לאור נסיבות מגיפת הקורונה, האם ניתן לקיים תפילות בציבור? אם לא, מה החלופה הראויה?

בימים הללו בעידן מגפת הקורונה הנוראית, ה' יסלקה מאיתנו, האם ראוי לקיים תפילות בציבור?

 

המגפה זה עניין של חיים ומוות והרי התורה מנחה אותנו "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". לכן מחללים שבת ויום הכיפורים אפילו בספק ספקה של סכנה. כל שכן בנסיבות כאלה שמדובר במגפה שכולנו צריכים להיות נחושים לקיים את כל ההוראות של משרד הבריאות, שהן הוראות מקצועיות, על מנת לסלק סכנה מאיתנו.

 

השאלה הזו מצביעה על מצוקה עצומה שאנחנו שרויים בה. מאידך, ברגע שיושבתו התפילות בציבור וזה לא מדובר ביום אחד אלא לתקופה ארוכה, הפגיעה הרוחנית היא מאוד קשה. לכן, השאלה הזו היא שאלה שמקורה מידיעת התורה ומתוך מצוקה כאמור.

 

מאידך, הרי סוף סוף כשמדובר בתקופה שאין אנו יודעים אימתי תסתיים. כנראה שחלילה, כפי שאנו שומעים כעת היא אמורה להיות ארוכה, אינו דומה אדם אנוס, כיחיד, אשר איננו מתפלל בציבור. וציבור שהוא אנוס ולא מתפלל. ואינו דומה מי שנמנע מתפילה בציבור פעם, פעמיים, שלוש, לציבור שאמור אולי חלילה במשך חודשיים לא להתכנס לא לתפילה בציבור ולא לקריאה בתורה. הרי הדבר הזה מהבחינה הזו זה חורבן רוחני. זה לא דבר כל כך פשוט.

 

לכן, אף על פי שיש כאלה שאמרו נתפלל יחיד, לא נתפלל בציבור. אני אינני נמנה עליהם מסיבה פשוטה, כיוון שמדובר כאן בתקופה ארוכה ובמשהו מקיף את כלל הציבור, לא אחד או שניים, אלא מקיף את כלל הציבור.

 

הוראה כזו לא יכולה להינתן על ידי רבנים בדרג נמוך. אלא אם אכן גדולי ההוראה יורו שכך צריך להיות או יורו מהי האלטרנטיבה, זה משהו אחר. אבל אי אפשר על בסיס של הוראות אישיות לפסוק את אשר פוסקים.

 

לכן, אישית אינני מחייב אף אדם לבוא לתפילה בציבור. אינני יכול, אינני רשאי לחייב אף אדם. אבל כל עוד אינני מקבל גיבוי של גדולי מורי ההוראה לבטל לחלוטין את התפילות בציבור ואת הקריאה בתורה. ההוראה שלי היא כדלקמן:

 

 

להתפצל לכמה מניינים - לא יותר מעשרה בני אדם בתוך אולם בית הכנסת, אפילו שהוא גדול עם חלונות פתוחים.

להתפצל לכמה חללים ושטחים פתוחים - בבתי כנסת שיש להם מבואות, עשרה יתפללו במבואה. שיש להם רחבות, עשרה יתפללו ברחבה. יש להמליץ בפני הנשים היקרות שלנו שלא להגיע לעזרת נשים, ואז נוכל גם עשרה בעזרת נשים.

היה ויש מזג אוויר נעים, נח בלתי גשום, יש לצאת לרחבה ואז שם באוויר מול השמים הפתוחים יש להתפלל בציבור ולקרוא בתורה לכולם.

בתי כנסיות שאין להם את התנאים והנתונים האלה, לא תהיה ברירה אלא לקיים מניין אחרי מניין.

 

כפי שאתם רואים אנחנו מנסים למצוא חלופות איך לשמר את העוצמה הגדולה הזו של מה שנקרא תפילה בציבור שהיא, היא אשר איננה שבה ריקם ובמיוחד בימים האלה ובנסיבות האלה. אבל אני חוזר ואומר אינני מחייב ברמת היחיד, אני ממליץ מאוד ברמת הציבור כך לנהוג כפי שאמרתי, אלא אם כן תתקבל הוראה מגדולי הדור שאכן באמת יש להימנע לחלוטין מלהגיע לבתי כנסיות.

להתפלל עם בני המשפחה יחד
יהודי תימן שהיו בודדים בכפרים או יהודים שהתפללו ביחד אמרו "ברכי נפשי את ה' המבורך, ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ובמקום "קדוש קדוש קדוש ה'.." אמרו "קדושת ה' צבאות.."  יש את הנוסחים האלה שהיחיד אומר את הקדושה בדרך שמותרת להיאמר. כל זה כאמור, להקנות מעין נוסח התפילה במנין, שלא תשתכח תורה מישראל.

לקרוא את פרשת השבוע בבית ללא הברכות, מעין קריאה בתורה,.

 

זוהי הדרך הנראית לנו כדרך ההילכתית השקולה. ומאחר והכל מאוד נזיל ומשתנה, אם אכן יתפתחו דברים ותצטרך להיות הוראה אחרת, נאמר את ההוראה האחרת.

כאן המקום לקרוא מקירות הלב, לכל נבחרי הכנסת אשר אמונים על מדינת ישראל לעם היהודי כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוסו על עמנו! די לכם השנאות והנקמות. עתה צריכים כולם לשלב ידיים ולהיאבק במציאות הקשה הזו שנקראת מגפה עולמית אשר מסכנת בריאותם של רבים, אשר מטלטלת את הכלכלה. גם להיות מובטל זה דבר איום ונורא. המשק עלול להגיע למיתון איום ונורא. תפסיקו כבר עם פוליטיקה זולה, שמרו על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. שמרו על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית עם זהות יהודית.

כל הכוחות האלה חייבים עוד היום במקום ללכת להתנגח ולהתנצח בתעלולים פוליטיים אשר מטלטלים אותנו ומסכנים אותנו, התלכדו, התאחדו. לא עת כעת לכל המלחמות האלה. אף פעם לא. אבל וודאי לא כעת.

 

גם יהודים אשר כביכול לא אמונים על האמונה הרי הדבר פשוט, שבלי ליכוד הכוחות לא נוכל להתמודד עם המגפה הרעה הזו. חייבים להתאחד.

מבחינת שלומי בני ישראל שיש להם עוד קומה של אמונה, לא רק ליכוד הכוחות במובן המעשי כיצד מתמודדים, אלא במובן האמוני אנו מאמינים באמונה שלימה שהשנאת חינם הזאת היא קטרוג עצום, והיא מונעת השגחה אלוהית פרטית. היא יוצרת הסתר פנים שהקדוש ברוך הוא מסתיר פניו מאיתנו בגלל עוונותינו, בגלל שנאת חינם שבתוכנו.