מעשר כספים - ממה?
בס"ד
הנחת היסוד בשאלות היא - שמעשר כספים יש לתת ממה שאדם מרוויח.
מקרה 1
• אדם שרכש דירה ב 100000 ₪ ומכר את הדירה לאחר 10 שנים כאשר הדירה מחירה 500000 ₪.
השאלות
• האם על הרווח שבין הקניה למכירה [400000 ₪] הוא צריך להפריש מעשרות.
• האם יש הבדל בחיוב להפריש מעשר מהמכירה בין אדם המוכר את הדירה על מנת לקנות דירה אחרת לבין מי שמוכר שלא על מנת לקנות דירה אלא למימוש רווח.
• ושאלה צדדית - אדם שיש לו יותר מדירה אחת, האם כל הדירות האחרות מוגדרות כ"מסחר" ויש להפריש מהכנסות השכירות מעשרות.
מקרה 2
• זוג לצורך החתונה לקח הלוואות בסך 30000 ₪, וכן צירף חסכונות שלו לצורך החתונה שעלתה לבסוף 50000 ₪.
• סך המתנות שקיבלו עומד על 55000 ₪ בכסף, ועוד מתנות [חפצים] שהשווי המוערך שלהם 5000 ₪,
• לגבי חלק מהחפצים, אם הם לא היו מקבלים אותם כמתנה – הם לא היו קונים אותם, מצד שהחפצים מיותרים מבחינתם.
השאלות
• על מה מתוך מה שקיבלו צריך לתת מעשרות?
• האם המציאות ולפיה חלק מהמתנות הם יצטרכו להחזיר בשנים הבאות לאחרים בשמחות ניתן להגדירה כהלוואה ולא כמתנה ולכן לפטור סכום זה ממעשרות.
מקרה 3
• אדם קיבל מתנה מאביו 1000 יחידות מניה בחברה בורסאית.
• המקבל חשב לתומו שעל מתנות יש להפריש מעשר – ולכן פתח חשבון בנק נוסף ואליו העביר 100 מניות.
• מכאן ואילך יש פעילות "שווה" בין החשבונות ולכאורה כל עליה בערך המניה [או ירידה] וכן הטבות נעשית בשני החשבונות ביחס הרגיל של "המעשר"
השאלות
• האם בכלל היה מקום להפריש מעשרות על מתנה, ואם לא האם המפריש יכול לחזור בו מדין טעות, או שמא מאחר וחלפו מספר שנים מהאירוע יש בכך "גמירות דעת",
• אם אדם מוכר מניות מחשבונו – האם צריך לשלם על הרווח מעשר, או שמא יש לומר שבדיוק אותו סכום יכול להינתן גם אם ימכור מניות מחשבון המעשר.
• ומה הדין אם מכר מחשבונו ברווח, ולימים המניה ירדה וכאשר באם לממש הסכום במניה הסכום קטן יותר?
• האם על הטבות במניה [מניות הטבה, דיבידנדים ועוד] יש לתת מעשרות או שמא מאחר וההטבות הם בשתי החשבונות בדיוק באותה מידה – אין צורך לתת מעשרות.
מקרה 4
• אדם ואחיו ירשו דירה וכסף וחפצים. ההנחה היא שכל אחד בנפרד חייב לתת מעשרות ואי אפשר לחייב את אחד האחים שאינו רוצה להפריש – להפריש.
השאלות
• על מה אם בכלל צריך להפריש מעשרות? ואם ההלכה היא שעל מתנות וירושות אין חובה להפריש מעשרות, האם האדם יכול לחזור בו ולקחת כספים שהפריש – שמבחינתו זו טעות.
עיין פיהמ"ש, פאה, א, א, כשיש עני שהוא בגדר די מחסורו אשר יחסר לו, צריך לתת לו רק עד חמישית ממונו של הנותן. ואם אין עני כנ"ל, יפריש עשירית מכל הכנסותיו, לא מן הקרן. ומוציאו בדבר מצווה. וזה חובה למי שיש לו מנהג בדבר.
לאחר ניכוי כל הוצאותיו וצרכיו.
מקרה 1 - 2. כן, אבל לאחר ניכוי הוצאותיו וצרכיו.
מקרה 1 - 3. בוודאי, שהמוכר על מנת לקנות, פטור. אלא אם כן נשארה לו יתרה. והמוכר לצורך רווח, יפריש מן הרווח לאחר ניכוי הוצאותיו וצרכיו.
מקרה 1 - 4. כן.
מקרה 2 - רק מהסכומים שניתנו במתנה שלא על מנת להחזיר. והני מילי שכבר השלימו צורכי עצמם, שאם לא כן, חייהם קודמים.
מקרה 3 - מתנה שאינה חוזרת היא ממונו של אדם, וממנה יש להפריש מעשר כספים או עד חמישית לנזקק ספיציפי, ולספק לו די מחסורו אשר יחסר לו. ולכן מה שהפריש הפריש, והיא לזכות ולחובת הצדקה. לעומת זאת הרווחים שיעשה ממניותיו שלו, יש להפריש מעשר כספים. אולם רצוי שיעשה כל שנת מס סיכום רווחים והפסדים, ורק מהרווחים השנתיים יפריש.
מקרה 4 - מתנות וירושות הן ממונו של אדם ומפריש עד חמישית לנזקק ספיציפי, די מחסורו אשר יחסר לו.