האדם נברא בצלם אלוהים ונמסר לו עולם עשיר בכוחות ובאפשרויות. אותה דעת יכולה לשמש לבריאות, ללימוד ולחיי חברה, ויכולה גם להעצים תאוות ומאבקי שליטה. השאלה המלווה את פרשת בראשית היא כיצד נשתמש בכוח שניתן לנו.
האזינו לעיון בפרשת בראשית על כוח הדעת, כבוד האדם והוויתור המאפשר לנו לחיות יחד.
האדם והעולם שנמסר בידיו
בבריאת האדם נאמר דבר שלא נאמר על שאר הנבראים: ״נעשה אדם בצלמנו כדמותנו״. לצד צלם אלוהים ניתן לו שלטון בעולם שסביבו. יש לו יכולת להשתמש בכוחות הבריאה לצרכיו, ומוטלת עליו אחריות למה שיעשה בהם. לאחר השלמת הבריאה הקב״ה שובת ומשגיח בעולם. גם האדם נקרא לשבות ביום השביעי, לטובתו ולטובת הבריאה.
גם במילים ״פרו ורבו״ יש הבדל בין האדם לבעלי החיים. אצל בעלי החיים זו ברכה המבטאת את כוח הקיום והרבייה שטבע בהם הבורא. האדם מקבל גם ציווי, משום שיש לו דעת ובחירה. הוא יכול לשאול עם מי יקים משפחה, מה הוא מבקש להעניק לילדיו ואילו ערכים יעביר לדור הבא.
מה פירוש האזהרה מפני עץ הדעת?
מדוע נאסר על מי שנברא בצלם אלוהים לאכול מעץ הדעת? לאור ביאורו של הרמב״ם, אין כאן שלילה של החכמה שניתנה לאדם. האזהרה נוגעת לכיוון שבו ישתמש בה. מדע המועיל לבריאות, לטכנולוגיה, ללימוד ולמוסר מקדם את האדם. כשהדעת נעשית מכשיר לשכלול הגירוי והתאווה, האדם עלול להתרחק מן המעלה שניתנה לו.
סיפורי גן עדן מציגים עניינים עמוקים בדרך ציורית ואלגורית. הנחש מבטא את היצר המטעה את האדם לחשוב שההגבלה האלוהית נועדה למנוע ממנו להתחרות בבוראו. האדם נכנע לפיתוי, מתרחק מאלוהים ויוצא מן החיים האידיאליים אל עולם של עמל והתמודדות. העולם מלא אפשרויות של טוב, אך יכולתנו ליהנות מהן תלויה גם בריסון שלנו.
האיש והאישה ושאלת ריבוי המצוות
התורה אומרת ״זכר ונקבה בראם״. גם האגדה על בריאתם כשהם דבוקים גב אל גב והפרדתם כדי שיעמדו זה מול זו מבטאת שוויון בערך האישיות. לכל אחד מאפייניו ותפקידיו, ולשניהם מעמד אנושי מלא. משום כך, הפיכת האישה לחפץ של תשוקה או של סחר מנוגדת למגמת הבריאה.
כאן עולה השאלה על ברכת ״שלא עשני אישה״. ריבוי המצוות המוטלות על האיש מוסבר בצורך לרסן את יצריו. עליו לקבל את המצוות כאתגר שהוא מודה עליו. כשהוא רואה בהן עול בלבד, הוא מתקשה להתמודד. הברכה אינה גורעת מערכה של האישה. הרי ההלכה מחייבת את האיש לכבד את אשתו יותר מגופו. את הדברים צריך להבין מתוך התמונה הכוללת של תורת ישראל.
מה למדנו מן המאבק בין קין להבל?
לפי האגדה, המחלוקת בין האחים הקיפה את הבעלות על האדמה, את תוצרי עולם החי, את הנשים ואף את המקום המקודש. היצר מתגלה בממון, בשליטה ובקנאות דתית. כשהדעת משתעבדת למאבק הזה, האח נעשה אויב והסכסוך מגיע לרצח. התורה מתארת התקדמות באומנויות וביכולת האנושית, ובצידה הידרדרות מוסרית.
החכמה כשלעצמה אינה מספיקה לבניין חברה. אדם חייב ללמוד להגביל מרצונו חלק מרצונותיו כדי להתחבר לאחרים. בכיתה, בין שכנים ובמשפחה יש הבדלי רצון ואינטרסים. מי שדורש למצות תמיד את כל רצונותיו מוצא עצמו במסלול התנגשות.
הוזכר בהקשר זה ניסוי חינוכי בארצות הברית שתואר כמתן חופש נרחב לילדים לבחור כיצד ללמוד ולהתנהל. לפי התיאור, הם פיתחו כישורים גבוהים, אך התקשו לקבל כללים חברתיים. החינוך נדרש אפוא לטפח גם דעת וגם יכולת לחיות עם הזולת. רק מתוך שיתוף יכולים בני אדם למצות יחד את כוחותיהם.
מסקנת הדברים
צלם אלוהים נותן לאדם דעת ובחירה ומטיל עליו אחריות. המצוות מחנכות לריסון היצרים, לכבוד האדם ולוויתור המאפשר חיבור. חברה החותרת בהתמדה להתנגשות מסכנת את עצם קיומה. על הרקע הזה נזכר נח, שמצא חן בעיני ה׳ ושמר על ערכיו בתוך ההידרדרות שסביבו.
מדוע האזהרה מפני עץ הדעת אינה שלילת החכמה?
החכמה ניתנה לאדם והיא מייחדת אותו. לאור ביאור הרמב״ם, האזהרה היא מפני הכוונת הדעת לתאוות המשעבדות את האדם. עלינו להשתמש בה לתועלת החיים, ללימוד ולמוסר.
כיצד מתיישבת ברכת ״שלא עשני אישה״ עם כבוד האישה?
ריבוי המצוות המוטלות על האיש נועד לרסן את יצריו, ועליו לקבל אותן כאתגר שהוא מודה עליו. אין להסיק מן הברכה על פחיתות ערכה של האישה. האיש מצוּוה לכבד את אשתו יותר מגופו.
מדוע חיי חברה דורשים מאדם לוותר על חלק מרצונותיו?
לכל אדם רצונות ואינטרסים, והם עשויים להתנגש באלו של זולתו. הגבלת חלק מרצונותינו מרצון מאפשרת לנו להתחבר, לשתף פעולה ולהפיק יחד תועלת מכוחות שאין היחיד יכול למצות לבדו.