פוסקים מול מקובלים
לכב' מו"ר הגאון רבי רצון ערוסי שליט"א, שלום רב.
ידוע הכלל שבמקום שיש סתירה בין הזוהר לבין התלמוד אז אנחנו פוסקים לפי התלמוד. כלל זה הובא בשו"ת רביד הזהב ובספרי פסיקה נוספים והוא ידוע.
רציתי לשאול, האם כלל זה נובע מכך שהפוסקים שקבעוהו חששו שמא הזוהר איננו לרשב"י וממילא אין מקום לתת לו משקל לעומת המשנה והתלמוד?
דבר נוסף, ראיתי שהגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר כותב שרוב דברי האר"י הם מסברתו ואינן דברי קבלה ואין חיוב להאמין להם (כמדומני שהוא כתב את זה בעניין ברכת "הנותן ליעף כח"), האם גם הוא סבור שאיננו יודעים מי כתב את ספר הזוהר?
א. אין לזה קשר לשאלה אם רשב"י חיבר את ספר הזוהר. יש מקובלים שמכירים בקדושת ספר הזוהר, ואינם מייחסים אותו לרשב"י, אלא שאין פוסקים מאגדה וממדרש, וכזהו ספר הזוהר.
ב. גם בעניין דברי האר"י אין לזה קשר לשאלה מיהו מחבר ספר הזוהר, וכוונת הגר"ע יוסף שהדברים היו מסברתו של האר"י, ולא ממקור הלכתי מחייב בלתי ידוע לנו, ולאו דווקא מרוח הקודש, אלא מסברתו, שאין הכרח לקבלם.
תכנים לקריאה נוספת
פירוש הרמב"ם למשנה - הקדמה למסכת אבות - שמונה פרקים 01
עמוד רמז כבר ביארנו- עמוד רנא בפרק הזה הרביעי
פועל שהתקשר עם מעבידו לביצוע עבודה לתקופה ארוכה, היש בזה אלמנט איסור של עבדות?
לשיטת האוסרים, מהו אורך תקופת ההתקשרות האסורה והאם האיסור מוגבל לסוגי פעילויות מסוימות?
מהם ההבדלים, לשיטת המתירים, בין המאפיינים של עבד עברי לבין המאפיינים של השכיר?
מהו האיזון הנדרש בהסכם ההתקשרות בין הצורך לסעוד אדם הנזקק לבין העובד ע"מ שלא יכנס לגדרי עבדות?