאה בעוונותינו המרובים.

אז צריך מאוד, מאוד להיזהר. כבר היו לעולמים שבית שני חרב חס וחלילה שלא יהרסו את מה שהשם זיכה אותנו כעת. ואחרון, אחרון לא חביב, אם הם אומרים שהדמוקרטיה והבחירות זה קודש קודשים מדוע צריך לשלם לבני אדם כדי שיבואו לבחור? מדוע יש מה שנקרא יום שבתון. אדרבה בתורת ישראל כשיש מצוות שהן בגדר חובה, כמו נר שבת, כמו ארבעה כוסות של יין אפילו של בית דרבנן. כל מצוות שנקראות חובות אז אפילו עני שבישראל צריך לקיים אותם. אם אין לו אז נותנים לו, תומכים בו מבחינת העני כעני. אבל האדם בלהט על חשבונות משקיע למען מצווה שהיא חובה. הבחירות הן מצווה של חובה, כי גורל העם, גורל המדינה תלוי בכך. גורל יעודנו וערכנו תלוי בכך, מדוע נותנים פרס? ועינינו ראו ולא זר שיום השבתון מנוצל לרעה על ידי חגיגות, על ידי בילויים ולא הולכים כולם ללכת להצביע, ולא למדו לקח וממשיכים עם השבתון הזה שכאמור יש לו עקרון העולם. צריך לתת תחושה של שליחות, של מצווה, של חובה ולא של שכר מכר. הנה אני נותן לך יום שבתון, לך תצביע. כמו ילדים קטנים שמפתים אותם. קח סוכריה תבוא תלמד. הדרך הזו פסולה, היא נלוזה, היא לא נכונה. ועוד יותר גרוע, החליטו למרות המשבר הכלכלי שאנחנו עומדים בפניו, המשבר של גרעון אדיר של מיליארדים למרות הכל, מלבד יום שבתון שעולה לנו במיליארדים החליטו להגביר יותר, להגביה את המימון של המפלגות למען התעמולה. כלומר, משלמים מכספי הציבור למרות המצב הגירעוני החמור, מטעמי תעמולה שהיא "תבחרו בי!", והם כתשו את כל אחד ואחד מריצים אותו שיבוא ויקבל איזה שהוא כבוד, אולי ירוויח, אולי הוא יכנס. זוהי דרך נלוזה, דרך לא נכונה יהיה צורך בעידן הגירעוני הזה לשים על כפות המאזניים גם את המצב הגירעוני כשיש בעיות מבחינת בתי חולים, ועוד בעיות אחרות רבות מאוד שמצפות לפתרון.

לסיכום מורי ורבותי, חבל, חבל שבני עמנו גם בעת הזאת טרם התפכחו, מי יתן והשם יעלה רוחו ממרומים ויתפקחו וידעו שהדרך הדמוקרטית הזו שעל פניה, לכאורה, היא נראית ערכית אבל היא הרסנית. ראו באירופה כמה וכמה מדינות הולכות לבחירות תכופות. משמע שהמשבר הוא לא רק ישראלי, המשבר הוא בתפיסת העולם המודרנית-דמוקרטית. אז מי יתן והקדוש ברוך הוא יעלה רוחו ממרומים שנתפתח ונלך לדמוקרטיה יהודית-יהדותית היא זו אשר תציל אותנו מן המשברים החמורים האלה.