הרב יוסף קאפח והרבנית ברכה קאפח יהיו דמויות המופת עליהן ילמדו תלמידי החינוך המללכתי-דתי בשנת הלימודים תשע"ו.
בשנים הקודמות למדו תלמידי החמ''ד בכל הגילאים על הרב שאול ישראלי ועל הרב חיים דוד הלוי, ובשנה הבאה לראשונה גם אישה תהיה דמות המופת של החמ"ד.
הרב יוסף קאפח זצ"ל היה גדול מפרשי משנתו של הרמב"ם בדורנו, ממנהיגי יהדות תימן, חבר מועצת הרבנות הראשית ודיין בבית הדין הגדול בירושלים.
הרב קאפח נולד בצנעא בירת תימן, נתייתם מהוריו בגיל צעיר וגדל ולמד בבית סבו, הרב הראשי של תימן. החוק בתימן באותם ימים קבע כי יתום מהורים אחת דתו – להתאסלם. על מנת להימלט מגזירה זו התחתן לאחר פטירת סבו עם בת דודתו, ברכה.
בשנת תש"ג (1943) עלו בני משפחת קאפח לארץ ישראל. הרב יוסף למד בישיבת "מרכז הרב", קיבל הסמכה לדיינות ובשנת תש"י נתמנה לבית הדין האזורי בירושלים, ולאחר מכן לדיין בבית הדין העליון של הרבנות הראשית. כמו כן, היה הרב קאפח חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל ושימש כנשיא הקהילה התימנית בירושלים. הרב יוסף קאפח היה חדור הגות ציונית דתית, שמח מאד על הקמת המדינה ופסק שחובה להתגייס לצה"ל.
הרב יוסף קאפח פרסם מעל שבעים ספרים ומאות מאמרים מגוונים, שגולת כותרתם הינה מחקריו במשנת הרמב"ם. נושא זה היה טבעי בשל השתייכותו לקהילה התימנית שנודעה במסירותה לרמב"ם וראתה בו "מרא דאתרא". שיטתו הפרשנית של הרב קאפח התבססה על העיקרון שיש להבין את הרמב"ם על פי הרמב"ם, היינו, פסקיו לאור תשובותיו, אגרותיו, פירושיו למשנה, לספר המצוות, לספריו הפילוסופיים; ביאור מלות ההגיון ומורה הנבוכים, וכן לכתביו הרפואיים. על אף גאונותו העצומה והיבול הספרותי הרחב שפרסם הוא נשאר ספון בדל"ת אמות של הלכה חי בצניעות ואף סרב לקבל עליו תפקידים פוליטים שהוצעו לו כרב ראשי לישראל או כשר הדתות.
ברבים מביאוריו של הרב קאפח ניתן לראות כיצד הוא מבאר סוגיות רבות עפ"י מציאות החיים בתימן, שהיתה דומה למציאות בתקופת התלמוד. בשל כך, הבין את דברי המשנה והתלמוד ללא הקושי שעמד בפני המפרשים שחיו באירופה.
הרב, שכונה בפי תלמידיו בתואר "מארי" (= מוֹרי), זכה בפרסים רבים על מחקריו, ובין היתר בפרס ישראל, פרס הרב קוק, פרס ביאליק ופרס כץ, וכן היה בעל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. הרב נפטר בשיבה טובה בי"ח בתמוז תש"ס.
הרבנית ברכה קאפח היתה אשת חסד, פעילה חברתית, יזמית ומורת דרך לרבים, כלת פרס ישראל לשנת תשנ"ט (1999) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. המשפחה התגוררה בירושלים, והרבנית קאפח הקימה מפעל רקמה אשר פרנס כחמישים עובדות מרחבי העיר.
במקביל ניהלה הרבנית מפעלי גמילות חסדים במשך עשרות שנים אשר היוו סעד לאלפי נזקקים בירושלים וסביבתה. בין היתר ייסדה את פרויקט "קמחא דפסחא", במסגרתו חולקו במשך שנים בעזרת הציבור מצרכי מזון לחג הפסח, ואת הבגדייה בה חולקו בגדים יד שניה והושאלו שמלות לכלות.
בשנת 1992 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". על פועלה זכתה הרבנית קאפח ב-26 תעודות הוקרה שונות, וכן בפרס ישראל לשנת תשנ"ט - 1999, על "תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה".
התמונה באדיבות צופית צחי, ואתר: http://kapach.co.il