ראשית עליך לדעת, שלפי רבינו, אין בישול במים כלל, כי אין הבישול משנה מהות המים, לא מרפהו ולא מקשהו. אלא האיסור מן התורה הוא על BBחימום המים, BBלצורך רחיצה. ואיסור זה הוא מן התורה, BBשהוא כעין מלאכת בישול. BBעיין מהרי"ק, על רבינו, שבת, ט, א, אות ג.
ולפי מהרי"ק, שם, חייב אפילו מחמם עד כדי דרגת פושר, כי מים פושרים ראויים לרחיצה.
והנה לגבי מוצק, אין בישול אחר בישול, שאם בישל בשבת מבשיל שכבר התבשל מע"ש, ונצטנן, לא עשה מלאכה מן התורה, כי התבשיל כבר מבושל, והבישול השני לא שינה מהותו, ורק מדרבנן אסרו להניחו על הפלטה, מדין עובדין דחול.
לעומת זאת בלח, יש בישול אחר בישול, ולכן אסור להניח על הפלטה תבשיל שרובו לח, דהיינו נוזל, מחשש איסור תורה. שמא יש עדיין מלאכת בישול בו.
ואם כן נאמר על בישול תבשיל שרובו לח, על חימום מיד בשבת על אחת כמה וכמה, שהרי מים שנתחממו מע"ש ונצטננו, וחזר וחיממם בשבת כדי לרחוץ בהם פניו, ידיו ורגליו, שהוא כאילו מחמם מחדש, ועובר על איסור תורה, שחימום הוא כעין בישול.
ולכן אסור להניח בשבת על הפלטה מים שנצטננו, שאם יתחממו, אפשר שיעבור על איסור תורה.