מצוות הדלקת נרות, קשורה להדלקת נרות המערכה בטהרה במקדש. כלומר ענין המקדש עומד במרכזם של ימי החנוכה, וליתר דיוק קדושת החיים.
כי היוונים פגעו בקדושת חיינו ובקדושת המקדש ולא הניחו אותם (=את אבותינו) לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם (=בבנותיהם נאמר, לא בבניהם. שהפגיעה בקדושת חיי בת, היא פגיעה בקדושת האומה), ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות (רמב"ם מגילה וחנוכה, ג, א).
המקדש בישראל, לרבות המקדש הראשון שהוא המשכן במדבר, כשמו כן הוא, הוא המקור לקדושת האומה. כל הנמצא בו צריך להיות קדוש וטהור, וכל העבודות בו, משפיעות על האדם באשר הוא, לחיות חיי קדושה וטהרה. קדושה זו היא פועל יוצא של השראת השכינה בו, של הידבקות האדם באלוקיו, של השכינה היורדת מטה, ושל האדם המתרומם מבהמיותו, המתעלה ברומו ובנשמתו ועולה מעלה מעלה.
קדושת החיים עושה את חיינו למיוחדים, לא הכל מותר. כי איננו עבדים ליצרינו, ואיננו חיים את השעה, את החולף, ואת התאווה. קדושת החיים גוזרת עלינו חיים מתוכננים, חיים ייעודיים. יש אסור, יש מותר, ויש מצווה, הכל בהתאם ליעד, יעד ערכי, יעד שעושה את חיינו בעולם הזה לחיים ערכיים, ושתכליתו חיי הנצח בעולם הבא.
לכן חיי קדושה, הם חיים עם אור, יש דרך, יש כיוון, יש יעד. וחיים שאין בהם קדושה הם חיי אופל. אין דרך, אין כיוון ואין יעד, כך ליחיד, כך לאומה וכך לאנושות.
המקדש בישראל מעצים את חיי הקדושה של היחיד בישראל, מעצים את הקדושה של עם ישראל, ויש בו כדי להשפיע קדושה מקדושת ישראל על כל האנושות כולה.
לאומות העולם זרה קדושת החיים היהודית. ולא אחת הם מתנכלים לה, כך קרה בחורבן בית ראשון, כך קרה בפגיעת היוונים בקדושת עמנו ובקדושת המקדש בימי החשמונאים בבית שני, וכך קרה בחורבן בית שני, וכך כיוצא בזה.
אולם קדושת עמנו אינה ענין לעצמה. היא קשורה בקיום הבריאה, ובקיום האנושות, היא ערובה להמשך קיומן, וייעודה הוא שלעתיד תשפיע על כלל האנושות בתהליך מתמשך והולך.
לכן קדושת עמנו אפשר שתפגע, אבל היא לא תחדל. נר ישראל לא יכבה, ומעט האור שישאר יהפוך להיות לאור של קבע ויתרבה וילך. וזה מה שקרה בימי החשמונאים. המעטים נצחו את הרבים, הטהורים את הטמאים, הקדושים את הזדים. ניצח בתוככי עמנו החלק שדבק בייחודו של עמנו בקדושת חיינו ובמקדש. המקדש טוהר ושופץ, עבודת המקדש חודשה, ונרות המערכה חזרו לדלוק בטהרה, אור קדושת ישראל שוב האיר את דרכנו ושוב התנוסס לעבר האנושות כדי שילכו לאורו, כשירצו ולכשיהיו ראויים לכך.
ועתה לנרות זכריה (הפטרת שבת חנוכה). עלינו לדעת שבבית המקדש הראשון היה האתגר של עמנו לחיות בקדושה בארץ הקודש כממלכת כהנים וגוי קדוש. ולא קל הדבר, כי כל התעסקות בענייני ממלכה, מדינה, כיבוש, בנין ויצירה, יש בו כדי לפגוע בקדושה הלאומית, ויש גם כדי להעצים את קדושת חיינו. הסוד הוא השילוב בין בנין ויצירה חומריים, לבין בנין ויצירה רוחניים, כדי להגיע לקדושתנו הלאומית. סוד זה טמון בנרות שלמה (הפטרת שבת חנוכה).
ויסודו של סוד זה התעצמות רוחנית כנגד כל התעצמות חומרית, עשר מנורות עשה שלמה מלבד המנורה שעשה משה רבינו, כנגד עשר שולחנות (לחם הפנים).
אולם לצערנו ובעוונותינו המרובים לא השכלנו לשמור על סוד ייחודנו וקיומנו כעם קדוש בארץ הקודש. ובית המקדש הראשון חרב, אור קדושת חיינו הועם ונחלש הן כלפי עצמנו וכל שכן כלפי האנושות.
והשאלה שניסרה בחלל עולמנו, מה יהיה בעתיד?
על כך ניבא הנביא זכריה רוני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה' (זכריה ב, יד). השראת השכינה מחדש בציון תבוא עם תמורה במנהיגות של עמנו. המנהיגות הרוחנית תהיה נקיה יותר, היא תסיר את הבגדים הצואים מעליה, היא תהיה מופת בהתנהגותה, לא יהיה לה שטן לשטנה, כי היא תהיה ללא רבב.
המנהיגות הרוחנית המופתית שתהיה בעתיד היא שתגרום לכך שתצמח מנהיגות מדינית אידיאלית מבית דוד (זרובבל), שמכירה ביעדו הרוחני של עמנו ופועלת לפי יעוד זה, שמע נא יהשוע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה, כי הנני מביא את עבדי צמח)שם, ג, ח). שתי המנהיגויות יתלכדו סביב המטרה בנין בית המקדש השני שקיומו ותפקודו הטוב יגרמו להשראת שכינה בישראל ולהשגחתה על ישראל, כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים (שם, ט).
בנין בית שני יחזיר את הקדושה לעמנו בממדים גדולים, דבר שישפיע על מהותנו הלאומית, ועל אומות העולם. אורות הקדושה של חיינו יהיו שבעתיים כאור החמה. המנורה במקדש תדלק. האור יתעצם, ושבע נרות המנורה יהיו שבעה שבעה מוצקות (שם ד, ב).
ההרמוניה בין המנהיגות הרוחנית ובין המנהיגות המדינית תבטיח את המשך קדושתינו ואת עצמתה. שני זתים יהיו על המנורה, אחד מימין הגולה (המנהיגות הרוחנית) ואחד על שמאלה (המנהיגות המדינית). וכאמור למצב זה יהיו השלכות מדיניות. כל מכשול מדיני בינלאומי יהיה לפני זרובבל למשור (שם, ז). במצב כזה תדע ותזכור המנהיגות המדינית )זרובבל) לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' (שם, ו).
וזאת משום שזהו הסוד לקדושת עמנו בארץ הקודש. אולם גם בימי בית שני שהוקם על רקע חזון נרות זכריה, ועל בסיס הסוד הגנוז באותו חזון, נעשה נסיון לפגוע בקדושת עמנו בארצו הקדושה. ובגין זאת אורות הקדושה של עמנו עממו. נצחון החשמונאים והמתיונים החזירו את קדושת עמנו בארצו הקדושה. אורות הקודש חזרו ודלקו, הפעם לא רק בחזון, אלא במציאות ניסית של פך השמן. ולכן נס נרות חנוכה מתנוסס אל עבר העתיד לבוא, לקראת בנין בית המקדש השלישי שלעולם לא ייחרב, הואיל ואורות הקדושה של עמנו באותם ימים לעולם לא יועמו, כי לא יאירו רק לעצמנו אלא לאנושות כולה.
פורסם לראשונה בעלון אור אונו, כסלו תשנ"ב (גליון מס' 7)