דילוג לתוכן העיקרי

תשעה באב...

שאלה

כבוד הרב` 1) הלכות ברכות פרק ז`, הלכה ו`: שניים, ממתינין זה לזה בקערה; שלושה, אין ממתינין. גמרו מהן שניים, השלישי מפסיק עימהן; גמר אחד מהן, השניים אין מפסיקין לו, אלא אוכלין והולכין, עד שגומרין. האם ניתן ללמוד ולהפיק תועלת מהלכה זאת לפי הרגלי האכילה שבימינו? אני ממש מתקשה להבין כיצד לעשות זאת. 2) הלכות ברכות פרק ז`, הלכה ט`: [ח] יצא אחד מן המסובין להשתין מים, נוטל ידו אחת ונכנס; דיבר עם חברו והפליג, נוטל שתי ידיו ונכנס. ואם היו מסובין לשתייה, נכנס ויושב במקומו ונוטל ידיו, ואחר כך מחזיר פניו לאורחין; ולמה נוטל במקומו--שמא ידמו שלא נטל ידיו, מפני שאין שם אכילה. האם מתחילת ההלכה יש ללמוד שעלינו לרחוץ ידיים לאחר שהיינו בבית-הכיסא למרות שלא נגענו באבר? במקרה השני היה היסח דעת ולכן נדרשים לטול שתי הידיים, האם זאת רחיצה לשם נקיות ללא ברכה כי רבינו נקט במונח נטילה במקום רחיצה? 3) הלכות ברכות פרק ז`, הלכה י`: [ט] אין מניחין בשר חי על הפת... האם מדובר כאן בבשר שעומדים לאכול אותו? אם-כן כיצד ניתן לאכול בשר חי ללא חליטה, הרי הבשר רק הומלח והודח, אך איננו חלוט? 4) הלכות ברכות פרק ו`, כלכה י"ט: [יח] לט אדם את ידיו במפה, ואוכל בהן פת או דבר שטיבולו במשקה, אף על פי שלא נטל ידיו... האם מותר לכתחילה לעשות זאת כך או שמא רק במידה ואין לאדם מיים באותה הזדמנו? ומה לגבי מים אחרונים במקרה זה, האם עליו לטרוח ולנסות להשיג מיים לשם נטילת מים אחרונים? 5) האם ניתן לרכוש חבילת נקניקיות בשר ולצלות אותם ולאוכלם? הלא יהא דינם לאחר מכן כבשר צלוי? או שמא אסור לאוכלם, אפילו לאחר צלייה, היות ולא עברו חליטה? 6) אני מבין שבתשעה באב השנה קיימות שתי אפשרויות לקיום מצוות ההבדלה: א] להבדיל על הכוס בשבת מבעוד יום ולברך על הנר והבשמים במוצ"ש. ב] להמתין עד ליל עשרה באב ואז להבדיל על הכוס, אך ללא ברכה על הנר וללא ברכה על בשמים. האם הבנתי נכונה? 7) אני מבין שהתפילה בתשעה באב הינה מוגבלת לכל דבר שהוא חובה עלינו, כך שאסור לומר קורבנות, משניות או פסוקים מן התנ"ך המודפסים בסידורים, האם הבנתי נכונה? תודה על תשובותיך! יברכך ה` וישמרך!

תשובה

1. אפרש את ההלכה, ואתה תסיק אם יש נפקות לימינו. שניים שהיו אוכלים ביחד מתוך קערה אחת, וכך היו נוהגים בעבר, ובמיוחד קרובי משפחה ומכרים. והאחד מהם התעכב מלאכול, לצורך שתייה או כל צורך אחר, חברו ממתין מלאכול מן הקערה, כי אין זה נימוסי שאחד יאכל מן הקערה המשותפת, כשחברו שותפו אינו אוכל. אבל אם היו שלושה אוכלים מתוך קערה אחת, אין שניים ממתינים לאחד שהפסיק לאכול, כי הם רבים. 2. בדיוק הפוך. ניתן ללמוד מן הרישא שחיוב רחיצת ידיים ליוצא מן השירותים, אינו משום רוח רעה, אלא פועל יוצא של חשש טינוף, והרחיצה היא נקיות בלבד, ולכן כשהלך באמצע המסיבה לשירותים לצורך מים קטנים, די ברחיצת יד אחת, ששפשף בה. ואם לא שפשף אינו נוטל כלל, אם לא נגע במקום טינופת. הגהת הרמ"א, שו"ע, או"ח, קע, א. ואם דיבר עם חברו והפליג, והמסובין חוששין שעשה צרכים גדולים, נוטל שתי ידיו, מדין נקיות, מחשש מאיסות, ולא מדין נטילת ידיים. 3. הכלל הוא דם איברים שלא פירש אינו אסור, ולכן לפי השו"ע יכול אדם לאכול בשר חי שלא הומלח כלל. לפי רבינו אין לאכול בשר חי אלא אם כן הוכשר ע"י מליחה. כלומר החתיכה הנאכלת. כך ששארית הדם שיצא בפיך אינו בבחינת דם איברים שפירש. 4. לפי רבינו משמע, שמותר לכתחילה ללוט ידיו במפה ולאכול. וכן הדין לגבי מים אחרונים, אף שבשו"ע התירו ללוט ידיו במפה, במקום נטילה, רק בשעת דוחק, נראה שיתירו לכתחילה כשאין לו מים אחרונים. 5. אסור. כי עקרון הצלייה שהאש שואבת את הדם, אבל לאחר שהבשר נטחן, ועוד יותר מכן עובד ונעשה נקניקיות, אין האש יכולה לשאוב שם דם. 6. לפי הדין, הדרך הטובה ביותר להבדיל מבעוד יום סמוך לחשיכה, על כוס יין, בלי מאורי אש, כי ההבדלה שנהגו בה במוצאי תשעה באב שנויה במחלוקת, אם ההבדלה ביום הראשון היא מכח דין או מכח תשלומין. בכל זאת נהגו להבדיל במוצאי תשעה באב, כנראה, בגלל שלא נמצא מישהו שיטעה ויבדיל בשבת מבעוד יום, גם עם נר, ויחלל את השבת. אבל לגבי אונן על אבו או אמו או קרוביו, שנפטר בשבת, הומלץ שיבדיל מבעוד יום, לפני צאת השבת, בלי אש, כי במוצאי שבת לא יוכל להבדיל, עד שיקבור מתו, ואסר שהדבר ייעשה רק ביום ראשון. והואיל ומדובר ביחיד, בוודאי יזהירוהו שלא יחלל שבת. 7. מצד הדין, כל פסוקי תורה שנאמרים במסגרת התפילה, דין תפילה יש להם, ולכן אין איסור לומר פרשת האזינו במקום שירת היום, וכן מותר לומר קרבנות וכיו"ב. ומה שנמנעים, הכל תלוי במנהגים.