סמכות בתי הדין לממונות בכלל ובתי הדין לממונות הקהילתיים בפרט
הועבר בכנס רבני קהילות בנושא המשפט העברי בקהילה, שהתקיים בכ"ב אלול תשע"ג 28.8.13 בנושא סמכות בתי הדין לממונות בכלל ובתי הדין לממונות הקהילתיים בפרט, בקליניקה למשפט עברי, אונ' בר אילן.
השיטה המקובלת כיום בעולם הדמוקרטי של בחירת נבחרים ע"י הצבור, היא במקרה הטוב ביותר הבטחת האינטרס של הרוב, מבלי לבחון לגמרי באיזו מידה אינטרס זה גם צודק ובאיזו מידה אין הרוב מנצל עובדה זו של היותו רוב בכדי לגרום עוול למיעוט.
אמרנו "במקרה הטוב ביותר", משום שאליבא של המציאות, אין הרוב המושג בבתי הנבחרים מייצג גם את רוב הציבור שבמדינה, והוא מושג ע"י צירופים שונים ועסקאות בהם מתלכדים מיעוטים שונים על בסיס של "שמור לי ואשמור לך", ושלא לדבר על מעברים פתאומיים של אישים על רקע אינטרסים אישיים וכך מתהווה הרוב בצורה מלאכותית . ברור שגם כאן פועלים המניעים האישיים של יצר הכבוד וניצול העמדה, לא כגורמים אחרונים במעלה ולכן מנהיגים של ימינו לא יתבעו מן הצבור, לא יוכיחו, כי המוכיח מאבד, על כל פנים לפי שעה, את הפופולריות שלו.
העיקרון שהדמוקרטיה כל כך מרבה להתהדר בו -"הכרעה ע"י העם ועל פי רוב דעות", לא חדש הוא לנו מקורו בתורה וחז"ל. התורה קובעת את הכלל "אחרי רבים להטות" וחז"ל למדים מהאמור בתורה לעניין מינויו של בצלאל, שבתחילה נאמר "ויאמר הי אל משה לאמור ראה קראתי בשם בצלאל ..." ( שמות ל" א ) ולבסוף משה מציג את הנבחר לפני העם בכדי לקבל את הסכמתו, שנאמר "ראו קרא ה י בשם בצלאל...״ , (שם ל"ה).
אמר הקב"ה למשה, הגון עליך בצלאל? אומר לו רבש"ע, אם לפניך הגון , לא כל שכן לפני?. החזיר לו אעפ"כ לך ושאל וערוך משאל עם. שאל משה לישראל הגון בעיניכם בצלאל?, אמרו לו אם לפני ה' ולפניך הגון, לא כל שכן לפנינו?! (ברכות נ"ה). מובן שהמינוי של בצלאל היה ע"פ דבר ה', אך כדי ליצור הסכמה כללית, ביקש ה' ממשה לקבל את המנדט מהעם. באופן דומה, המינוי הפוליטי בממשל חז"ל נעשה ע"י הסנהדרין, שהם מוכרים ומקובלים ע"י הציבור כגדולי הדור, וע"י שהוסמכו על ידם אלא שהם חייבים לעשות זאת בהתחשבות עם צרכי הצבור, ובהיותם משוכנעים שהללו ראויים לתפקידם .
אולם, גם במקרה זה עדיין יש רשות בידי הצבור להביע התנגדותו למינוי ע"י אי קבלתו עליו. דבר זה אנו רואים בגמרא אפילו ביחס ל"סמיכה" שנראית לנו להיות שייכת כולה בתחום הסנהדרין והמסמיכים. כך אמרו בגמרא על ר' מאיר שסמכו ר"ע ולא קבלוהו, והיה צריך להסמיכו מחדש. כן נאמר שם על ר' חנינא ור' הושעיא שר' יוחנן היה מעוניין להסמיכם ולא עלתה בידו (סנהדרין י"ד).
בראי חז"ל, הרוב לא תמיד משקף את האמת והראוי. יש לבדוק יפה את המניעים שלו, ואם יש לו נגיעות אישיות, ואם ההכרעה שלו היא משום שדורש טובת עצמו, כי אז אין זו הכרעה ואין להתחשב בה. כפי שמסופר בגמרא (הוריות י.) ר"ג רצה למנות שני ת"ח מצוינים לפרנסי צבור והם ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טיפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש", ואין הכוונה שאפשר לדעת את מספר הטיפות שבים, אלא שאותם חכמים פתחו אסטרטגיות ומסוגלים לתת הערכות בקרוב של דיוק מקסימלי. ר"ג הבחין בתכונה זו שלהם, ומי כנשיא יכול להבין, שיכולת הערכה היא בסיס למנהיג ציבור ועוד שלא נצלו את יכולתם לפרנסה. ומספרת הגמרא ששלח רבן גמליאל לקרא להם ולא באו. שוב שלח להם ובאו. אמר להם: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - עבדות אני נותן לכם!".
זוהי הדמות האמיתית של מנהיגות ישראל שבורחת מפני כל צל של קבלת שררה. ואם אפשר לשכנע לקבל המנהיגות, הרי רק על פי האבחנה שידעו שאין זו אלא עבדות, שמוטל על ראשם עול הצבור, דאגת הצבור ומוכנים למסור נפשם עבור הצבור. תורת ישראל מחנכת לאימון בגדולי תורה שנתקבלו על הצבור. הם נחשבים
"עיני הקהל", והחלטתם היא על דעת רוב ישראל, בתנאי שהיא מקבלת הסכמת הצבור. המונח התלמודי "אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה" (ע" ז ל"ו), משקף את התייחסותם של החכמים בהלך הרוח שבעם, אך אסור למנהיגי הציבור ללכת שבי אחר הרוב, כי קיומו של קהל אוהד, נלהב ומעריץ - נותן בידיהם של מנהיגיו את תחושת הביטחון העצמי, העוצמה, והוודאות מסמאת העיניים שהיא אם כל חטאת וכל שגגה.
אבל עד שנזכה לבחירות דמוקרטיות בראי חז"ל , וגם למנהיגים שרואים בשררה עבדות ולא ניצול כוח ופרסום, נדע לבחור לעת עתה, באנשים שמסוגלים ללכת עם ראש מורם ולהחזיק באידיאולוגיה אינטרסנטית לעם ישראל, מבלי לשנותה בהתאם למצב רוחם של "רוחות זרות" מבית ומחוץ.
הועבר בכנס רבני קהילות בנושא המשפט העברי בקהילה, שהתקיים בכ"ב אלול תשע"ג 28.8.13 בנושא סמכות בתי הדין לממונות בכלל ובתי הדין לממונות הקהילתיים בפרט, בקליניקה למשפט עברי, אונ' בר אילן.
היי
ישנה תופעה של הענקת "מפתח העיר" על ידי ראש עיר
לרבנים, אמנים, זמרים וכיו"ב
פעם למדתי שמפתח העיר הינו מושג הלכתי המעניק
למקבל המפתח שליטה בהחלטות על העיר.
לא מצאתי סימוכין הלכתיים לכך.
על פי ההלכה והחוק, האם אדם שקיבל מפתח עיר מראש העיר,מקבל סמכות
מיוחדת לגבי אותה עיר?
האם יש מצווה לציית לדעתו בענייני העיר?
האם החוק מקנה לו יתרון כלשהו בעיר על פני תושב רגיל?
מתוך סמינריון נוער יהדות תימן קיץ תשע"ז ביד בנימין
שאלתי היא - כבעל תשובה, מדוע יש כל כך הרבה רבנים ודעות ? איך אפשר לדעת מה הדרך הנכונה ? במיוחד אם רואים רבנים מתקוטטים מעל דפי העיתון ?.. איך אפשר להסביר התנהגות שכופרת בעיקר - אהבת ישראל, דווקא מאלו שאמורים ללמד אותנו עליה ?
שלום לכבוד הרב. אני תלמיד ישיבה דתי לאומי הנחשף רבות למשנתו ההלכתית והמחשבתית של הגאון הרב קאפח זצ"ל. ענקיותו בכל מכמני התורה אינה נסתרת לי, היות והיא נשקפת מכל דורה ודורה בחיבוריו. דוקא לאור זאת, מטרידה את מנוחתי שאלה כבדה, והואיל וכבוד הרב שליט"א נחשב לתלמיד מקורב של הרב קאפח זצ"ל, ברצוני להעלותה בפני כת"ר, בתקווה כי כת"ר יראה ששאלתי איננה נובעת מרצון לקנטר או לפגוע בכבוד הגרי"ק חלילה, אלא על מנת ללמוד מדרכיהם של חכמי ישראל ולשתות ממימיהם הזכים. פעמים רבות, בלמדי את כתביו של הגרי"ק, אני נתקל בביטויים חריפים ביותר כלפי שיטות אחרות.
כלה שנתקדשה ופירסה נידה טרם החופה, האם רשאים לפי פסק הרמב"ם והשו"ע להמשיך ולעבור לשלב הנישואין?
מהו טעמו של הגר"ע יוסף שפסק שהחופה המקובלת היום משמשת כיחוד בניגוד למנהגי הספרדים הקדמונים?
כיצד צריך לנהוג ראש ישיבה האמור לערוך חו"ק לחתן וכלה הסומכים על רבותיהם החלוקים עליו הלכתית?