מהו דפוס ההתנהגות הנאות והמכובד במפגשים בין איש לרעהו?

ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה תוך שאני בוש ונכלם. כמו רוב בית ישראל, נחשפנו לטקסים של השרים היוצאים והשרים הנכנסים. וכל אימת שהם נפגשו אלו עם אלו, כיוון שבגלל הקורונה אין לוחצים ידיים, הם עושים מגע במרפקים. מרפק מול מרפק נקישה. בושתי ונכלמתי.

ראיתי את זה כבר עם נשיא המדינה כשנפגש עם המיועדים לראשות הממשלה. נפגשו ונקשו מרפק במרפק.

אני מבקש לפרסם את הליכות החן של עמנו מדור לדור, כי אצלנו מדורי דורות לא לוחצים ידיים, לא מתחבקים ולא מתנשקים, ולא בגלל הקורונה. אלא מסורת היא שקדים קידה של כבוד אצילית. קידה זה מכובד. זה אצילי. זה.נקי דעת.

בעוונותינו המרובים, היום המציאו את ההמצאה בגלל הקרונה. המצאה שסליחה הרי היא אינפנטילית, במקום ההוד והכבוד, ונתנו את הדעת בצורה כזו. מדוע אנחנו צריכים להמציא לנו המצאות על נקישות כאלה במרפק?! הרי נקישות מרפק מבטאות לעומתיות, התנגדות. במקום זה קידה מבטאת כבוד אצילי.

בשעה שיהודי פוגש את חברו כיצד הוא אומר לו שלום? לא נותן לו יד ולוחץ לו, ואחר כך צריך לספור את מספר האצבעות, אם נשארו לו כל האצבעות. לא. אלא כיצד עושים? מניח ידו על ליבו וקד לחבר קידה של כבוד וגם חבירו קד כנגדו. זו צורה אצילית נקיית דעת. כך יהודים אומרים שלום זה לזה.

תקוותי שדברים הגיוניים הגונים שורשיים ערכיים יגיעו לראשי המנהיגים שלנו ולציבור, ולא יתביישו לאמץ הליכות עולם, הליכות של עם ישראל מדור לדור, במקום ההמצאה הבדיונית הדמיונית - נקישות עם המרפק, שהיא באמת מעוררת סלידה.

יהי רצון שהאסימון של מנהיגנו יפול ואכן באמת יאמצו את הליכות החן של עמנו. אל תקרא הליכות אלא הלכות. ומי שהולך בהליכות כאלה, בהלכות כאלה, עולם לו. זוכה לחיי עולם האמת והנצח.