מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים?
נאמר במשנה במסכת עבודה זרה דף כ"ט עמוד ב':
שאל ר' ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים? אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה (ולכן קיבת הנבלה אוסרת את הגבינה) אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה, (ואף על פי כן) אמרו: כהן שדעתו יפה (שלא מואס בקיבה) שורפה חיה (פירש רש"י: גומעה) ולא הודו לו אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין (מאחר והיא פרש בעלמא, ולכן, בגלל שהיא בגדר פרש, אין בה כדי לאסור את הגבינה) אמר לו מפני שמעמידין אות' בקיבת עגלי עבודת כוכבים אמר לו אם כן למה לא אסרוה בהנאה (כי הרי כל עבודה זרה אסורה גם בהנאה) השיאו לדבר אחר (כלומר, הסיטו לנושא אחר) אמר לו ישמעאל היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך? אמר לו כי טובים דודיך. אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים.
וכתב רבינו בפירוש המשנה:
מה שחייב שלא יודיעו סיבת איסורה הוא קרבת אותה הגזירה, דילמא אתו לזלזולי בה, ולזה היה מנהגם כאשר אסרו דבר בגזירה אין מודיעים סיבת אותה הגזירה במשך שנה, עד שיתפרסם איסור אותו הדבר ויתפשט אצל הנשים וההמון, ואז יודיעו הטעם.
וסיבת איסור גבינה של גויים שמא יעמידנה בעור קיבת נבילה, לפי שגם הוא מעמיד, וידוע ששחיטת הנכרי נבילה. ואם העמיד בעור הקיבה, איסור זאת הגבינה אינו משום בשר בחלב, כי בשר בחלב אינו אוסר אלא בנותן טעם, כמו שנבאר בחולין, ואמנם נאסר בגלל שחיטת נכרי, ולא נאמר בזה אחד מששים, מפני שהוא מעמיד, ופעולת הנבילה ניכרת, וכאילו הגבינה כולה נבילה.
לפי שהדבר האסור אם התערב עם המותר, והיתה פעולת זה הדבר האסור גלויה וניכרת ולא אבד במיעוטו ולא נעלם, הרי הוא יאסור הכל, ואפילו היה הדבר האסור מעט השיעור, ולא ייאמר אז לא אחד מששים ולא אחד ממאה, על דרך מה שביארנו בשני מערלה באומרם כל המחמץ והמתבל וכו', והמעמיד יותר חזק ממחמץ ומתבל, וכך אמרו, הכל הולך אחר המעמיד. אמנם קיבת הנבילה עצמה הרי היא מותרת, לפי שהיא פרשא בעלמא, רצוני לומר בבחינת הפרשה ופסולת, ואינה מגוף הבהמה. ולפיכך מותר לנו לקנות קיבת הגויים ולהעמיד בה הגבינה, וכן אם ראינו גוי שהעמיד החלב בקיבה עצמה מותר לנו לאכול את הגבינה הזאת. ואין מועיל בזה הפרסום, ולא הכרע הסברה, אלא ראיית העין. ומה שחייב שלא תיאסר הגבינה משום חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, לפי שטעם זה האיסור כדי שלא יערב חלב בהמה טמאה עם אותו החלב, והעיקר אצלנו חלב בהמה טמאה אינו מעמיד, ולא נשאר איסור אלא איסור הנבילה, כמו שזכרנו.
העולה מדברי רבינו:
- חז"ל לא מגלים את טעם הגזירה בשנה הראשונה לאחר שתקנוה, עד שתתפשט הגזירה בכל ישראל, שמא יבואו לזלזל ויאמרו שהטעם לא חל עליהם.
- איסור גבינת הגוי הוא משום שהם נוהגים להעמיד את הגבינה בעור קיבת נבילה.
- ולא אומרים כאן שיש ביטול בששים מאחר ועור הקיבה הוא מעמיד את הגינה כי לולא עור הקיבה לא הייתה נוצרת הגבינה ואם אמרו חז"ל שאם האיסור מחמץ או מתבל הוא אינו בטל בששים כל שכן שמעמיד אינו מתבטל בששים (כי הרי אנו רואים את השפעתו על הגבינה).
- אולם גבינה שנוצרה על ידי קיבת נבלה (לא עור הקיבה) אינה נאסרת מאחר והקיבה עצמה הינה פרש בעלמא (הפרשה ופסולת) ולכן אינה אוסרת.
- אם ראינו את הגוי שהכין את הגבינה באמצעות קיבת נבלה (לא עור קיבה), היא מותרת באכילה.
- אין לאסור את גבינת הגוי משום חלב בהמה טמאה, כי חלב בהמה טמאה אינו מתגבן לגבינה.
נאמר בגמרא בדף ל"ה עמוד א':
מאי "כי טובים דודיך מיין"? כי אתא רב דימי אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלי דברי דודיך (כלומר, גזירות חכמים) יותר מיינה של תורה (מעיקר תורה שבכתב) מ"ש האי קרא דשייליה? אר"ש בן פזי ואיתימא ר"ש בר אמי מרישיה דקרא קא"ל (שיר השירים א, ב) "ישקני מנשיקות פיהו" אמר ליה: ישמעאל אחי חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב (פירוש רש"י: ואל תדקדק להקשות על הגזירה) מאי טעמא? אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר אבא: גזרה חדשה היא ואין מפקפקין בה (כלומר, לא מפרשין את טעמה של הגזירה). מאי גזירתא? אר"ש בן פזי אמר ריב"ל: משום ניקור (שמא ניקר בה דרץ והטיל ארס) ולימא ליה משום ניקור? כדעולא, דאמר עולא: כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא דלמא איכא איניש דלא ס"ל ואתי לזלזולי בה (כלומר, שמא יבואו לזלזל בגזירה בגלל הטעם שפורסם) מגדף בה ר' ירמיה אלא מעתה יבשה תשתרי ישן תשתרי (כלומר, לפי טעם זה יש להתיר גבינה ישנה או יבשה) דא"ר חנינא יבש מותר אין מניחו ליבש ישן מותר אין מניחו לישן. א"ר חנינא לפי שא"א לה בלא צחצוחי חלב (ולכן היא נאסרת משום חלב בהמה טמאה) ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. הא קיבה גופא שריא (כלומר אם העמיד בקיבה עצמה, הגבינה מותרת) ומי אמר שמואל הכי? והתנן: קיבת העובד כוכבים ושל נבילה הרי זו אסורה. והוינן בה אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא? (ומדוע יש כפילות?) ואמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת עובד כוכבים נבלה אסורה (כלומר, קיבת בהמת גוי אבורה על אף שנחא פירשא). ל"ק
כתב רבינו בהלכות מאכלות אסורות פרק ג':
חֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, אֵינוּ נִקְפֶּה וְעוֹמֵד כַּחֲלֵב הַטְּהוֹרָה; וְאִם נִתְעָרַב חֲלֵב טְהוֹרָה בַּחֲלֵב טְמֵאָה--כְּשֶׁתַּעְמִיד אוֹתוֹ--יַעֲמֹד חֲלֵב הַטְּהוֹרָה, וְיֵצֵא חֲלֵב הַטְּמֵאָה עִם הַקּוֹס שֶׁלַּגְּבִנָּה. [יג] וּמִפְּנֵי זֶה יִתֵּן הַדִּין שֶׁכָּל חָלָב הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי אָסוּר, שֶׁמֶּא עֵרַב בּוֹ חֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה; וּגְבִנַּת הַגּוֹיִים מֻתֶּרֶת, שְׁאֵין חֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה מִתְגַּבֵּן. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי מִשְׁנָה גָּזְרוּ עַל גְּבִנַּת הַגּוֹיִים, וַאֲסָרוּהָ מִפְּנֵי שֶׁמַּעְמִידִין אוֹתָהּ בְּעוֹר הַקֵּבָה שֶׁלִּשְׁחִיטָתָן שְׁהִיא נְבֵלָה.
יא וְאִם תֹּאמַר וַהֲלוֹא עוֹר הַקֵּבָה דָּבָר קָטָן הוּא עַד מְאוֹד בֶּחָלָב שֶׁעָמַד בּוֹ, וְלָמָּה לֹא יִבָּטֵל בְּמֵעוּטוֹ--מִפְּנֵי שְׁהוּא הַמַּעְמִיד אֶת הַגְּבִנָּה; וְהוֹאִיל וְדָבָר הָאָסוּר הוּא שֶׁהִעְמִיד, הֲרֵי הַכֹּל אָסוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר.
יב [יד] גְּבִנָּה שֶׁמַּעְמִידִין אוֹתָהּ הַגּוֹיִים בַּעֲשָׂבִים, אוֹ בְּמֵי פֵּרוֹת כְּגוֹן שֶׂרֶף תְּאֵנִים, וַהֲרֵי הֶן נִכָּרִין בַּגְּבִנָּה--הוֹרוּ מִקְצַת גְּאוֹנִים שְׁהִיא אֲסוּרָה: שֶׁכְּבָר גָּזְרוּ עַל כָּל גְּבִנַּת הַגּוֹיִים, בֵּין שֶׁהִעְמִידוּהָ בְּדָבָר אָסוּר בֵּין שֶׁהִעְמִידוּהָ בְּדָבָר מֻתָּר--גְּזֵרָה, מִשּׁוֹם שֶׁהִעְמִידוּהָ בְּדָבָר הָאָסוּר.
יג [טו] הָאוֹכֵל גְּבִנַּת הַגּוֹיִים, אוֹ חָלָב שֶׁחֲלָבוּהוּ וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ--מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. הַחֶמְאָה שֶׁלַּגּוֹיִים--מִקְצַת גְּאוֹנִים הִתִּירוּהָ, שֶׁהֲרֵי לֹא גָזְרוּ עַל הַחֶמְאָה, וַחֲלֵב הַטְּמֵאָה אֵינוּ עוֹמֵד; וּמִקְצַת גְּאוֹנִים אֲסָרוּהָ, מִפְּנֵי צִחְצוּחֵי חָלָב שֶׁיִּשָּׁאֵר בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַקּוֹס שֶׁבְּחֶמְאָה אֵינוּ מְעֹרָב עִם הַחֶמְאָה כְּדֵי שֶׁיְּבָּטֵל בְּמֵעוּטוֹ, וְכָל חָלָב שֶׁלָּהֶן חוֹשְׁשִׁין לוֹ, שֶׁמֶּא עֵרַב בּוֹ חֲלֵב טְמֵאָה.
יד [טז] יֵרָאֶה לִי שְׁאִם לָקַח חֶמְאָה מִן הַגּוֹיִים, וּבִשְּׁלָהּ עַד שֶׁהָלְכוּ לָהֶן צִחְצוּחֵי חָלָב--הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת: שְׁאִם תֹּאמַר נִתְעָרְבוּ עִמָּהּ וְנִתְבַּשַּׁל הַכֹּל, בָּטְלוּ בְּמֵעוּטָן. אֲבָל הַחֶמְאָה שֶׁבִּשְּׁלוּ אוֹתָהּ גּוֹיִים--אֲסוּרָה מִשּׁוֹם גֵּעוּלֵי גּוֹיִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר.
טו [יז] יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּשַׁב בְּצַד הָעֵדֶר שֶׁלַּגּוֹי, וְהָלַךְ הַגּוֹי וְהֵבִיא לוֹ חָלָב מִן הָעֵדֶר--אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּעֵדֶר בְּהֵמָה טְמֵאָה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ חוֹלֵב: וְהוּא, שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹתוֹ כִּשְׁהוּא חוֹלֵב כְּשֶׁיַּעֲמֹד, שֶׁהַגּוֹי מִתְיָרֵא לַחְלֹב מִן הַטְּמֵאָה, שֶׁמֶּא יַעֲמֹד וְיִרְאֶה אוֹתוֹ.
רוב הפוסקים בדורנו אוסרים חלב גויים גם בימינו, אולם לדעת הרב משה פיינשטיין זצ"ל אומר, שמאחר ומצינו בגמרא שאם היהודי נמצא בקרבת הגוי והגוי פחד שמא הגוי רואה אותו, מאחר והגוי חושש שמא יראהו היהודי למרות שהוא לא רואה אותו באופן רציף, הרי החלב מותר. ולכן מאחר וזו גזירה עם טעם, הרי שמעיקר הדין מותר לסמוך על פיקוח ממשלתי שנמצא בחו"ל כהרתעה מפני שימוש בחלב טמא, ומותר לשתות חלב גוי במדינו כאלה. אך עדיין ראוי להחמיר ולא לשתות חלב גוי גם בנסיבות כאלה.
ויש לדון מהי שיטת רבינו לגבי פיקוח ממשלתי, לפי הלכה י"ב עולה שגזירת גבינה הינה חלוטה וגם גבינה שעשאוה באמצעות עשבים אסורה, ומכך שרבינו בהלכה י"ג כרך גבינת גויים עם חלב גויים, יוצא שגם גזירת חלב גוי הינה חלוטה. גם ניתן לדייק זאת מכך שרבינו לא נתן פתח היתר לחלב גוי על ידי שיגבנו לגבינה (אם כי אפשר לטעון שעדיין גבינה זו נאסרה משום צחצוחי חלב כמו חמאה והרי אי אפשר לבשל את הגבינה באופן שלא יהיו צחצוחי חלב).
אולם מאחר והפיקוח הממשלתי לא מקפיד בעירוב של עד 2% מחלב אחר. כמו כן יש ניסויים וטיפולים אחרים שהופכים את הפרה לטריפה וחלב טריפה אסור בשימוש, לכן נראה שלא ניתן לסמוך על הפיקוח הממשלתי.
לגבי היתר קניית חמאה מהגויים בתימן, כותב מארי בהערה כ"ד:
סיכום:
- איסור גבינת הגויים הינה גזירה חלוטה שלא ניתן להתירה, כל שכן במציאות התעשייתית של היום שיש תוספות אסורות.
- יש להחמיר בשימוש בחלב גוי ואפילו אבקת גוי גם במציאות של היום שיש פיקוח ממשלתי בגלל טעמים אחרים (2% חומרים אסורים+בהמות טרפות).
- אולם לגבי קטנים, כל שיש למוצר כשרות ואין להם מוצר אחר המתאים לבריאותם, אפשר להתיר ולסמוך על הפוסקים שמתירים.
סיכום שיעור במסגרת 'כולל יום השישי' באדיבות ר' ערן חבשוש