וידוי וביעור מעשרות - פסח התשפ'ב

מצוות ביעור ווידוי מעשרות בפסח של שנת השמיטה
הנחיות ההלכתיות והמעשיות הנוגעות למצוות ביעור ווידוי מעשרות, כפי שהן חלות בפסח של השנה הרביעית למחזור השמיטה. המצווה מהווה מעין "ניקיון" של חובות המעשרות שנצברו, ומטרתה לוודא שכל התרומות והמעשרות הופרשו וניתנו ליעדם. במציאות המודרנית, שבה רוב הציבור צורך תוצרת חקלאית עם כשרות מהדרין, היקף היישום המעשי של המצווה מצטמצם משמעותית, אך הוא נותר רלוונטי במקרים של גידול עצמי, הפרשת חלה, או ספקות בתוצרת. המסמך מבהיר את ההבדל בין שיטת הרמב"ם (רבנו) לבין המנהגים הרווחים כיום בנוגע לביצוע הווידוי.

מהות המצווה ותזמונה
מצוות ביעור מעשרות חלה בכל שנה רביעית ושביעית למחזור השמיטה. על פי שיטת הרמב"ם, מצוות הווידוי כוללת בתוכה את עניין הביעור.
* המטרה: לוודא שאין בביתו של אדם "טבל" (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות) ושכל המתנות לכהן, ללוי ולעני הועברו ליעדם או בוערו מהעולם.
* המועד: תהליך הביעור (ההפרשה והניקיון) צריך להסתיים עד ערב שביעי של פסח. הווידוי עצמו נאמר ביום שביעי של פסח.
* ההקשר הרחב: המצווה נועדה להסדיר חובות של אנשים שלא הספיקו במהלך השלוש שנים החולפות להעביר את המעשרות לירושלים או לבעלי התפקידים (כהנים ולוויים).

היישום המעשי במציאות המודרנית
עבור מרבית האוכלוסייה העירונית, מצוות הביעור כמעט ואינה קיימת בפועל מהסיבות הבאות:

1. רכישה ממקומות מושגחים: חנויות עם כשרויות מהדרין מוכרות תוצרת שכבר הופרשו ממנה תרומות ומעשרות כדין.
2. העדר גידול עצמי: לאדם שאין לו עצי פרי או ירקות בגינתו ואינו מקבל טבל מאחרים, אין חובת ביעור.

מקרי קצה המחייבים התייחסות:
* הפרשת חלה: מי שאופה בביתו (למעט בפסח עצמו שבו משתמשים בקמח מצות מוכן) חייב לוודא שכל החלות הופרשו ובוערו.
* גינות פרטיות: פירות שגדלו בגינה פרטית בשנה השישית (שנה שלפני השמיטה) וטרם עושרו, חייבים בהפרשה ובביעור.

הנחיות לביצוע הפרשה וביעור בימינו
מאחר שבימינו "כולנו טמאי מתים", קיימות מגבלות על נתינת התרומות לכהנים, והתהליך מתבצע כדלקמן:

סוג ההפרשה    הנחיה לביצוע
תרומה גדולה ותרומת מעשר    יש להפרישן אך אסור לתת אותן לכהן כיוון שהן טמאות. יש להשמידן (לשרפן או להשחיתן).
מעשר ראשון    יש להפריש ולתת ללוי (בכל כמות שהיא).
מעשר שני    יש לפדותו. מומלץ לפדות על סוכר או לחם (ולא על מטבע).
מעשר עני    יש לתת לעני.

שיטת ביעור המעשר השני (המלצה מעשית):
כדי לבער את המעשר השני בדרך הטובה ביותר, מומלץ לפדותו על סוכר, להמיס את הסוכר במים ולשפוך. כך החומר "מתכלה מאליו" ללא השחתה פיזית ישירה. אם פודים על מטבע, יש לחלל את המטבע על סוכר או לחם ולהשמיד את המאכל (למשל, בתוך שקית סגורה בפח).

סוגיות ייחודיות לשנת השמיטה
ההבחנה בין ירקות לפירות בשנה זו קריטית לעניין המעשרות:
* ירקות: רובם אסורים משום "איסור ספיחין". ירקות רב-ענתיים שגדלו בשביעית נחשבים קדושים בקדושת שביעית והם הפקר, ולכן אין צורך להפריש מהם תרומות ומעשרות.
* פירות: פירות שחנטו בשנה השישית והם נקטפים בשביעית, עדיין חייבים בתרומות ומעשרות ודינם כתוצרת שנה שישית לעניין ביעור.

וידוי מעשרות: הלכה ומנהג
קיימת מחלוקת לגבי האפשרות להתוודות בימינו (אמירת פרשת "כי תכלה לעשר" שבספר דברים):
1. שיטת הרמב"ם (רבנו): רק מי שקיים את כל מצוות התרומות והמעשרות "כדת וכהלכה" מראשיתן ועד אחריתן רשאי להתוודות. כיוון שבימינו התרומות טמאות והתהליך אינו מושלם, אין וידוי מעשרות.
2. מנהג ספרד ואשכנז: נהגו לקרוא את הפרשה מחומש ביום שביעי של פסח כזכר למצווה.
3. מנהגים שנויים במחלוקת: ישנם מקומות שבהם מוציאים ספר תורה במנחה של יום טוב לקריאת הפרשה. המקור מציין כי הרמב"ם התנגד למנהגים אלו.

השורה התחתונה למעשה: למרות שעל פי ההלכה היבשה אין חובת וידוי בגלל הטומאה, הציבור נוהג לקרוא את הפסוקים מתוך החומש ביום שביעי של פסח ובכך יוצא ידי חובת זיכרון המצווה.