נס ואור לאור מנורת המאור

הרבה מדרשים נאמרו על נס זה, שכולם עמדו על הנס ועל טיבו, עד שאין דרשן יכול לומר: "ראה זה חדש מצאתי", שכן אפשר לענות לו, "כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו", "ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר".

אולם מסתבר שחז"ל צדקו בקבעם: "אין מדרש בלא חידוש". שכן גם אם הראשונים הצליחו למצות את מכלול הרעיונות שבכל עניין, הרי משתנים הזמנים ועמם המושגים וקיים חשש שרעיונותיהם ילכו ויבטלו מן העולם. לפיכך אפשר לומר: כל המקיים רעיון, מסבירו ומחדשו, מבררו ומלבנו, מעלה עליו הכתוב, כאילו עשאו והביאו לעולם. ואשר לנושא דידן: אין לנו יומרות לדון על החג מתוך היקף ועומק שיטתיים ומושלמים, אלא להסבירו על פי אחד הדרשנים המזהירים שלנו, שמשום מה נדחה לקרן זוית (רבנו יצחק אבוהב מחבר ספר "מנורת המאור", חי במאה ה 14 או ה 15).

נס חנוכה – נס אוניברסלי

הרבה נסים נעשו לישראל ועליהם אנו אומרים בהלל ובהודיה לה', "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם". אף נס חנוכה בכלל. אולם נראה שהנס על פי הודיה זו מקבל מימד מצומצם "לנו", לישראל, נס לאומה בלבד. ואמנם פוק חזי מאי עמא דבר, צא והתבונן בדעותיהם וברגשותיהם של המונינו. אתה מיד תגלה את הרגשת ה"לנו" בנסי חנוכה: ניצחנו בשדה הקרב, הואר מקדשנו. וכך אמנם נוסח ההודיה: "על הניסים... שעשית עמנו ועם אבותינו". בעל "מנורת המאור" רוצה להבין אחרת. וזו לשונו: "הקב"ה עושה נסים ונפלאות עם ישראל בכל זמן כשהם צריכים להראות (לאחרים, לאומות העולם, ע"ר) גדלותו בעולם. ואל יחשבו בלבם (אומות העולם, כך מסתבר בדברי רבינו, ע"ר), שהעולם במנהגו נוהג, אלא שהוא יתברך שמו חידשו יש מאין וכו' ומכלל הנסים... היה בזה הנס שעשה בבית שני. כשגברו היונים על החשמונאים וטמאו כל השמנים... וכשגברה מלכות בית חשמונאי לא נמצא אלא פח שמן טהור... ונעשה נס והדליק שמונה ימים". מדבריו אנו למדים, ייעודו של עם ישראל – החדרת האמונה באלקים אחד, כל יכול, משגיח. הוראת רעיון זה נתקלת בקשיים. מאחר שאומות העולם מאמינות שהעולם כמנהגו נוהג, ולית דין ולית דיין, "ומי ה' אשר אשמע בקולו". לכן ה' עושה נסים ונפלאות עם ישראל, כדי לסייע להם בהפרכת תיאוריית החוקיות המוחלטת. שלדעתם היא שולטת בעולם, והורסת את האמונה בה' משגיח. לנסים יש תפקיד, "למען ספר שמי בכל הארץ", ואף נס חנוכה כן. יוצא, אפוא, שבניגוד למקובל לראות בנס חנוכה עניין לאומה בלבד, יש לראותו כהרבה נסים, נס אוניברסלי, שיש בו עניין לאומות העולם, לא פחות מלישראל. ושמא זו כוונת חז"ל בנוסח ההודיה שתיקנו: "ועשית לך שם גדול בעולמך, ולעמך ישראל עשית נסים ונפלאות". כדי להבליט את הכיוון האוניברסלי שמחבר "מנורת המאור" נותן לנס חנוכה. נעיין בדבריו על נס ההצלה מגזירת המן בפורים. דבר ברור וידוע כי אע"פ שהקב"ה רוצה לאיים לישראל, כדי שיחזרו בתשובה, וגם מנסה אותם, כדי להוסיף בשכרם, מ"מ אינו "גוזר עליהם אלא בחיובם"... וגם לפחדם כדי שישובו בתשובה... ומטיל יראתו עליהם מאימת גזרה רעה שיחזרו למוטב".

מדבריו למדנו שהיהודים חטאו בתקופת אחשוורוש. גזירת ההשמדה של המן היתה איום הקב"ה על ישראל, כדי שיחזרו בתשובה. ומשעשו כן נעשה הנס להצילם. יוצא, אפוא, נס פורים הינו לאומי, לישראל. אם כי הוא בודאי הכה הדים בין ההגויים. לא כן נס חנוכה הינו מלכתחילה אוניברסלי, להלניסטים, נציגי התרבות העולמית באותה שעה, שנלחמו ביהדות על אמונותיה ודעותיה.

למנורת המאור משמעות קוסמית

טבעי הדבר שהמנורה לא זכתה לעיון מדרשי רב כפי שהנס עצמו זכה. אמנם היא נתחבבה על העם כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשירה ובאמנות, אך הללו ביטויים שכיחים לכלי המשמש מצווה חביבה. והיא לא נתחדשה לרגל הנס. כי היא מנורת המקדש שכבר ידענוה. זו הדעה הרווחת, עד שאין איש מטריח עצמו לראות נכוחה, שהנס אמנם נעשה במנורת המקדש בעלת השבעה קנים, ואילו המצווה שנקבעה "לשנה אחרת" (שבת כא) נעשתה כמנורה בעלת שמונה קנים, ואולי דברים בגו?

וכאן שוב מפתיענו בעל מנורת המאור בסמליות שהוא רואה במנורה. הוא, על פי תיאוריה שעברה ובטלה מן העולם, נותן למנורה משמעות קוסמית. לדבריו, שבעה מקניה מסמלים את שבעת כוכבי הלכת, והקנה השמיני מסמל את גלגל המזלות. בזמן שבית המקדש היה קיים, הוא ממשיך, היתה המנורה בת שבעת הקנים מסמלת את כוכבי הלכת, ושולחן הפנים עם י"ב חלותיו סימל את גלגל המזלות על י"ב מזלותיו. עתה באה מנורת החנוכה ומסמלת את כל מערכת השמים.

כאמור, אין לבטל את דבריו עם ביטולה של אותה תיאוריה מדעית אסטרונומית, ועם שקיעתה של אמונת האצטרולוגיה על ההשגחה בעולם. חשוב לנו שבדבריו הוא נותן משקל יתר למנורה במה שהוא רואה בה משמעות קוסמית, ובמה שהוא פותח פתח לתהות על קנקנה של המנורה.

מנורת האור וההשגחה

וכאן באים חידושיו לידי מפגש וזהות נפלאים. המנורה כסמל למערכת השמים באה לומר, שגלות ישראל וגאולתם אינן תלויות בשום גורם שמימי. אלא הן תוצאה ישירה מאור האומה – מצבה הרוחני. ומקורן הבלעדי – אלקי השמים המשגיח בעולמו.

האור הנסיי האוניברסלי, אף הוא בא לומר, שאמונת היהדות ותורתה אין מקורן בשכל האנושי, ואינן מאמינות בשום גורם שמימי או כח בטבע. אלא מקורה אלוקי, ואמונתה באלקי השמים והארץ ה' אחד, שאין לו דמות הגוף ואינו גוף.

דבריו אלו יובהרו לנו היטב, אם נעיר הערה חשובה למתעסק במדרשי חז"ל ובספרי ההגות לחכמינו מימי הביניים. האור מסמל מאז ומתמיד את האמונה בה' ובתורה, ככתוב "כי נר מצוה ותורה אור". ובמקביל לכך את השגחת הבורא. לדוגמה: "יאר ה' פניו אליך". שכן ההשגחה האמונה והתורה תלויים זה בזה, כפי שנתבארו הדברים במורה נבוכים ח"ג פנ"א.

לפי זה האור האוניברסלי משמעותו אמונה לכל העולם בבורא עולם, והמנורה הקוסמית משמעותה עם ישראל עם עולם, משום שהוא מאמין באל עולם.

(נערך עפ"י מנורת המאור, נר ג, כלל ב, חלק ב, פרק א, סימן קלג)

פורסם לראשונה בעלון אור אונו, גליון מס' 4, כסלו תשנ"א