לק"י

שלום וברכה ר' רצון ערוסי.

את השאלה לקמן שאלו באתר "ישיבה" ובה יש עדויות כנראה לשגיאות אצל מארי רציתי אני הקטן לדעת מה דעתך ואם אתה יודע על זה משהו או שמעת על זה דבר.

מודה אני מראש ויהי רצון שתישא ברכה בכל מעשי ידיך.

"לאחר שנשאלו אנשי מהדורת ר"ש פרנקל מדוע בספריהם אינם מצטטים מדברי הגר"י קאפח הם ענו {הוספתי בסוגריים כאלו הערות הבהרה}:

"הכותב התמים הזה נמצא בתוך חוג שבו נחשב הרי`"ק לגאון וצדיק ואחד מגדולי ישראל ושתרגומו עדיף אצלם מתרגומי התיבונים ושאר המתרגמים ומאמין שתרגומו... הראשונה הוא האמת לאמתה והיטב חרה לו העלמת האמת וביזוי הרי"ק וחושב שזה בגלל שמועות בב"ב שכופר בזוהר או משום שהוא מזרחיניק".

נתחיל מסוף דבריו. כתבנו "הרב הגאון רש"ב זכר צדיק לברכה" ולא כתבנו כך על הר"ק משום שאינו מגיע לקרסוליו של רש"ב לא בתורה ולא בצדקות. מי שההדיר את תשובות רבנו הראב"ד וכתב עליו מ"ש הרי"ק בהערתו לתשו' מ" א {"גם כאן לא יכול הראב"ד להמנע מעקיצה"} אינו צדיק אלא...

ולא רק את הראב"ד ביזה. גם ברבנו אברהם בן הרמב"ם העיז פניו וכתב ברוב חוצפתו שהעיד עדות שקר בשם אביו הרמב"ם כי לא הבין את מה ששמע מפיו, כך כתוב בפירושו של הצדיק הזה להלכות מילה רפ"ג ראש עמ' תש"א. וכעין זה כ` עליו בפירושו להל' תפלה סוף עמ` קפ"ו...

עוד דוגמאות לצדקותו וגאונותו:
בפירושו להל' ע"ז פ"ד סוף עמ' תט"ז כ' הרי"ק בזה"ל וכתב עליו מרכבת המשנה (אלפנדרי) דברי המחבר וגו`. וזה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של "הגה"צ" הלז. ר` אהרן אלפנדרי (מח"ס יד אהרן) לא כתב את זה לא בספרו מרכבת המשנה ולא בשום ספר אחר מספריו.

כיו"ב כ` הרי"ק בפירושו להלכות ברכות פ"ג סוף עמ` תק"ל וז"ל: "ושם הוסיף ר"י כולי, עי` בס` שייכנה"ג, ובני חייא סי` ר"ד, והרמ"ז. ומהר"ם בן חביב בחידושיו האריך בזה" וכו`. וגם זה שקר וכזב שלא היה ולא נברא אלא בדמיונו של הרי"ק. שום מחבר שהנוטריקון של שמו הרמ"ז לא כתב שום דבר בנדון זה. הגאון הרי"ק מצא כתוב בדברי ר` יעקב כולי והרמ"ז מהר"ם בן חביב, ולא ידע הרי"ק שהר"י כולי היה נכדו של מהר"ם בן חביב, ולא ידע שפתרון הר"ת והרמ"ז הוא והרב מר זקני. והסיק הרי"ק מסברת כריסו שנפלה שם טעות הדפוס וכדי לתקן את הטעות הוסיף מדעתו הרחבה נקודה אחרי תיבת והרמ"ז וגם הוסיף וא"ו החיבור לתיבת מהר"ם. וייצא העגל הזה. (אדם ישר הי` כותב "איני יודע פי` הר"ת" או "נראה לי שכך פירושו".) `

ואע`פ שהעמידוהו על טעויותיו לא תיקן אותן בכרכים הבאים. בכלל אין בספריו שום תיקון טעות (חוץ מטעויות הדפוס) לא בתרגום המו"נ ולא בפירושו ליד החזקה ולא בתרגום פיהמ"ש. היאומן שלא טעה הרי"ק אף פעם אחת בכל הספרים הענקיים הללו?!
אין לתבוע ממנו שיהא מודה בטעיותיו כרבותינו החזו"א והרא"ם שך זללה"ה וכיו"ב. אבל אפילו כהפרופיסורים ההגונים אינו נוהג. הפרופ` בלאו מהדיר תשובות הרמב"ם הודה לרי"ק "תודה כפולה ומכופלת" על טרחו והדפיס (בסוף ח"ג) את תיקוניו ותיקוניהם של אחרים [בשמם!] ולא בוש בזה.

גם הפרופ` {- הג"ר שאול} ליברמן הדפיס "קונטרס תיקונים והשלמות לתוספתא כפשוטה סדר מועד" וחזר בו שם מכמה דברים וכתב בסופו "והנני מסיים בתפילה שאזכה לבער את כל הפסולת שבתוספתא כפשוטה לסדר זרעים ולסדר מועד ולתקן את הכל בסוף סדר נשים". כי מדען הגון היה. רק בספרי ה"אחד מגדולי הדור" "הגאון" וה"צדיק" אין שום פסולת. אין שום טעות. ולא חזר בו משום תיבה שכתב בפי` הרמב"ם ובכל תרגומיו ובכל הערותיו. לזה יקרא גאוון פתלוגי ולא גאון ולא צדיק.

הוסף לזה את הקללות והחירופים וההשמצות שכ` על שונאיו המפוזרות בפירושו לרמב"ם (וקצת מהן כתב בל` ערבי כדרך הלצים האשכנזים שכותבים דברים כאלה במאמע-לשון כדי שתשתמר עסיסיותם) ויתבאר לך פרצופו הרוחני.

לדוגמא: בפירושו להל` אבל עמ` ר"ב כ` בזה"ל: "...וכאשר שמעה קבוצת ארורים בזוים שפלים נתעבים את ההוראה טענו בשקר שהגרע"י אמר לעשות לו לויה ואני כוונתי לבזות את הנפטר ולא עשיתי... אף אחד מאותם הזבים והמצורעים לא השתתף בלויתו ובקבורתו ורק אני לוויתי אותו והשתתפתי בקבורתו תקברם אמם לאותם הארורים עכ"ל הטהור. היש פנינים כאלו גם בחיבורי שאר "גדולי ישראל" החרד"לים?

אם כפר בזוהר או לא, לא פגשתי בספריו, אבל מצאתיו בהערה לפיהמ"ש מקואות פ"ח מ"ה שופך בוז על מ"ש הרוקח ומהרי"ל והאר"י שהוב"ד באו"ח סי` תר"ו בד"מ וט"ז ומג"א שהטובל משום תשובה צריך לטבול ג"פ. ומכנה אותם "בעלי הדמיונות המצריכים ג"פ ויש ז"פ כאילו היו גלגולו של נעמן" עכ"ל הט`.

וכשמצא כתוב בהל` ע"ז פי"א ה"י "וכל אותן הקולות והשמות (ההדגשה של הרי"ק) המשונים והמכוערים לא ירעו וגם היטב אין אתם" פירש (בהערה לסהמ"צ מל"ת ל"ה) שכוונתו למה שקוראים בימינו "שמות קדושים" (המרכאות של הרי"ק). כל כך הושרשה בלבו השנאה והבוז למקובלים עד שבמצאו ברמב"ם "השמות המשונים והמכוערים" אין שום ספק בלבו שהכוונה לשמות הקדושים! כי איזה שמות יכול הרמב"ם לכנות מכוערים אם לא השמות הקדושים של המקובלים שנואי נפש הרי"ק וזקנו.

הטענה שהעלמנו את ה"אמת" של "התרגום הנכון" אינה אמת אלא שקר. כי בסוף הצטוט מן המקו"צ חיסר הבחור (אם בזדון או בשגגה איני יודע) את המלים "ועיין ציוני סה"מ שם במהדורתנו ולא עיין ולא ראה שכתוב שם "שמשמעות אעתקאד הוא להיות משוכנע באמיתותו נכונותו של איזה דבר ויש לתרגמו גם לידע כבמנין המצות הקצר וביסוה"ת שם... והתרגום להאמין אינו מדויק כי להאמנה ואמונה סתם משמש בערבי השרש אמן וכו"`. ובשגגה נשמט שם שדברים אלו לוקחו מן הגאון ר"ח העלר ז"ל בהערותיו לסה"מ ונבקש מכל מי שבידו סה"מ שלנו לרשום ד"ז בגליון ספר! והרי"ק הביא בפירושו ליסוה"ת את דברי הגרח"ה מתוך ס` עבודת המלך וחלק עליו בזה"ל: ומ"ש בשם הגרח"ה שיש במובן אעתקאד גם ידיעה אינו נכון אלא מובנו רק ידיעה.... ומתרגם סה"מ הטעה רבים באי ידיעתו עכ"ל. וכ"כ הרי"ק במצות ל"ת מ"ז: "וכבר העירותי פעמים רבות שאין לתרגמה בשום אופן אמונה".

ודע שמ"ש הרי"ק "ומתרגם סה"מ" בלשון יחיד אינו נכון. כי כך תרגמו כל מתרגמי סה"מ דהיינו ר"מ ן` תיבון ור"ש ן` איוב ובעל התרגום שהביא הרמב"ן. וכך תרגם ר` שמואל ו` תיבון בכל מקום שהוזכר שרש "עקד" במורה נבוכים וכך תרגם ר` יהודה ו` תיבון בכל מקום שהוזכר בכוזרי. [בכוזרי סוף מאמר ב` כתוב במקור הערבי אלארא ואלאעתק אדאת ותרגמו הדעות והאמונות. וכ"כ ד"ר אבן שמואל בתרגומו החדש המצויין]. התיבונים תרגמו כך בכל מקום בכל הספרים הנ"ל כי דקדקו מאוד להיות נאמנים למקור הערבי ותרגמו דוקא כך כדי שיידע הקורא שכתוב במקור אעתקד ולא לשון אחר. (משא"כ הרי"ק שתרגם פעמים רבות מאד בלשון אמונה ולא חש למה שצווח שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו". ושבשום אופן אין לתרגמה אמונה.") ואילו היו מתרגמי סה"מ נוקטים כאן לשון ידיעה היו טועים בזה טעות גסה. כי עי"ז היו מטעים את הקורא ומודיעים לו שבמקור הערבי לא כתוב כאן עאתקד (אלא מלה משרש עלם או ערף וכיו"ב) שאף פעם אחת לא תורגמה בסה"מ (בשלשת התרגומים) בלשון ידיעה. בציונינו לסה"מ מ"ע א` רשמנו את כל המקומות שהוזכר אעתקד בסה"מ וכיצד תרגמוה שלשת המתרגמים. וגם במו"נ לא תורגמה בלשון ידיעה, ובמ"ש הרי"ק שמתרגם סה"מ טעה והטעה הוכיח שאין לו שום מושג בשיטת תרגומי התיבונים וחבריהם שהקפידו על נאמנות למקור ואפילו כשעי"ז נפגמת ההבנה). ואילו ידע את זה הרי"ק היו נופלות הרבה מהשגותיו על התיבונים .
והרי"ק עצמו כתב במ"ע קנג הערה 44: וכדי שלא אתרגם בשתי מילים תרגמתי "אמונה". כלומר מאהבת הקיצור וכדי שלא לתרגם בשתי מילים התיר לעצמו לכתוב שקר. גם לא טרח ללמדנו מה הן שתי המילים שהיה ראוי לתרגם בהן ולא תרגם. במל"ת שס"ב תרגם "מאמין תורת משה" וכתב בהערה שכבר העיר כמ"פ שאינה סתם אמונה אלא ידיעה והשקפה וכו`.

ובר"פ חלק תרגם אמונות וכ` בהערה שתרגם כך מפני שכך תרגמו רוב הראשונים, ושכח את מ"ש שהמתרגם כך "הטעה רבים באי ידיעתו", ובמקומות רבים תרגם הרי"ק בלשון אמונה בלי שום הערה.

בי"ג עיקרים בפיה"מ פ` חלק תרגם הרי"ק והיסוד השביעי... שנאמין שהוא [משה רבינו] אביהן וכו` והיסוד השמיני... שנאמין שכל התורה. ובסוף העיקרים: שזו תועלת באמונה. ובסוף משנה א: שצריך להאמין. וכן תרגם אלאעתקאדאת האמונות בפיה"מ לברכות פ"ט ריש מ"ז.

ושם בפיה"מ קרוב לר"פ חלק מדובר על כמה כתות בנ"א, בכת הראשונה תרגם הרי"ק סוברת ובשניה תרגם מאמינה. במקור הערבי בשתיהן תעתקד. והמעיין בתרגומו בלי עיון במקור "ישבור את ראשו" להבין מאי שנא הראשונה מן השניה שזו סוברת וזו מאמינה ולא יתגלה לו מדוע נהג בדברי רבינו ז"ל כמתרגם סיפורי בדים שנוקט במילים שונות לשם גיוון.
ולא עוד אלא שבתוך דברי הרמב"ם על הכת הראשונה כתב תרגום שלישי לאתעתקד , לא אמונה ולא סברא אלא דעה.

ומכאן מודעה לת"ח ובני תורה שחפצים לדקדק בלשון הרמב"ם בספריו הערביים (כמו שהורגלו לדייק בס` היד) שלא יסמכו על תרגומי הרי"ק בלי עיון במקור הערבי. כדי שלא ייגעו לריק להבין את שינויי הלשונות אשר יצר הרי"ק (ועז"נ ארור משגה עור). עוד דוגמאות להנ"ל:

בכמ"ק במו"נ מדובר במאמיני קדמות העולם ומאמיני גשמות הבורא. בפרקים המדברים על הקדמות (ח"ב פיג-טז) נקט הרי"ק 15 פעמים לשון סברא (סוברי הקדמות וכיו"ב) ולגבי הגשמות נקט עפי"ר לשון אמונת הגשמות מאמיני הגשמות להאמין בגשמות (עי` חלק א` ספל"ה וספל"ו וספמ"ו) אבל ברפנ"ג תרגם סברת הגשמות ושסובר הגשמות. בקטע הקטן שבספל"ו תרגם פ"א לשון אמונה וב"פ "להיות בדעה" ופ"א הוכח לו.
בח"א רפס"ג (ריש עמ` קסד) תרגם"

תודה רבה על הטורח והעמל.