שלום.

מאז ומעולם לא פקפקתי בכך שהתורה דאגה למעמד האשה ולא קיפחה אותה כפי שהיה בתרבויות אחרות. מעולם לא חשבתי שהתורה שוביניסטית, או שהיא מעמידה את ערך האשה כפחות. אולם, בעת האחרונה נחשפתי להלכות שאיני מבינה , ואני חשה שאני מקיימת מערכת מצוות שבעצם תדחה אותי מלפניה לכשאזדקק לה. אני מאד רוצה לחזור לקיום מצוות "עם נשמה" כמו פעם, ולא לקיים מצוות אנשים מלומדה, אבל השאלות האלה מאד מפריעות לי, ואודה לכבוד הרב אם יענה לי בעניין.

1) אשה שבעלה אנס אותה, יכולה להתגרש אם ברצונה, ובעלה מוציא אותה בכתובתה אפילו אם אין הדבר ברצונו. ואני שואלת: זה עונש? להוציאה בכתובתה? הרי זו צריכה להיות תוצאה סטנדרטית בלי קשר לעונש, פשוט כי מגיע לה לצאת בזכויותיה, היא הרי לא יכולה לחיות איתו יותר אם בחרה לפרק את ביתה. ואין סיבה שתצא בלא כתובתה אם הוא הגורם לשבירת הכלים. אני מתארת לעצמי שאין זה כך, אך אני שואלת את עצמי האם חז"ל לא העריכו את גודל הנזק הנפשי שנעשה לאשה? שהאיש שהיא סמכה עליו כלכך בגד באמונה בצורה כל כך חריפה?

2) לא למדתי את הגמרא המדוברת אך להבנתי מפורט בה כי ילדה בת שלוש שנאנסה - האנס פטור מעונש (לפחות בדיני אדם), ואיני מבינה למה. האם בגלל שלא ניכר בה,ובתוליה מתחדשים זה אומר שלא נעשה לה נזק? האם הנזק הוא ק חבלה פיסית? מה עם הטראומה לכל החיים? מה עם ההשלכות הנפשיות? האם הן לא חמורות מספיק? כיצד זה שבדינים אחרים ישנו פיצוי על עגמת נפש, אולם כאן הנפש נעלמת מהדין?

3) מדוע אשת כהן שנאנסת חייבת להיות מגורשת על ידי בעלה? הרי היא לא בחרה להיאנס. לא מספיק שהיא עברה טראומה נפשית, לוקחים לה גם את האיש שאמור להגן עליה ולהיות לה משען? הרי לא היא זלזלה בקדושת הכהונה, זה משהו שנכפה עליה. אני מניחה שזה לא קשור ספציפית לאשה, כי גם בעלה סובל מזה לא פחות, אך זו בכל זאת שאלה מהותית לי. אני יודעת שישנם מקורות רבין שמראים את גודל מעלתה של האשה, ואת האופן שבו חז"ל מעריכים אותה כל כך , אולם אני מתקשה להבין איך שתי ההלכות הראשונות מסתדרות במארג ההערכה.

אם תאיר את עיני, אודה לך מאד.