דילוג לתוכן העיקרי

רמב״ם

שלום הרב
הרמב"ם במורה מדבר על אנשים שאי אפשר להיות שלם. לדוגמא איש שחם מאוד. למדתי שאיש כזאת אי אפשר לקבל צורה של דעת. האם מותר להיות רחמים לאנשים כאלו כאשר הם צריכים עזרה או אולי מקיים מה שתלמוד אומר "שאסור להיות רחמן למי שאין בו דעת"

שאלה ברמב"ם

שלום הרב
העברית שלי קצת גרוע. אני מארצות הברית. למדתי איגרות הרמב"ם (שילת) עמוד תעט ולא היבנתי מה רב שילת אומר בהערה. האם הוא אומר שלפי רמב"ם המילה "דעה" = אפשר מה שקיבל ממסורה או קבלה ולא צריך עיון שכלי. והוא חולק על רב קאפח שאומר למורה א:נ שדעה צריכה עיון. לא יודע אם אני נכון. אבל באיגרת -הרמב"ם מפורש שאמונה שקבל מקבלה או מסורה לא ידיעה! גם משמע ממורה א:נ. כאשר למדתי את האיגרת חשבתי שרמב"ם רק אומר איפה תהיה מהמקור של האמונות אבל הוא לא מגדיר את המלה דעה-אמונה. מה הרב חושב?

מדוע הרמב״ם מדגיש שיש לחלוט בשר במים רותחים ומוסיף ״אבל לא לפושרין״?

לק"י כ"א אלול תשפ"ד
כבוד הרה"ג רצון ערוסי הי"ו
כנהר שלום
בהל' י כתב רבנו "ומשליכו מיד לתוך מים רותחין אבל לא לפושרין". בהיות שכבר פירט רבנו "מים רותחין", למה הוסיף וכתב "אבל לא לפושרין"? והאם יש נפק"מ להלכה בלשון רבנו הכפולה לכאורה?
תכתב בספר החיים ובספר הזכרון
שמעיה אפל

כיצד מבדילים בין אסמכתא לדין תורה שנלמד בדרשה לפי הלכות ממרים?

אשמח אם הרב יכול להבהיר לי כמה מילים בדברי הרב רב קאפח. ממה שהבנתי מדברי הרב בכמה מקומות, דברים הנלמדים מי"ג מדות הם או א. פירושים המקובלים מפי משה וחז"ל עשו אתם כאסמכתות אבל הם באמת דאורייתא ובהם אין שום מחלוקת, או ב. שהם דינים דרבנן.

האם קדושה, טומאה וטהרה הן תכונות של הדבר עצמו לפי הרמב״ם?

שלום לכת"ר.
האם מושגי הטהרה, הטומאה והקדושה לדעת רבנו הם מושגים הכרתיים (תלויים במחשבת האדם) ואינם כוח הקיים במציאות?
לדוגמא קדושת ספר תורה וקדושת ארץ ישראל, כתפיסה מחשבתית על חשיבות ספר תורה וא"י שצריכה להיות באדם ולכן נקראים קדושים? או שיש כוח קדושה שקיים בעצם ספר תורה או באדמה. וכן לענייני הטהרה כמצורע, זב, נידה וכד'...
בתודה מכת"ר.

Subscribe to נצח ישראל