כבוד הרב`,

1) הלכות ציצית פרק א`, הלכה ב`: ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע, וכורכין אותו על הענף; וחוט זה, הוא הנקרא תכלת. ואין למניין הכריכות שכורך חוט זה, שיעור מן התורה.
"מכאן משתמע שזה חוט אחד"
הלכות ציצית פרק א`, הלכה ו`: ...ויהיה אחד משמונת החוטין, חוט תכלת; והשבעה, לבן.
"מכאן משתמע שחצי חוט נצבע בצע תכלת"
אינני יודע אם הבנתי נכון הן את דברי רבינו והן את דברי מארי יוסף ההערה במקום. אנא ממך לבאר לי כיצד לקיים מצווה זאת!
2) הלכות ציצית פרק א`, הלכה י"א: חוטי ציצית, בין לבן בין תכלת--צריכין טווייה לשם ציצית.
האם זאת אומרת שיש לומר בקול שעוסקים בטווייה לשמה או שמא מחשבה מספקת?
הלכות ציצית פרק א`, הלכה י"ב: ...אבל אם עשה אותה ישראל בלא כוונה, כשרה...
מדוע טוויהתן טעונה כוונה, אך לא הפיכתן לציצית על ידי קשירתן בכנפי הבגד?
3) הלכות תפילה פרק ה`, הלכה ה`:...דרך כל החכמים ותלמידיהם, שלא יתפללו אלא כשהן עטופין.
אני מבין מכאן שעליי להתטעתף בכל תפילה, האם הבנתי נכונה?
4) בחג השובועת נעשה מעשה, בבית-הכנסת בו אני מתפלל שהוא ספרדי, על פי פסיקה הלכתית -לפי מחבר הספר בו היא כתובה, זאת דעת הגר"ע יוסף שליט"א- בה נאמר שביום טוב אפשר להקל לבקש מגוי לעשות דבר האסור לנו. לכן קראו לגוי הדר מאחורי בית-הכנסת -אגב מדובר בבן משפחה של שונאי ישראל ידועים ומפורסמים שהגיעו ארצה ביותם צאצאי יהודי אחד ברוסיה- לבוא ולהדליק לציבור הלומדים את הקומקום החשמלי.
האם פסיקה כזאת ידוע לך?
הלא היה כאן בישול גוים ולכן לא היה כל היתר לסמוך על הפסיקה, אפילו אם זאת באמת דעת הגר"ע יוסף שליט"א?

בתודה מראש! יברכך ה` וישמרך!