לכבוד הרב רצון ערוסי שלומו ישגה
באתי בשאלה לכבודו מאחר ונכון להיום הזה לא מצאתי התייחסות רבנית, הלכתית לעניין הכבד הזה.
ידוע וברור לכל אדם כי אם יעמוד מי מישראל ויכפור בתורה שבע"פ או באחת ממצוות חכמים, תקנותיהם, גזירותיהם וסיגיהם נאמר עליו שהוא מעין צדוקי או שהוא צדוקי ממש, עכ"פ ודאי עובר בלא תעשה שנא' "לא תסור מכל הדבר וגו'" (משנה תורה, ממרים פ"א).
ידוע גם כי בלא עזרא לא היו תקנות עזרא, בלא אושא לא היו תקנות אושא ובלא רבנו גרשום לא היו תקנות רבנו גרשום, כפי שבלא הרבנות הראשית בישראל לא היו תקנות הרבנות הראשית (כגון שאין אדם רשאי לשאת קטנה משש עשרה ויום אחד, או תקנת שוויון המינים בירושה).
כעת, אם נדמה בדעתנו קהילה מקהילות ישראל שהייתה רחוקה דיו מארצו של רבנו גרשום, האם רשאים אנו לחייבה בתקנתו, או שהייתה נוהגת בפסיקותיה כהרמב"ם האם משישבה בסמיכות לקהילות אחרות ואף בסמיכות לרוב קהילות ישראל הנוהגות כהשו"ע אלא שהוויכוח בזה ידוע. הקושי הגדול באמת הוא אם נעלה בדעתנו קהילה מקהילות ישראל שהייתה נידחה דייה שלא הגיעו אליהם תקנות עזרא, אנשי כנסת הגדולה, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל, תקנות יבנה, אושא ואף משנת רבי יהודה הנשיא. וחיו כל ימיהם כפי שנהגו בדורותיהם של דוד ושלמה וחזקיהו מלך יהודה. כמו כן נעלה בדעתנו שברגע אחד פגשו בשאר קהילות ישראל, הרי בשום אופן לא נאמר עליהם שהם כצדוקים וככופרים בתושב"ע שהרי לא הכירוה כלל. אך האם רשאים אנו לחייבם לנטוש את אורח חייהם הדתי כפי שנהגו אלפים בשנים כפי שקיבלו מאליהו ואלישע ולקבל עליהם ספר שו"ע, ואם כן, שו"ע בלבד או שו"ע עם רמ"א, כלומר, אם נרצה לחייבם בהלכותינו, על פי איזה עקרון, הרי לנו עצמנו אין דרך פסיקה אחידה. קהילה כזו קיימת כידוע ונקראת "ביתא ישראל" (מעולי אתיופיה). מן הראוי לציין שאיני מדבר כאן על חלקם הגדול של עולי אתיופיה שאינם משתייכים, כידוע, לקהילת שומרי המצוות הזו. סוף דבר, מהם הצדדים לכאן ולכאן ומה למעשה.
יאיר כבודו את האפילה ושכר מצווה מצווה.