נוהגים אנו להזכיר את הפסוק "עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע". העניין האמוני הוא נכס צאן ברזל בשביל תשועת ישראל. והנה, לצערנו ולדאבון לבנו, אנחנו רואים בימים האחרונים שעלולים אנחנו במו ידינו לפגוע באפשרות התשועה הזו שאנחנו מובטחים בה. שהרי המלחמה בדרום טרם הסתיימו, ומלחמה באופק בצפון שכנראה היא בלתי נמנעת, שהרי תושבי הצפון אינם בבתיהם, ובתיהם נהרסים מיום ליום ואין צל של ספק שכנראה יצטרכו להילחם מלחמה גם בצפון. נכון מאוד שמבחינה דמוקרטית כל בחירות הן לארבע שנים, אלא אם כן מתרחשים אירועים מטלטלים אשר שוברים את העיקרון הזה של ארבע שנים. נכון מאוד שהשביעי לאוקטובר הוא מאורע מטלטל אשר מצריך להקדים את הבחירות. אבל צריכים לדעת מתי להקדים את הבחירות, לא כשאנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. והנה אנחנו כבר רואים שלמרות שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של המלחמה, מדברים על בחירות. ולא רק מדברים על בחירות, אלא נוהגים כימי בבחירות: שנאות, הכפשות ושנאת חינם, שכבר בעבר בית שני חרב בגלל שנאת חינם. ואסור שאזהרה הזו שחורבן בית שני לא תהיה נגד עינינו, שבית שלישי שאנחנו עומדים בפניו לא יבנה בגלל שנאות חינם כאלה. משום כך אנחנו קוראים בקול קורא: התאגדו סביב האמנה דלקמן.
א. אכן לא נמתין ארבע שנים עד לבחירות.
ב. ניקח חצי שנה, אשר בה אנו מעריכים שנוכל להשלים את המלחמה בדרום וגם בצפון. ועד חצי השנה הזו, שום שנאות, שום קנאות, שום פוליטיקה, בין אם נמצאים בממשלה, בין אם לא נמצאים בממשלה, אלא אחדות לצורך הניצחון המוחלט ושחרור החטופים. זהו צו השעה.
רק אחרי חצי שנה, יוכרז על בחירות וכן תוקם ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות רבות ונרחבות. הנה רק אתמול שמענו על גילוי מסמך שהצבא ידע גם ידע על תוכנית הפשיטה של אויבינו בדרום, ולמרות הכל הייתה תרדמה. כך שאין צל של ספק שהוועדה הממלכתית צריכה לחקור גם את הדרגים הצבאיים, גם את הדרגים המדיניים, ולאו דווקא רק באירועים הסמוכים לשביעי באוקטובר, אלא לבדוק מן השורש כמה שנים לפני כן, הרבה תפיסות עולם אשר חילחלו ומנחות את גורמי הצבא ואת הגורמים המדיניים. ואולי שגויות היו אותן תפיסות, וככל שלא נחקור אותן, עלולים אנחנו לסבול בעתיד. אלא חייבים אנחנו לחקור היטב היטב, לא כדי להכפיש מישהו, לא כדי להאשים מישהו, לא כדי להפיל מישהו, אלא כדי לשמור על גחלת ישראל אשר הולכת ונבנית בזכות הקדוש ברוך הוא שחס וחלילה לא תכבה גחלת זו בטרם עת. זהו צו השעה, זהו קול הקורא, זוהי האמנה המוצעת. נתפלל לקדוש ברוך הוא שהאמנה הזו, שאנו אומרים אותה כעת, תופץ ככל האפשר על חברינו בכלים מכלים שונים, עד שתגיע לנוגעים בדבר, שמא אולי יתפכחו ויתלכדו סביב הקול קורא וסביב האמנה הזו שאנו מציעים על מנת שנוכל להגיע לניצחון וגם כדי לשחרר את החטופים. וגם כאמור כדי לבדוק את עצמנו דמוקרטית ולטפל בכל הקשיים שהיו ושנמצאים, על מנת שנוכל להתקיים בארצנו ונוכל בעזרת השם יתברך להגיע אל המנוחה ואל הנחלה.