א. כבר מהרי"ק, שם, אות סד, הביא פיהמ"ש של רבינו, סנהדרין, י, א, שפירש: "לא עורף ולא עיפוי, כלומר לא פירוד והוא עורף. ולא חיבור, כי עיפוי מן ועפו בכתף פלשתים. כלומר יד תפוש בכתף להתחברם יחד".
ב. יש לי בכתובים בעניין זה, שטרם ראה אור, אבל אכתוב ראשי פרקים, מצוות עשה לאהוב את ה' ע"י ידיעת פעולותיו בבריאה, וידיעת חכמת הקודש שבציוויו, באופן שהאדם היודע, מפתח אהבה ותשוקה לה' ולתורתו ומתענג מהשגתם. ומצוות עשה לירוא את ה', מפני עונש שה' יענישו אם עבר על אזהרות התורה, ומפני אבדן הטובה, שיאבד ע"י שלא שמע בקול ה'. יראת הרוממות, לדעת מארי מטשטשת את ההבדל בין שתי המצוות הללו. ומה שכתב ביסודי התורה שהאוהב את ה' ירא מפני אפסותו שלו לעומת השלמות האלוקית, והוא בוש, לא ירא יראת פחד, כי הוא (האדם) במה קטנה ודעת מועטה, וה' תמים דעות. והוא בוש, ומפתח תשוקה לידע יותר ויותר את ה' ולהתעלות בדעתו, ולהידבק בה'. קצרו של דבר יראה שמעצימה את האהבה.