יהודה ודינה הם אחים שהקימו ב"ה משפחות, בצעירותם (= רווקותם) הם גרו במעברה עם אימם לאה ועם אחותם הצעירה. יהודה ודינה חסכו מכספם והצליחו בע"ה לרכוש דירה משלהם (מחברת רסקו) בה התגוררו עם אימם לאה ואחותם הצעירה. את ערך הדירה שקנו חשבו לחלוק ביניהם בבוא העת, הדירה הייתה רשומה על שמם. לימים, הלך האח הגדול ראובן לאחיו יהודה ואמר לו לכתוב את הדירה על שם האם הזקנה לאה מ"חשש" שמא בעלה של דינה (יוסף) שכבר הספיקה להתחתן ישתלט לבדו על הדירה. ראובן הצליח לשכנע בחכמתו (אולי ערמתו) ואכן, כך היה, הדירה נרשמה על שם האם לאה. כך יצא שלאחר פטירת האם עטו שאר האחים על השלל, ראובן ושמעון והאחות הצעירה הנ"ל באומרם כי הדירה שייכת לאימם לאה ולא ליהודה ודינה. ע"פ החוק חוייבו כל האחים לחלוק בשווה למורת רוחם של יהודה ודינה שקנו אותה. רציתי לשאול את כב' הרב, מה אומרת תורתנו הקדושה בדין זה? תודה רבה.