עילוי נשמות
אני משתתף בשיעור שבועי עם חברים, שבסיומו הם קוראים שמות של אנשים לרפואה, הצלחה, זיווג הגון וכיוצא באלו, וגם כמובן שמות של נפטרים לעילוי נשמתם.
רשימת השמות הולכת ומתארכת בכל התחומים עם הזמן, מה שהביא אותי לתהות לגבי כמה דברים בהקשר הזה, כשהבסיס הוא כיצד מועברות הזכויות מלימוד התורה שלנו אל אנשים אחרים ?
אני רוצה להתמקד בעיקר על נושא עילוי הנשמות - העברת זכויות לנפטרים, ואולי בפעם אחרת אשאל גם לגבי העברת זכויות לאנשים חיים.
לפי הבנתי, כל אדם נשפט בעולם הבא על פי מעשיו שקיים בעולם הזה. מעשיו בעולם הזה כוללים גם פעולות נקודתיות שעשה והם נגמרו, וגם פעולות שעשה והם ממשיכות להביא פירות, כגון שעזר לחבר לצאת מצרה וכעת אותו חבר זוכה ללמוד תורה ולזכות את הרבים, כגון שלימד תורה או חינך לדרך ארץ אדם מסוים ואותו אדם ממשיך בדרך הזו בזכותו וכו'.
לפיכך, כשאני לומד תורה או כל פעולה חיובית אחרת, נפטרים שנמצאים בעולם הבא ושהיה להם חלק בהבאתי למעשים הללו - זוכים אף הם לחלק (נקרא לזה פרמיה) על מעשיי הטובים בזכותם, כגון מי שכיוון אותי בדרך המצוות ובדרך הארץ.
עכשיו למקרה דידן, כשאני וחבריי לומדים תורה, ובסופו מקריאים שמות של כל מיני אנשים, שהשיעור יהיה לעילוי נשמתם, לדעתי אין בזה טעם כל כך.
א. הנפטרים שהיה להם חלק בהבאתנו ללימוד הזה, יזכו בפרמיה על כך בין כה וכה, בין אם נזכירם או לא.
ב. הנפטרים שלא היה להם חלק בהבאתנו ללימוד הזה, לא יזכו בפרמיה על כך גם אם נזכירם.
ג. פרט לטענה שהם לא הביאו אותנו ללימוד הזה, יש גם משהו לא הגיוני בכך שכביכול ניתן לחלק פרמיות מלימוד תורה (או כל מעשה טוב אחר) לכמות בלתי מוגבלת של אנשים.
(לשם ההמחשה בלבד, נאמר שכל אחד מאיתנו צובר בשיעור התורה שכר לעולם הבא בסך 100, הגיוני שפרמיה באחוז מסוים תועבר גם לאלו שהביאו אותנו לכך, גם בלי שנזכיר אותם. אך לא הגיוני שפרמיות ממנו יוכלו להינתן לכל אדם שנזכיר את שמו!
ואם כן, הרי שהיתה מצווה גדולה לאסוף שמות רבים ככל האפשר מכל הבא ליד, ולהזכירם על כל מעשה טוב או לימוד תורה שאנו עושים, כדי לזכותם מן ההפקר...
ונמצא היה שעל כל לימוד תורה של 5 דקות, היינו צריכים לקרוא אלפי שמות של אנשים במשך שעות)
מדבריי אולי נראה שאני מתעסק יותר מדי בשכר ועונש, אבל זה ממש לא כך, אלא שזו סוגייה מעניינת שבאה לפתחי יותר ויותר עם התרבות השמות המוזכרים בסוף כל שיעור שלנו.
אני לא אומר שצריך לבטל לגמרי את קריאת השמות לעילוי נשמת, אבל לצמצם זאת לאלו שבאמת היה להם חלק בהבאתנו למה שאנו היום וללימוד התורה הזה, והם אלו שבאמת יזכו לפרמיות בעבור זה.
לעולם יתפלל כל אדם על עצמו, ואם שערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו.
וכן יש מקום לתפילת רבים, על כל צרות שיבואו, לרבות חולה פלוני, ותפילת הרבים לא שבה ריקם.
התיאור שתיארת בשאלתך - רבינו לא יסכים להתנהגות כזו. וכל שכן לעילוי נשמות שלא יסכים.