האם מכבדים אדם אחר להיכנס ראשון לבית הכנסת?
שלום לרב!
זכור לי שראיתי ב"הלכה פסוקה" ב"חוק לישראל" שהביא מהרמב"ם שבפתח בית הכנסת אין מכבדים בכניסה אלא דווקא ביציאה (שכולם ממהרים לתפילה). האם אפשר בבקשה מקור כלשהו, ומה נפסק בנדון?
ברוך ה' אנחנו זוכים לומר בתום כל תפילה הלכה. תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. שנאמר, "הליכות עולם לו". אל תקרא הליכות אלא הלכות. אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך".
לא כתוב הלכות, כתוב הליכות עולם לו. דרשו חכמים אל תקרא הליכות אלא הלכות. אז מי שאומר הלכה כל יום זוכה לחיי עולם הבא. עולם לו - הכוונה עולם האמת והנצח.
'הליכות' אלו דפוסי התנהגות מסורתיים מדור לדור. ולכן, אלה הם הלכות. חושבים שהלכות זה רק מה שכתוב בגמרא, ברמב"ם, בשולחן ערוך, וזה נכון. יש הלכות שהם דפוסי התנהגות של אבותנו המקובלים מדור לדור.
ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה תוך שאני בוש ונכלם. כמו רוב בית ישראל, נחשפנו לטקסים של השרים היוצאים והשרים הנכנסים. וכל אימת שהם נפגשו אלו עם אלו, כיוון שבגלל הקורונה אין לוחצים ידיים, הם עושים מגע במרפקים. מרפק מול מרפק נקישה. בושתי ונכלמתי.
ראיתי את זה כבר עם נשיא המדינה כשנפגש עם המיועדים לראשות הממשלה. נפגשו ונקשו מרפק במרפק.
אני מבקש לפרסם את הליכות החן של עמנו מדור לדור, כי אצלנו מדורי דורות לא לוחצים ידיים, לא מתחבקים ולא מתנשקים, ולא בגלל הקורונה. אלא מסורת היא שקדים קידה של כבוד אצילית. קידה זה מכובד. זה אצילי. זה.נקי דעת.
בעוונותינו המרובים, היום המציאו את ההמצאה בגלל הקרונה. המצאה שסליחה הרי היא אינפנטילית, במקום ההוד והכבוד, ונתנו את הדעת בצורה כזו. מדוע אנחנו צריכים להמציא לנו המצאות על נקישות כאלה במרפק?! הרי נקישות מרפק מבטאות לעומתיות, התנגדות. במקום זה קידה מבטאת כבוד אצילי.
בשעה שיהודי פוגש את חברו כיצד הוא אומר לו שלום? לא נותן לו יד ולוחץ לו, ואחר כך צריך לספור את מספר האצבעות, אם נשארו לו כל האצבעות. לא. אלא כיצד עושים? מניח ידו על ליבו וקד לחבר קידה של כבוד וגם חבירו קד כנגדו. זו צורה אצילית נקיית דעת. כך יהודים אומרים שלום זה לזה.
תקוותי שדברים הגיוניים הגונים שורשיים ערכיים יגיעו לראשי המנהיגים שלנו ולציבור, ולא יתביישו לאמץ הליכות עולם, הליכות של עם ישראל מדור לדור, במקום ההמצאה הבדיונית הדמיונית - נקישות עם המרפק, שהיא באמת מעוררת סלידה.
יהי רצון שהאסימון של מנהיגנו יפול ואכן באמת יאמצו את הליכות החן של עמנו. אל תקרא הליכות אלא הלכות. ומי שהולך בהליכות כאלה, בהלכות כאלה, עולם לו. זוכה לחיי עולם האמת והנצח.
שלום לרב!
זכור לי שראיתי ב"הלכה פסוקה" ב"חוק לישראל" שהביא מהרמב"ם שבפתח בית הכנסת אין מכבדים בכניסה אלא דווקא ביציאה (שכולם ממהרים לתפילה). האם אפשר בבקשה מקור כלשהו, ומה נפסק בנדון?
שלום וברכה
כתב הרמב"ם שלגבי האבא: "לא יכריע את דבריו".
מה זה אומר? לפי התשובה בשו''ת זה קשה מאד ליישום. כל מה שמחליט האב - אי אפשר להציע משהו אחר...
לדוגמא אבא אומר "בואו נתדלק כאן" אז הבן צריך להזהר ולא לומר "למה כאן? יותר טוב שם"
אשמח להבהרה, תודה רבה
מחד מחמיר הרמב"ם בנגיעה במים ואפילו באצבע קטנה ומאידך מונה מספר מקרים לקולא אפילו העובר בנחל ע"מ לשמור פרותיו. ידוע שטהרת הידים הינה מן הדברים המעכבים התפילה. האם דווקא במים או אפילו בחומר אחר?
מהו הבסיס להיתר של הרמב"ם לאשה לרחוץ ידה אחת כשהיא מאכילה את בנה?
היש העדפה הלכתית לבצוע ככר הלחם העליון או ככר התחתון או שאין חובה כלל להחזיק הככרות אחת מתחת לשניה?
מהי שיטת רבנו הרמב"ם בנטילה ובציעת לחם משנה בשבתות וימים טובים?
כיצד השתלשלו המנהגים השונים של אחיזה בלחם המשנה ואופני הבציעה והחיתוך המקדים בסכין?
מהם הסיבות לנוהגים להביא לקבורה אברים שהוסרו מגופם של חולים, הניתן להשוות שליה לאבר מן החי?
היש הבדל בדין בין שליה בתהליך הפלה לבין שליה שיצאה לאחר לידה מושלמת?
האם ניתן לעשות שימושים שונים בשליה ואף להשליכה לאשפה?
לק"י
לכבוד הרב שלום
בעניין לבישת ציצית קטן .
הרי, לשיטת רבינו א"צ אא"כ נטל טלית המכסה את ראשו ורובו משא"כ בציצית קטן שלימינו הנלבשת ע"ג.
א"כ מדוע לברך עליה ויותרמכך מה טעם לבישתה
אודה לכבוד הרב לתשובה לשיטת רבינו
בכל הכבוד והערכה
אם פורסם בקבוצות הווצאפ הכלליות באחת הערים בארץ, פסק הלכה של הרב העירוני , האם מותר למשתתפים בקבוצות הווצאפ להעביר ביקורת ולשאול על דברי הרב, כמובן בכבוד המתבקש לתלמיד חכם?
האם חייב להתאפק מלעשות צרכיו עד שיגיע למחוז חפצו למרות הסיכון הבריאותי הכרוך בדבר?
היש להימנע מלעשות צרכיו מסיבות צניעות גם במקום שאין לו אפשרות אחרת להתפנות?
ההלכה והמוסר היהודי קובעים: "משתינין בפני הרבים". האם גם בתקופתינו?