לקראת הכנס השנתי למורשת הרב יוסף קאפח, חשף אתר האינטרנט "נצח ישראל" כתבה נדירה שפורסמה בשנת 1969 לרגל זכייתו של הרב קאפח בפרס ישראל על תרגום וביאור פירוש הרמב"ם למשנה, שמהווה היום ספר יסוד בספרייה התורנית.
הערב אשר התקיים בבית הכנסת ישורון בירושלים עבק בתורתו של הרב קאפח זצ"ל אשר עוד ממשיכה לפעול ולהשפיע רבות על עולם המחקר התורני והמדעי.
הרב קאפח אשר החזיר את הרמב"ם למרכז הדיון בבתי המדרש, הציב בכך משנה סדורה הלכתית ומחשבתית שיש בה לענות על צרכים וקונפליקטיים רבים העולים בדורנו כדון: יחסו של הרמב"ם לדתלשי"ם, תוקפו של הרמב"ם בפסיקה במרוקו ובארץ ישראל וחיוב מזונות לילדים.
בכנס נשאו דברים הרה"ג משה אלחרר רב העיר שלומי, הרב פרופ' בן ציון רוזנפלד מאוניברסיטת בר אילן ומכללת אורות, הדיין הרב אליעזר איגרא חבר בית הדין הגדול, ואת סיום הכנס יחתום הרה"ג ד"ר רצון ערוסי רב העיר קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית נשיא "מכון מש"ה" אשר ממשיכה את הפצת תורת הרב קאפח.
תודה לרב דוד משה יצ"ו על הפניית המכון לכתבה. גם אתם מוזמנים לשלוח חומרים נוספים למערכת האתר כדי שנביא לתועלת הציבור.
קרדיט תמונות: תמיר רצון
המחזיר הרמב"ם לשפתו
ה. יוסטוס
הרב יוסף קפאח, חתן פרס ישראל
"פרס ישראל" שהוענק להרב יוסף דוד קאפח על התרגום מערבית של פירוש הרמב״ם למשנה,
מציין מפעל מדעי החותם דרך ארוכה של נסיונוה להביא יצירת ענק זו — שהיא מעיו תלמוד זוטא — במהדורה עברית אהידה ומתוקנת ; ומפעל הקונה מקום מיוחד לעצמו בשל העמל, האהבה והמסירות המרובים שהושקעו בו.
פירוש המשניות של הרמב״ם זכה לעשרות נסיונות תרגום — מהם לסדרים שלמים, מהם למסכתות אחדות ומהם לפרקים — מאז ר׳ יהודה אלחריזי, שתירגם אח סדר זרעים עוד בחייו של הרמב״ם. ועד הדורות האחרונים. אך למפעל שלם ואחיד לא הגיעו.
התרגומים המובאים בש״סים ובספרי המשניות הם מעשה ידיהם של שבעה מתרגמים, ורוב התרגומים ״לוקים בשגיאות ובשיבושים הנדמים בחלקם מחוסר הבנה מעמיקה של הענין ע"י המתרגם, בחלקם מאי־ ידיעה מספקת של הלשון העברית ובחלקם מכך שהלבלרים שעסקו בשעתם במלאכת ההעת־ קה היו לעתים קרובות עמי הארץ — היו מחליפים אות באות. ועל ידי כך עוות מובנם של משפטים ולעתים אף היו מחסירים מילים ואף שורות. מםתבר, אגב, כי ב״שלושה עשר עיקרים״ שקבע הרמב״ם לאמונה הישראלית, המלה ״עיקרים״ היא תרגום משובש של המלח הערבית ״קואעד״ שהוראתה ״בסיסים״ או ״יסודות״; ואמנם נראה הדבר קשה לרבים, מאחר שאיו בתורה עיקר וטפל.
ועוד: כפי שמעיד על עצמו הרמב׳׳ם, הוא התחיל לחבר פירוש זה ״ואני בן שלוש ועשרים שנה, והשלמתי אותו במצרים ואני בן שלושים שגה״; אולם גם בשנים שלאחר מכן הוסיף עליו תיקונים על גבי תיקונים, שלא כולם היו לנגד עיניהם של המתרגמים השונים. ישנם תיקונים שהרמב״ם הכניס בפירושו ושלא הוכנסו בכתב־היד המקורי, אלא שציווה עליהם בשעת לימוד עם תלמידים או שהכניסם באיזה כתב־יד אחר. הרב קאפח, שהיה לפניו כתב היד המקורי, השקיע עבודה רבה בהשוואות עם כתבי יד אחרים, כדי לקבוע אח המוקדם והמאוחר בתיקונים, שמספרם רב עד למאד.
הרב קאפח בא לעבודה זו מצוייד בכל הסגולות הדוושות לכך, בהתלהבות ובמסורת אבות.
״מאז גיל שמונה״, מספר הרב קאפת, ״החלו ללמדני פירוש זה של הרמב״ם במקורו ומאז ב״ה לא משתי ממנו״. למעלה מארבעים פעם חזר על הפירוש לסדרי המשנה במקורו הערבי, ואביו וסבו הקדישו עשרות שנים לחיפוש אחרי כתב־היד ברחבי תימן ולאחר מכן מחוצה לה. במאתים השנים האחרונות לא היה בתימן אף טופס שלם של כל ששה סדרי משנת עם פירוש הרמב"ם; בערך בשנת תר״ן החל סבו לתור ולחפש בכל גבולות תימן, בערים ובכפרים, בערימות הגניזות וב־ תלי חרבות, אחר דפים ועלים מפירוש זה, לא חסך עמל וכסף וימים ולילות היה יושב ומעתיק כל דף וכל פיסה, שבאו לידו — ועסק בכך גם בנו — ולפני כשבעים שנה התקין סדר לימוד קבוע במשנה עם פירוש הרמב׳׳ם במקורו בערבית בכל ליל שבת מחצות ועד עלות השחר, כשבשעת הלימוד עוסקים נם בהשוואות בין המקור והתרגום. הוא גם עודד רבים מתלמידיו להעתיק לעצמם משניות אלו, כך שעם השנים היו מצויים כבר כחמישים טפסים שלמים — וכל אותה עת לא פסק מלחפש אחר כתבי-יד אחרים כדי להגיע לטקסט מושלם מבחינת התיקונים שהוכנסו ע״י הרמב״ם על פני השנים.
עם עלייתו לארץ המשיך הרב יוסף קאפח במסורת סבו ואביו. עוד בשנת תש״ז העלה, את הרעיון של תרגום חדש של הפירוש ובשנת תש״י הטיל עליו הרב י.ל. מימון ז"ל להכין את העבודה, והוא השקיע בה עשרים שנות מחקר ועמל, שפריין — המהדורה החדשה והשלמה של הפירוש בהוצאת ״מוסד הרב קוק״ אשר לפנינו מהדורה אחת כשבעה כרכים, הכוללת את סדרי המשנה שבצד התרגום העברי מופיע גם הפירוש במקורו הערבי (באותיות עבריות) עם הערות, ומהדורה בת שלושה כרכים של המשנה עם פירוש הרמב״ם בתרגומו העברי. הרב קאפח הוסיף גם מבוא לפירוש וגם דברי מבוא לכל סדר והערות מאירות עיניים לגוף הפירוש.
ואכן, יש לברך את ״מוסד הרב קוק״ על המפעל הגדול הזה שהושלם ביזמתו — ויש לברך על ״פרס ישראל״ שהוענק להרב קאפח (שאגב זכה גם בשעתו ב״פרס ביאליק״ בגלל ספרו על ארחות יהודי תימן) שמפעלו זה, פרט לערכו הרב, משקף גם פרק מופלא של מורשת הדביקות בתורת הרמב"ם.