איש רע מעללים החליט להתנכל לאדם תמים וירא ה' ולהביא לפיטוריו במקום עבודתו על סמך שקר שטפל עליו ובפרט שמנהל העבודה הוא עושה דברו של אותו האיש הרע. אולם יש אפשרות להציל את פרנסתו של התמים אם יבאו עדים ויעידו כי גרסת התמים היא האמיתית וגירסת המעליל שיקרית, ואכן ב"ה יש עדים, אולם דא עקא הם מסרבים להעיד מחשש שמא ינקום בהם אותו מעליל כפי שהוא כעת מתכנן זאת לאותו תמים. קראתי שלפי הנימוקי יוסף הם לא חייבים להעיד ולהציל עשוק מיד עושקו, כיון שעדות זו היא בגדר גמילות חסדים, ולכן הם אינם חייבים להעיד במקרה ויש סכנה שיהיה להם הפסד ממוני. והאמת שבמחילה מכב' רבנו הנמוק"י נזדעזעתי מדבריו, שאם כן ח"ו אנו מרבים עוולות בישראל ואין דין ואין דיין רח"ל, כיון שרבים לא יעידו מחשש זה. 1.רציתי לדעת אם דעתו התקבלה על כל הפוסקים, וכן מה היא דעת רבנו? 2.האם יכולים העדים לומר קים לי כדעת הנמוק"י ולהתחמק? 3.הרי אנו מצווים בתורה "לא תגורו מפני איש" וכן למדנו שאסור להחניף לרשע שהרי כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם ואפילו עוברין שבמעי אימו מקללין אותו ונופל בגיהינם וכו' וידוע שעם ישראל התחייב כליה בשעה שאמרו להורדוס המלך אחינו אתה כדאיתא בסוטה. וידעתי שיש בגמ' מי שמתיר להחניף אבל אין הלכה כמותו כלל (ע"פ הכלל ופליגא). בקיצור, דברי הנמוק"י לא מתיישבים בשכלי כלל. אודה מאוד לרב אם יוכל להסביר לי היכן טעותי וברוך תהיה!