זכותו של אדם לחלוק על רעהו אבל המלגלג עליו עובר על 'לא תקלל חרש'

לא אחת שומע מי מאיתנו מישהו המדבר בכלי התקשורת ואומר דעה מסוימת שהשומע לא מסכים איתה. באותו רגע, באופן אוטומטי, השומע מבטל את אותה דעה, וזוהי זכותו ואולי אפילו חובתו. דא עקא שיש לפעמים הרגל רע. במקביל לכך שהוא מבטל את הדעה, הוא אומר: "מה הוא מדבר שטויות? מה הליצן הזה אומר?". כך הוא מתחיל לגחך על הדובר או להטיח בו כינויי גנאי וכיוצא בזה. זוהי עבירה. כלומר, מותר ואפילו מצווה, או אולי אפילו חובה, לחלוק על מישהו בדעה לשם שמיים. אבל לכנות את מי שאמר מה שאמר בכינויי גנאי, גם אם הוא טועה לדעת השומע, זה טעות מוחלטת. לגמרי. אנו יכולים לבטא שדבריו מסוכנים, אסורים וכדומה, אבל לא להיגרר לכינויי גנאי כלפי הדובר. כי נאמר בתורה: "לא תקלל חרש", שאסור לקלל אפילו מי שאינו שומע. יש לדעת שהקללה אסורה גם אם הנמען אינו שומע אותה.