- פורסם בעיתון גל גפן , מאת הכתב איתן אלחדז ברק.
את הרב ד"ר רצון ערוסי (74), רבה הראשי של קריית אונו פגשתי לא פעם ולא פעמיים, באירועים רשמיים ופרטיים, ובכל הפעמים הללו התגלה לפניי אדם נעים הליכות, רטוריקן שמקפיד על כל תג בשפה אבל יותר מכל אדם שיודע להלך בין הטיפות, בין המגזרים השונים. תמיד נדמה כמי שארשת פניו אומרת יותר מאשר פיו. לקראת היום הקדוש בשנה פגשתי לשיחה את הרב שיש שאומרים שקריית אונו קטנה על מידותיו, ובכל זאת הוא איתנו פה כבר למעלה משלושים שנה. את הקסם של לדעת להלך בין הטיפות, לימדו אותו קורות חייו ששזורים בכל הרבדים של החברה הישראלית.
ניסיון חטיפה
ערוסי נולד בתימן בעיר הבירה צנעא, ועלה לארץ בהיותו בגיל 4 בעליית "מרבד הקסמים" בשנת 1949. יש לרב מעט זיכרונות מתימן שם אביו היה מוכר בדים בשווקים "הפרייבט שלו היה חמור באמצעותו היה מפרנס את משפחתו ושבעת ילדיו".
בארץ, משפחתו שוכנה במחנה קליטה "עין שמר"' והזיכרונות שלו משם הם כתם על פרויקט הקליטה הכביר בשנותיה הראשונות של המדינה: "כשהגענו לשם הורידו לי את הפאות גננות מ"השומר הצעיר", הם חשבו שזה דבר שהוא לא נעים ולא יפה. כאות פיצוי הביאו לי גולות. בשביל אבי שהיה איש דתי זה היה משמעותי. המשכנו לגדל את הפאות שבסופו של דבר הורדו בעקבות לחץ של קרובי משפחה שחשבו שזה פרימיטיבי".
השיחה על קורותיו של הרב בימי עליית משפחתו ארצה מובילה אותנו לסוגיית 'ילדי תימן החטופים'. גם בנושא כאוב זה יש לרב זיכרונות: "הסיפור שעובר במשפחה שלנו הוא על אחי אבנר שהלך לעולמו לא מזמן. אימי סיפרה לנו כי במחנה הקליטה ניסו לחטוף אותו. אימי, סעדה שמה הייתה הולכת יום יום להניק אותו בבית התינוקות ויום אחד כשהגיעה הוא פתאום נעלם. היא שאלה אחיות ואף אחת לא ידעה. אמרו לה תחפשי. היא הייתה הולכת מעריסה לעריסה, ושתבין היו מאות תינוקות כך שמאוד היה קשה להתבלבל בניהם אבל באחת הפעמים מבטיהם של אימי ובנה נתקלו זה בזה והוא פרץ בבכי. אימי מיד הפשיטה את בגדיו כי היה לו סימן בגופו שמבחינתה זה היה הזיהוי הסופי".
יש לך הערכות מדוע ניסו לחטוף את אותם ילדים?
"יש הרבה השערות. החברה שקלטה אותנו הייתה מערבית ובשבילה לראות משפחות ברוכות ילדים עורר דאגה. הם חשבו איך המשפחות הללו יוכלו לדאוג לכל אותם ילדים. הם חשבו לדלל את המשפחות. כנראה לקחו הורים חשוכי בנים ונתנו להם את הילדים. יש כאלו שאומרים שהם מכרו את אותם ילדים גם לא היו רישומים כך שלא תמיד היה ניתן לעקוב".
בתחילת שנות השמונים הרב לקח חלק בכמה ועדות שניסו לפתור את הסוגייה "כשנפגשתי באותם ימים עם הנשיא הרצוג ופרס שהיה ראש הממשלה אמרתי להם "דעו לכם שפרשה כזאת לא ניתן להשתיק", אמרתי להם בנוסף כי הדור שלנו עוד ספוג מורשת תימנית של איפוק ועדינות אבל יבוא יום ויקום דור שהסגנון שלו יהיה יותר תובעני ואלים".
לאחרונה היו ניסיונות שוב לפתור את הפרשה וראש הממשלה מינה את חברת הכנסת מהליכוד נורית כהן לעמוד בראש הועדה, "התחלנו כבר להכין מסמכים לועדה, אבל אז צצו הבחירות והכל נפל לכן אני מאמין שזה יצוף עוד פעם".
ממחנה הקליטה עברה משפחתו למושבת העולים "קדימה", "היה לנו קשה להיות שם. היה שם תהליך חילון ומצב כלכלי קשה. אבי יוסף ז"ל שינס מותניו וקנה דירה ברמת עמידר בר"ג ועבד למחייתו בעיריית רמת גן במחלקת תברואה, הוא היה קם כל לילה בשתיים וחצי לומד והלך לעבודה. בנוסף לעבודתו בעירייה עבד גם בניקיון דירות ובתור ילדים אני זוכר שהלכנו לעזור לו ואני גאה על כך שהיינו מנקים חדרי אשפה". אביו של הרב ערוסי השתייך לאליטה הלמדנית של יהדות תימן שדבקה בעקרונות למידה רציונליסטית ולכן אין זה פלא כי הנער הצעיר ערוסי התבלט בכישורי החשיבה שלו וביכולת שלו למסור דרשות. למרות זאת זה היה מפתיע כאשר הוא זכה להתקבל לאוקספורד של הישיבות: ישיבת הדגל הליטאית "חברון" בה התחנכו מנהיגי הציבור החרדי, "אני הייתי שם חריג ובכל זאת התקבלתי. הוכחתי יכולות".
"מסרים אנושיים ולא דתיים"
כאמור הרב ערוסי יודע ללכת בין הטיפות ובין המגזרים. הוא לא וויתר על שירות צבאי והיה רב וקצין בגדוד מילואים בשריון. לאחר השירות הצבאי נחשף לעולם החסידות האשכנזי כאשר למד בישיבה של ויז'ניץ ובמקביל נרשם ללימודי משפטים בבר אילן, "הייתי במחזור הראשון" הוא מציין שם גם הכיר את פרופ' דניאל פרידמן ועוד כמה שהפכו לשם דבר בעולם המשפטים. הוא סיים דוקטורט במשפטים ובעקבות כך ייסד את עמותת 'הליכות עם ישראל' "הייעוד שלה זה הפצת ערכי היהדות".
בגיל 22 הוא פגש את שרה, בת לעדה התימנית ומי שלימים תהפוך לרעייתו (לשניים שלושה בנים וארבע בנות. א.א.ב), שרה הייתה בת קריית אונו ומאז נקשרה נפשו בה וגם בעיר. "הייתי מבקר פה לא מעט באותה התקופה והציבור הכיר אותי. הם ראו שאני יכול לתת ולהעניק. הקמתי בקרית אונו את מכון משה לחקר משנת הרמב"ם ובאותו המקום ישנו בית מדרש לגמלאים, שם אני נותן שיעור כבר למעלה מעשרים שנה".
הרב ערוסי חבר במועצת הרבנות הראשית שזה כמו הממשלה שמייעצת לרבנים הראשיים ומתווה את הדרך בכל מה שקשור לשירותים דתיים בארץ. המועצה מונה 15 רבנים בכירים והרב ערוסי מכהן בה כבר ארבעה קדנציות. בקרב החוגים המקורבים לרב ולא רק הרב הוא דמות שהייתה יכולה להתאים להפוך להיות רב ראשי בישראל אך זה לא קרה למרות כישוריו המוכחים והיכולת שלו לחבר עולמות, "אתה נוגע פה בנקודה רגישה" מסביר הרב "כדי להיבחר להיות רב ראשי אתה צריך תמיכה של גופים ציבוריים חזקים ואני כל השנים הייתי א- פוליטי אז זה נהפך לחסרוני בבואי להיבחר".
איך מתמרנים בעיר שיש בה ציבור דתי לא קטן אך גם ציבור מאוד גדול של חילונים דעתנים?
"אני לא מתערב בפוליטיקה. אני משדר סובלנות ומופיע בכל האירועים שהעירייה מקיימת. בדרשות שלי אני מעביר מסרים אנושיים ולא דתיים מטיפים ואני רואה כיצד הציבור הלא פוליטי והדעתן מבין שיש לו עסק עם רב שמכיל, מקרב ולא דוחה. אבל לא אסתיר את זה שיש גם גרעין בתוך החברה הלא דתית שהוא תוסס ומתסיס. אני לא חושב שזה מתאים לעיר שלנו".
מה דעתך על כל עניין 'ההדתה' שפרץ לחיינו בשנים האחרונות?
"יש גורמים שבוחשים בקדרה. אבל אני יכול לומר שאין על מה. אין לך בקרית אונו משהו שאתה יכול לומר שזו הדתה. אין פה פעילות כזאת. פעם בתקופת "הימים הנוראים" היו מזמינים אותי לבתי ספר כלליים ועכשיו כבר לא מזמינים אותי למרות שהם מכירים אותי. ואני אומר דור דור ורצונו, קם דור צעיר שפשוט פוחד מכל דימוי רבני ואני חושב שזה הפסד גדול מאוד לחברה הלא דתית".
לאחרונה השיקו בבקעת אונו את אוטובוס השבת שמאורגן באופן פרטי מה דעתך על כך?
"אני לא שבע רצון מזה אבל לא הקמתי קול זעקה. אני מאמין שכל אדם בביתו ינהג כלבבו אבל אם קראנו למדינה 'יהודית ודמוקרטית' אז במה היא יהודית במרחב הציבורי? השבת זוהי מתנה שהשם נתן לנו ולעולם. ואני רוצה לומר לך זה שלא התרעמתי על כך זה לא יצר מתח, ואז פועלת הפרגמטיות ומה התברר? שאין ביקוש ואנשים לא צריכים את האוטובוס הזה וזה לא השתלם לחברה".
אי אפשר שלא לסיים ביום כיפור
"ביום כיפור יש את הפן הדתי ויש את החברתי ובשניהם אני מרגיש בספרות מאוד גבוהות. ביום זה הלבבות נפתחים, ומכיוון שאין מכוניות אתה פוגש בני אדם ואתה מברך אותם בשנה טובה. יום אחד בשנה נותנים לך חירות אמיתית".
על מה אתה תבקש סליחה ביום כיפור?
"הבחירות האחרונות לימדו אותנו שיש שסע גדול בחברה הישראלית. חכמי ישראל אמרו שבית מקדש נחרב בגלל שנאת חינם והוא לא ייבנה אלא באהבה חינם. כיוון שבשתי מערכות הבחירות הגענו לדרגה של שיסוי וביזוי ופילוג דבר שמהווה איום על עצם קיומנו כעם אחד ומיוחד בארצנו. לכן תפילתי בימים הנוראים היא אל הקב"ה שיערה רוחו ממרומים ויסלק שנאת חינם מתוכנו וירבה אהבת חינם. אז אני הולך לבקש סליחה שבמידה ולא עשיתי מספיק כדי להרבות אהבת חינם בתוך עמנו".
