איך מיישבים סתירות בין מש"ה למקובל בעמ"י?
שלום וברכה לכת"ר
כידוע, שיטת הרמב"ם ומשנתו בעינייני עוה"ב, תחיית המתים וכו' לא מקובלת ברוב ככל קהילות ישראל ו\או חכמי ישראל, ובנוסף אף לא על רוב יהודי תימן.
שאלתי היא לאור הנחיית כת"ר להרבות במשנת הרמב"ם, איך יתיישבו אי ההתאמות בין מש"ה למקובל בעמ"י?
הלא גם יהודי תימן, שהיו האמונים ביותר על מש"ה, לא קיבלו את הרמב"ם במקומות שבהם הייתה להם מסורת אחרת (ברכה"ש, תפילת השחר וכיו"ב),
אם כן איך ננהג אנו במקומות בהם לא נתקבלה מש"ה בקרב כלל ישראל?
ואין אני שואל כלל על מחלוקות הלכתיות, אלא בעיקר אמוניות והשקפתיות.
מהמבקש חכמה מהחכמים באמת.
יקירי! כולם מאמינים בתחיית המתים ובעוה"ב. הרמב"ם הגדיל עשות יותר מאחרים, שכללם בשלושה עשר עיקרים. ובכך הוא המחמיר ביותר בענייני אמונה.
אבל יקירי, המחלוקת היא לגבי התהליכים וטיבם, ובזה אין הכרע הלכה. ולא נדע איך יהיו עד שיהיו.
ולכן יש להפיץ את האמונה בשלושה עשר עיקרים, וכל הלומד על המחלוקת בתהליכים ובטיבם, יהיה בבחינת יוסיף דעת, אך לא יוסיף מכאוב, שכאילו מחלוקת מעשית מתסכלת אותנו ולא נדע כיצד לנהוג.
תשובה מאת הרב רצון ערוסי.