בירורים בנושא "אישה לא תברך בציבור"
בס"ד
לכבוד הרה"ג שליט"א
ידוע ופשוט שבקהילותינו אישה אינה מברכת כלל בציבור ובכלל זאת אינה מברכת גם ברכת הגומל לאחר שהתרפאה מחולי או לאחר שילדה.
מאידך, בקהילות אשכנז וספרד יש פוסקים שהתירו לאישה לברך מאחורי פרגוד בעזרת הנשים ושמעתי שאף יש נשים שנוהגות לברך לאחר ברית המילה באולם. לאחרונה נתקלתי במקרים מביכים בהם אישה ממוצא אשכנזי הנשואה לגבר ממוצא תימני מעוניינת לברך ברכת הגומל בבית הכנסת בו מתפלל בעלה והציבור או הרב ממחים בידה ומסבירים כי "לא ייעשה כן במקומנו" מטעמי צניעות (ובצדק). אולם האישה ולעיתים אף בעלה חשים עלבון מכך.
מאידך, נשים מסויימות מגיעות כיום לעזרת הנשים בשבתות ובחגים וכאשר החזן מוכר את התפילות או המברכים הן נודרות ממקום מושבן בעזרת הנשים ונוקבות בשם המתפלל שאותו הן רוצות להזמין ובמקרה זה אין הציבור או הרב ממחים בידן אלא מחרישים.
א. הייתי מעוניין לדעת על מה סומכים המתירים לאישה לברך בציבור הגומל? הרי מדובר בהלכה מפורשת.
ב. האם יש למחות גם בנשים שנודרות וקונות תפילה או מברך למישהו מהמתפללים ומזמינות אותו?
ג. האם יש להמשיך ולמחות בתוקף ולא לאפשר בבית כנסת תימני ליולדת לברך הגומל "מפני כבוד הציבור"?
בברכת התורה,
אבישי
א. הן עושות זאת מן העזרה. ואין זה מנהג אבותינו.
ב. לא. רק שיעשו זאת בצניעות.
ג. יש למנוע זאת. אבל הכל בדרכי נועם.